קווים אדומים...

ophra

New member
קווים אדומים...

מוצאת את עצמי פתאום מהרהרת בהם... איפה הם נמצאים אצלי...? קל לי מאד לאתר אותם במקום שביני לביני. מה לא אעשה. איך לא אנהג מה לא אומר. הרבה יותר קשה לי להניח עליהם אצבע מדויקת כשמדובר ביחסים בין עצמי לאחר/ים. כבר קרה שנפגעתי מחברה טובה שאמרה דברים קשים. באותו רגע הרגיש לי כאילו נחצו אותם קווים אדומים...
בסופו של דבר - אפילו בלי שקיבלתי את ההתנצלות המפורשת in so many words סלחתי.... גם קרה שמחזר (אחד, או יותר...) התנהג בצורה שלא "מקובלת" עלי... אני לא מתכוונת למי שאמר שיתקשר ולקח לו שבועיים לעשות...
אלא על דברים יותר "כבדים" מילים שנאמרו, או מעשים שנעשו שברגע התרחשותם אמרתי לעצמי: "עפ. זהו. איתו גמרת. אין לנו עניין שיתנהגו איתנו ככה" ובכל זאת... חזרתי...
(ובמקרים האלו כן נדרשו התנצלויות מפורשות...
) אבל השאלה האמיתית היא... האם הקווים האלה שמסמנים לכל אחד מאיתנו את הגבולות שלו עם אנשים אחרים צריכים בכלל להיות קשיחים? או שהעובדה שהם "סובלים" מגמישות מסוימת (גם אם מדובר באותו אדם... שהרי ברור שהם משתנים מאחד לשני) היא בעצם טובה....
עפ
(פורשת מהורהרת לאלכסון)
 
שאלה טובה, עפרה.

גם אני מצאתי את עצמי מהרהרת בהם... לאחר שויתרתי על גירושין. מעניין האם זה אומר שאנחנו חזקות יותר - כשאנחנו לא נותנות לדברים שהם אולי שוליים מבחינת החיים להסיט את מהלך חיינו - או להיפך - שאנחנו חלשות יותר כי אנחנו אולי "לא עומדות על קווים אדומים".
 

גלית34

New member
קל מאוד לחשוב ביני לביני ../images/Emo20.gif

קשה יותר לפעמים להביא את זה לביצוע. ויש כאלו שלא עוברים את הגבולות של עצמם ויש כאלו שמתגמשים.
 

מייקי69

New member
אדום בהיר, כתום כהה, פעם ככה ופעם..

לא מאמינה בקווים אדומים. לא יכולה בלעדיהם. בטח גמישים, אלא מה? ואי אפשר "לחשוב" עליהם. או לקבוע אותם בתיאוריה. לא הולך. רק על חי אפשר לדעת. לא לדעת. אלא להטוות. ככל שאני גדלה לי (פחחחחח) יותר ויותר אני מבינה עד כמה הקווים האלה חוסמים אותי. כמו מגנים עלי. אבל רק לכאורה. כי בדיוק כמו ששום דבר רע לא יכול לעבור דרכם אלי, לפעמים גם שום דבר טוב לא יחדור. כמובן שאני לא מתכוונת לקווים אדומים כמו: איש לעולם לא ירים עלי יד. בטח שלא. זה קבוע וחקוק ולא יזוז. איש לעולם לא ינהג בי בחוסר כבוד. איש לעולם לא יכפה עלי לעשות משהו שממש רע לי איתו. אבל ממש. וההגדרה היא כמובן אישית שלי. אבל באיזור האפור של היחסים ביני לבין... הממממ... החיים לימדו אותי שיש להם כוח וקצב משלהם. ואתן דוגמא. דוגמא קשה. מאד קשה (עבורי). יש לי קו אדום בן 10 שמתרוצץ לו בבית. הוא התרוצץ לו ב"בעלותי הבלעדית" כמעט מהיום שבו נולד. ברור היה לי שזה הקו המפריד ביני לבין כל צורה של יחסים עם המין האחר. ישפיע לא ישפיע, איך ישפיע וכדומה. היה כזה גדול וחזק ה"קו" הזה - עד כי בחרתי לא לעמת איש עם האדום הזה. במילים אחרות - "התבתלתי" מחדש. בין לבין הפכתי חצי גורו בנושאי חד-הוריות (עיתונות וכתיבה בנושא וכדומה), וכל הזמן טרחתי והטפתי: אין להכניס גבר הביתה (הביתה = לחיי עם הבן שלי) אלא אם מדובר במערכת יחסים רצינית, יציבה בלה בלה בלה. הנה דוגמא לקו אדום (בלי להתחיל להכנס לדקויות, שהיו גם היו. אלא בקוים גסים וחדים - ציור תמונה-סיטואציה). נו, ברור שהקו נמחק והתמוטט באחת, נכון? לקח מאלאן זמן, אבל כשהוא התמוטט, זה קרה בבת אחת. אנטי כל התורות שהמצאתי בחוצפתי הרבה. זה היה רע. זה היה איום ונורא. ההתמודדות שלי עם ההטיה של הקו, אם מדברים בהשאלה, עם הגמישות של הקו... היתה גרועה. לא יודעת מי שילם את המחיר הכי גבוה. עדיין אני מונה את הנזקים (יותר אצלי, כיום). אבל זאת דוגמא לקו יציב וקשיח (שוב, עם מיליון דקויות), שלא עמד בכיפוף, ונשבר. קווים אדומים נועדו להגן עלינו. ואוי ואבוי להם, אם פתאום לא נרצה עוד להיות מוגנים. הכנסתי בן זוג לחיי, בלי תקופת מעבר, בלי חוכמה של התהליך, בלי בלי בלי. היום אני חכמה יותר. מה זאת אומרת חכמה? חשדנית ביחס לקווים אדומים. ובעניין הבן שלי וה"קוויות" שהוא מגלם... עדיין אין לי תשובות. יש אולי קו חדש. לא חוזרת על שגיאות העבר. אבל צריכה מאד להזהר לא לשוב ולהקים את אותו מחסום שהיה שם קודם. בואי נתנער רגע מהסיפור הזה (אני צריכה להתנער לשניה
), ונחזור לנושא. אסור לעבור באור אדום. אבל אם אנחנו בדרך לביה"ס כי האחות התקשרה והילד שלנו פצוע, אז נעבור ונשתדל לא לפגוע ולא להפגע. נעבור ויהיה מה! כך גם עם קווים אדומים. חובה עליהם להיות גמישים. כדי שלא נפסיד. כדי שלא נפספס, נאחר, נאבד. כדי שלא נשבור ונשבר. והסיפור האישי שלי? - מטיל אלומת אור על נושא שלא כל כך רחוק מכל אחד מאיתנו, בעצם. כי תמיד הרי נציב את ילדנו כאיזו ישות שמציירת הרבה אדומים כאלה, ובכל הנוגע להם... דווקא הקטנים האלה התברכו בכשרון, ב"מתת" הזה, של לצייר לנו, לטשטש לנו, למחוק לנו המון קווים
ולעצמי כבר מזמן אני אומרת: יאללה ציירי ציירי חופשי, תיכף יבואו החיים ויראו לך מה זה!
יצא ארוך, הא?
 

ophra

New member
יצא מצוין! ../images/Emo9.gif

כשכתבתי את ההודעה בכלל לא חשבתי על הקוו האדום ההוא...
עם הילדים אבל זה כמובן כל כך נכון גם אצלי הקוו הזה קיים. מה זה אדום...? אדום לוהט!!!
(כבר שנתיים, והילדים לא ראו ולא נחשפו לאף אחד!) אבל הסיפור שלך, מלמד, כמו תמיד, שהחיים חזקים יותר מכל קוו שנצייר. מוחשי או דמיוני... אבל אני רוצה להתעכב דווקא על משפט אחר שכתבת: "איש לעולם לא ינהג בי בחוסר כבוד". בעקרון, אני כמובן מסכימה ומאמצת את האמירה הזו גם לעצמי אבל פה מתחילים השטחים ה"אפורים"...
אם נניח, מישהו אומר לי משהו כמו: "את יודעת שאת נודניקית?!?!" (בעצבים, לא בצחוק...) או: "תפסיקי כבר, יא מטומטמת..." (אפשר לשלוף מהדמיון עוד הרבה דוגמאות) יהיו שיגידו - זה חוסר כבוד, ולכן נחצה קוו אדום. יהיו שיגידו - סתם סגנון דיבור, לא צריך לייחס לזה חשיבות גדולה. ואני....?
לא לגמרי יודעת מה אני חושבת... מצד אחד - מאמינה מאד ומשתדלת ליישם מה שנהוג לכנות "תרבות דיבור" במיוחד מול אנשים שמולי וחשוב לי הקשר איתם מצד שני - יודעת שיש כאלה ש"יוצאות" להם מהפה מילים לפעמים לא נעימות ולא יפות אבל ללא כל כוונה אמיתית לפגוע ב"כבוד" או ברגשות.... אז מה זה אומר: "איש לעולם לא ינהג בי בחוסר כבוד"...? עפ
(שוב מהרהרהת, הפעם בדרך לסק"ס של שישי בבוקר)
 
מה זה בכלל קו אדום?! ../images/Emo72.gif

נו, כרגיל, הנה שוב האנשים מדברים על משהו ערטילאי שמעולם לא נתקלו בו, מה זה בכלל הקו האדום הזה, איפה הם ראו קו אדום, איפה ראו קווים אדומים, מהי בכלל המשמעות של המושג קו אדום - מוזר שאיש עוד לא הבחין כמה האנשים משעבדים את עצמם לקווים דמיוניים - ועוד צובעים אותם באדום - כאילו שיש איזה מושג או ערך מוחלט לקו הזה. אולי הם לוקחים את המושג הזה מתחום השרטוט הטופוגרפי של מפות מדיניות מסויימות, מי יודע, אבל אז נשאלת השאלה מה כל כך חריג בקו האדום ההוא, ומה היה פחות נורא בקו הירוק, או בקו הכחול, או בקו הסגול - כל קו הביא הרי, כידוע, את הקטסטרופות שלו, ולמה הם נטפלים דווקא אל האדום. ואולי הם מתכוונים לאיזה קו אדום שהם רואים לפעמים באיזה מגרש כדור עף, נו שוין, ואז התמיהה גדולה שבעתיים, כי גם אם יש שם קו אדום - נו, אז מה כבר קרה אם מישהו עבר אותו, מה האסון הגדול שקרה שם, שגרם לכך שהאנשים הפנימו את הקו האדום השולי הזה במוחם בצורה כל כך דרמטית, כאילו מדובר באיזה קו-קסם, שאם ישמרו עליו מכל מישמר - אז החיים שלהם ייראו לגמרי אחרת. פשוט מצחיק להיווכח עד כמה האנשים לא מבחינים שמדובר רק בסיסמה גמישה, שכל אחד עושה בה שימוש כפי שנוח לו: מה שאדום לגבי האחד - הוא בקושי כתום לגבי האחר, ומה שהוא אדום לוהט עבור מישהו אחר - אינו אלא צהוב בהיר לגבי חברו. נכון: לפחות בעניין אחד מסויים יש להקפיד על האדום. רק על האור האדום ברמזור - כי יש לכך סיבה פרקטית של חיים ומוות, ויפה שמייקי שוב מזכירה שבאמת צריך להיזהר בו, סמי כבר מזמן הבחין שמייקי נהגת זהירה מאוד ומכבדת את האור האדום הזה: ציטוט: למה "חובה לשפר"? מייקי69 / אינטימיות - תמיכה כל כך הרבה חובות. חובה עלי לפרנס את ילדי. חובה עלי לדאוג לחנך אותם. חובה עלי לעצור באדום. חובה. חובה. חובה. ------ אבל לגבי כל השאר - אפילו לגבי הילד שלה - הנה עובדה שאפילו הקו האדום של מייקי מחליף צורה ויעוד על פי הנסיבות: היום - מדובר בגברים שלא ייכנסו הביתה - אבל פעם זה היה משהו קיומי יותר, אגב גם זה עדיין בהקשר של המכונית והנסיעה...: ציטוט: עדות מנסיון אישי מייקי69 / אינטימיות - תמיכה אני יכולה להעיד על עצמי. ובצורה מוזרה, זה נשמע כמעט אותו סיפור... ...אני "ירדתי" מהמכונית, ברגע שנולד הבן שלי. בכל הנוגע לעניין הכלכלי, יכולתי לרעוב בלי בעיה. אבל לא חשבתי לרגע, שהבן שלי צריך לרעוב. זה היה הקו האדום שלי. ------ אז זהו בינתיים. אפשר, כמובן, עוד להרחיב ולהרחיב לגבי מה שהאדום הזה עושה לכמה אנשים כאן, כמו גם לראות איך מוטיב האדום הזה חוזר אצלם כל-פעם באופן שונה בהתאם לנסיבות, אבל לא זה המקום, ולא זה הזמן. עצה קטנה מסמי: ככל שמדובר באדום - אכן רצוי לשמור רק על האור האדום - ולא על שום קו אדום. ואם כבר ענייני תעבורה - ואם כבר קו - אז כדאי לשמור גם על קו אחר, שמשום מה, האנשים מעדיפים לקרוא לו "פס": מדובר באותו פס לבן של הכביש, כמובן. לא סתם, כנראה, גם האמבולנס נושא בדיוק את שני הצבעים האלה: כולו לבן - והמגן-דויד שלו - אדום. טפו טפו. שלא נדע. סופשבוע נעים לכל!
 

לולה3

New member
מי שולט בקווים האדומים?

הרציונאל..ולמה? זה ברור אנחנו לא רוצים לחזור על אותן פגיעות.אותן חוויות בלתי נעימות. מי חוצה קווים אדומים? האמוציונאל ולמה? זה גם ברור , כי הקווים האדומים נוצרו ממקום פגוע לא ממקום חזק. שבו אני סולחת לאחר, סולחת לעצמי... ולכן אנחנו נגררים לאותם סיטואציות , וזה שאנחנו נותנות להם להגיד סליחה 1000 פעם יותר ,בהחלט לא מראה על צעד אחד קדימה. לשאלתך אם הקווים צריכים להיות גמישים? תשובתי אם הוא גמיש מי בכלל צריך קן.." אל תקרא לי אפס,תקרא לי טמבלית" לדעתי את לא יכולה להישאר את! עם קווים אדומים..בתיאוריה זה נשמע אחלה מדובר על שינוי פראדיגמה.הפנמה.ויש שקוראים לזה אהבה עצמית.
 

ophra

New member
מה הכוונה....

"את לא יכולה להשאר את עם קווים אדומים..."? באמת לא בטוחה שהבנתי....
תודה עפ
 

לולה3

New member
הכוונה היא..שאי אפשר לרצות לעשות

שינוי,או להציב קווים אדומים... אם השינוי האמיתי באמת לא מתחולל בך... קווים של עשה על תעשה..צריכים להיות מחוזקים על ידי "אהבה עצמית" . זאת אומרת שאם לא חוללת שינוי מהותי, תפיסתי בחייך. רק "קווים" לא יעזרו לך.. מקווה שהסברתי את עצמי יותר טוב ..
 
זה מה שטוב בקוים האדומים.....

שהם כאלו דמיוניים, שאנחנו בוחרים היכן להציב אותם והם כאילו גמישים. כמו הקו האדום של הכינרת שכבר מזמן הפך להיות מערכת קווים שלמה. הקו האדום, הקו אדום החדש, הקו האדום הנוסף..... בכל פעם שאנחנו רוצים לחצות את הקו האדום הזה, אנחנו יכולים להזיז אותו. מי שמזיז אותו באמת זה ה
כי אם לא הייתה סיבה בעלת רגש כל כך חזק (ולא משנה אם רגש חיובי או שלילי) לא היינו מזיזים את הקו. אגב, עצם השאלה על הקוים האדומים האלו, אם בכלל ניתן להזיז אותם, אם הם באמת כל כך קשיחים, מעידה מראש על כך שהם לא קשיחים בכלל לא? ולמה אדום? למה? שדים אדומים? קוים אדומים? אצלי הם דווקא ירוקים (השדים)
בררררררררררררר
 
קווים אדומים??????

בכלל לא בטוחה שיש לי. קווים אדומים הם מין גדרות כאלו אנשים שמים על עצמם כדי לשמור על עצמם מהזרים בחוץ. אבל בכל גדר יש שער, ופישפש ואפשר גם לטפס מלמעלה, או לזחול מתחתיה. אז מהם קווים אדומים שלי? ובשביל מה שיהיו לי קווים, אם ממילא יש אלפי דרכים לעגל אותם , לעקוף אותם וכו... חושבת בקול עם עצמי. (או שלא הבנתי שומדבר מהשאלה שלך.)
 

barak007

New member
קו 5

קו אדום הוא קו אדום גם אם לעיתים הוא שחור /ירוק /או כתום גם אם הוא עגול,עקום,ישר או מרובע הוא "מנסה" לשמור עלינו מכל צרה. אחותי,לא נראה לי שאת חסרת קווים אדומים (לפחות לא לפי התגובות ה"שקטות" בנושא האונס) קו אדום הוא קו אדום. לכן לא כולנו יושבים בכלא(ולא כי לא תפסו אותנו) לכן לא כל הנשים הם נשים מוכות לכן לא כל הילדים מוכים ,ומוזנחים ולכן,ולכן,ולכן,ולכן.............. יש רכבים שאצלם הברקסים קצת יותר חלשים,והם זקוקים כנראה לטיפול. רכב שעולה על הכביש ונוסע בבטחה,מצויד בברקסים טובים אותם קוים/עיגולים/מרובעים אדומים שעוזרים לנו שלא לרדת מהכביש,ולא להכנס בזה שלפנינו עכשו,אחרי הנאום הארוך אפשר לפרוש לקפה
 
קו 300 קו 18

אם דווקא בענייני קווים מוכרים של אגד.. אבל- אני חושבת ,או שאולי לא הבנתי שעופרה דיברה על הקווים האדומים שאדם שם לעצמו ביחס לאנשים אחרים, לתקשורת בין אישית. לא בעניין התנהגויות ברורות, תפיסות עולם, מוסר (או חוק), אלא בתחום האפור יותר של הגדרות שאדם שם לעצמו מה הוא "מוכן" או "לא מוכן" לקבל בתקשורת עם אחר. אבל שוב- יתכן שלא הבנתי את דבריה.
 

ophra

New member
../images/Emo45.gif הבנת מצוין....

וגם אהבתי את התשובה... לעגל לעקוף לטפס מלמעלה... כולנו עושים את זה בסופו של דבר הבעיה היא הגוש שמצטבר (אצלי לפחות) אחרי מעשה כזה... של מעקף או טיפוס או מתיחה של אותם קווים... בסוף הוא מתמוסס בדרך כזו או אחרת אבל עצם החציה - גורמת לו להיווצר ואותו גוש הוא כנראה זה שגרם לי בכלל להתחיל להרהר בנושא תודה אחותו(י)...
עפ
 
קו נקודה קו

קווים אדומים, פעם היו לי לא מעט כאלה. ארוכים, קצרים, דקים, עבים... אדום בהיר, בורדו... את הבורדו הראשון חציתי לפני כ-7 שנים. בהתחלה היו לי יסורי מצפון קשים מאוד, מריבות פנימיות חזקות מאוד. זה היה בורדו רציני, איך בכלל העזתי לא לשמור עליו בקנאות? אבל אחרי שהוא נחצה, הבנתי דבר מסוים. ברובם, הקווים האדומים, הם משהו שאנחנו הצבנו לעצמנו, על מנת להגן על עצמנו מפגיעה. אז נכון, אותם קווים שמתייחסים לפגיעה פיזית, הם קווים אדומים שמומלץ לשמור עליהם, להגן עליהם אפילו בקנאות. אבל ישנם קווים אדומים מסוימים, אותם קווים שבאים להגן על נשמתנו מפני פגיעה, שלאט לאט, אנחנו מבינים, שאנו מספיק חזקים כדי להתמודד איתם, גם אם חצינו אותם. אי אפשר לחיות את החיים בצורה שבלונית,אפשר להתאים את עצמנו, במידה בה לא נפגע בעצמנו, לנסיבות הקיימות.
 

1התמנון

New member
אתה צייד -אני זמרת ברים אדומה... |

ההודעה שלך בהחלט העלתה שאלות, ספקות ולבטים לגבי הקווים האדומים.. אבל זה באמת לא הצבע, אפילו השור לא מתפרץ ויוצא מדעתו בגלל האדום אלא בגלל הסחבה שמנפנפים מולו..וזה בדיוק העניין - מה שאנחנו מנפנפים לאחרים ושאחרים מנפנפים מולנו...ובגלל שאנחנו אנשים - אנושיים אנחנו יכולים להיות גמישים ולהפעיל שיקול דעת גם בתגובה שלנו ובעוצמה שלה. יש דברים זניחים שאנחנו יכולים לעבור לסדר היום ויש דברים שנאמרים/נעשים שעוברים את הגבולות ואת אותו מרחב פיסי/נפשי שיש לכל אחד מאיתנו ומאיים על קיומנו/מצבינו/אהובינו...אז כמו שאמרתי: "הכל תלוי בטיב הנפנוף"!( ואל תתעסקי עם שוורים!!!)
 

אורמור

New member
קווים אדומים-כמו פרות קדושות../images/Emo80.gif

פרות קדושות פעם בעבר פסעו על מרבדי פרות קדושות שהיו בחיי פרות אדומות, פרות צהובות פרות רזות פרות שמנות את כולן היטב הכרתי לחלק עבדתי מחלק חרדתי אחדות שנאתי ואחדות אהבתי הן היו בנופי בכל יום מימי הן תבעו קורבנות הן תבעו עד בלי די כמו בודהיסטית טובה מילאתי כל מצווה הן הפכו נוף שגור מבלי שנעשה כלל בירור כיצד זה פסעו כיצד נכנסו אותן מי הביא אל תוך האחו שלי ואז לפתע נפל המסך בקול רעם גדול צנח והפרות הגדולות אפילו לא עגלות רק צל קלוש נטול מידות נעלמו הטקסים התפזרו המאמינים לא יער ולא דובים טוב או רע? עד היום לא נודע… ************************* באשר לקווים וכללים, שבעצמנו לעצמנו אנו מתווים, היום הם תקפים, ומחר מתפוגגים.. אז ראוי לנו שנקח אותם בפרופורציות מתאימות.. אור
 

מלבלבת

New member
ואצלי בכלל -בלקסיקון הפרטי...

הקווים שלך נקראים-חומות ומגדלים!!! אותם חומות ומגדלים שבניתי לי בכדי לא להיפגע-וקשה למצוא ולו צוהר קטן שייאפשר חדירה! ולא, זה לא ייאמר לזכותי-כי קרוב לוודאי שאני גם מפסידה בדרך... אז עיזבי אותך מקווים וגבולות-אני בעד גמישויות!!!(בתקווה שגם אני אוכל לשבור אי אילו חומות...)
 
למעלה