קוהלת

[dimeola]

קוהלת

מה לומדים מקוהלת? בשביל מה הסיפור הזה

 

[hapax legomenon]

קהלת מנסה להתבונן בעולם

בצורה ישירה, ללא הנחות מוקדמות. הוא מהלל את החוכמה ובז לסכלות, אך נאלץ להודות, שכך או כך - אין תוחלת לקיום האדם. כולנו יבחושים חסרי משמעות בעולם חסר משמעות. סופנו שנמות, ושום דבר לא יישאר מאיתנו או ממעשינו. אשר על כן, זוהי העצה הטובה ביותר שיש לו: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ: בְּכָל-עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר: רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה: (ט', ז-י) רוצה לומר: כן, החיים זמניים, בלתי-צודקים ומלאי סבל. כל מה שנותר לעשות הוא להפיק מהם את המיטב שאפשר.

 

[יוסי ר1]

קהלת יותר סקפטי מאשר התאור

שאת מעלה. קהלת מעמיד את החכמה מול הסכלות, את העמל מול חוסר המעש, את התקווה מול החידלון, וטוען שאין יתרון לזה מזה, גם לא לחכמה מן הסכלות. אמנם יתרונה הוא כיתרון האור על פני החושך, אבל זה בעני המתבונן. החכמה מועילה למי שמשתמש בה, התקווה למקווה, אבל גם ההפכים שלהם מקובלים על בני אדם. ומתוך שהוא שולל את המעשים והאמונות כולם, הוא מציע את עבודת הבורא כתכלית האדם "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". יש אמנם שניסו לטעון שהסיום של קהלת מאוחר לספר עצמו, אני אישית איני סבור כן. אגב, הקטע שצוטט למעלה על בגדים לבנים, שמן על הראש וכו', דומה באופן מפתיע לקטע משירת גילגמש, אלא ששם ההמלצה היא לראות חיים עם הילדים, לא עם האשה.

 

[eyalnadav]

לענין השוואה עם מקורות הגויים

אין להתרגש אם מספר משפטים דומים לחוכמת הגויים - כי כל דבר שהוא אמת יופיע בכל מקום בעולם בהרבה תרבויות ולא רק אצלנו,(הראיה חכמת המזרח הרחוק - הרבה אמרות ופתגמים כתובים כבר אצלנו) בנוסף- זה שכתוב אותו דבר זה לא אומר ששניהם התכוונו לדבר אחד- כל אחד לפי השקפת העולם וחכמתו.

 

[יוסי ר1]

את החלק האחרון בדבריך קל לי

לקבל יותר מאשר את הראשון. לכל אחד מהכותבים השקפת עולם פרטית וחכמה משלו. אבל, בהחלט יש להתרגש ולהשוות לחכמת הגויים, ולנסות להבין מי קדם למי? האם מה שמופיע אצלינו בשינוי מקבל את הכתוב בחכמת הגויים או מתפלמס עימה? בקטע שאני מתכוון אליו, ואנסה להגיע למקורו ולהביאו כאן, אין מנוס מלערוך השוואה: הנוסח כמעט שווה בשני המקורות, אבל במקום שיש הבדל הוא משמעותי מבחינה עניינית. דומני שאברהם כהנא מצטט את המקור בהקדמתו לחמש מגילות שהוא מפרש, אבל כאמור אני צריך לחפש כדי לוודא שקראתי זאת שם, , והספר אינו בהשיג ידי כרגע.

 

[hapax legomenon]

אתה יודע במקרה

מהו בדיוק אותו קטע מגילגמש, והיכן ניתן למצוא אותו? תודה!

 

[1984אא]

זאת לא המסקנה הסופית שלו

מה עם: שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט׃ וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ; כִּי־הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל׃

 

[eyalnadav]

כדאי שתקרא את הפסוקים האחרונים

קוהלת היה אדם דתי, ולפי חז"ל היה שלמה המלך בן דוד המלך. הוא נהנה מכל חיי העולם הזה כמו שהוא מתאר בפרק ה-1 ובכל אופן מסיק שהבל הבלים. ומה המסקנה מכל הענין ? כתוב בפסוקים האחרונים. למי שחושב שהוא מתכווין כמוך - אתה מתעלם מסיום ההפרק - ודע שעל הכול תבוא במשפט , והכי חשוב זה יראת השם. "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם "

 

[hapax legomenon]

אל דאגה, קראתי ../images/Emo13.gif

כמו קהלת, גם אני מנסה להתבונן על העולם ללא הנחות מוקדמות. ביתר פירוט, אינני מקבלת הנחות כגון שקהלת הוא שלמה המלך, ושהמגילה המצויה בידינו הגיעה אלינו בדיוק בצורתה המקורית. פירוש הדבר, שאין לי מניעה לחשוב, שהמגילה עברה עריכה, כפי שאכן מסתבר. קרא נא את שני הפסוקי הראשונים א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל כעת קרא את הפסוקים האחרונים (החלוקה מכוונת, כפי שיבואר להלן): ז וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל-הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ ח הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל ט וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד-דַּעַת אֶת-הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה י בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת יא דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד יב וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר יג סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם יד כִּי אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל-נֶעְלָם אִם-טוֹב וְאִם-רָע נראה, שקהלת עצמו ניסח את המגילה באופן שסוגר מעגל: הוא פותח במילים "הבל הבלים... הבל הבלים הכל הבל" (א', ב) וסוגר במילים "הבל הבלים... הכל הבל" (י"ב, ח). הסגירה כעין הפתיחה מעניקה למגילה מסגרת ברורה, כאשר תוכן המילים למעשה מסכם גם את המסר העיקרי של המגילה. מכאן נובע, שהפסוק הראשון והפסוקים האחרונים אינם מדבריו של קהלת, אלא תוספת של עורכים. אגב, לא המצאתי מסקנה זו בעצמי, אך היא נראית לי הגיונית ביותר. את הפסוק הראשון הוסיף עורך שאולי רצה להעצים את חשיבות המגילה באמצעות ייחוסה לבנו של דוד המלך (קרי: שלמה). הפסוקים האחרונים כנראה נוספו בידי שני עורכים שונים: את פסוקים ט-י אני מכנה "דבר העורך על קהלת". קצת מזכיר את הנוהג בספרות מודרנית לכתוב מספר מילים על המחבר בחלק הפנימי של עטיפת הספר. שים לב, שבניגוד לכל המגילה הכתובה בגוף ראשון, פסוקים אלה כתובים בגוף שלישי. את פסוקים יא-יד אני מכנה "דבר העורך על המקרא". ככל הנראה, באחת העריכות של התנ"ך, מגילת קהלת מצאה את עצמה בסוף. ומאחר שספרי התנ"ך רבים ושונים, מישהו עוד עלול להתבלבל ולהחמיץ את התמונה כולה... על כן, אותו עורך דאג להבהיר את הנקודות המרכזיות שצריך להבין: (1) דברי חכמים... ניתנו מרועה אחד - האמירות בתנ"ך מגוונות, אך כולן מאותו מקור! (2) ויותר מהמה... היזהר עשות ספרים הרבה - אלה הם ספרי התנ"ך, ועליהם אין להוסיף! (3) את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור... כי את כל המעשה האלוהים יביא במשפט - בקיצור, תאמין באלוהים ותשמור מצוות. גם כי כדאי לך, וגם כי אחרת יבולע לך!

 

[eyalnadav]

הוספה במשהו

אני אוהב תמיד את האנשים שטוענים שמחבר הספר לא כתב הכול וחלק השלימו לו את הספר - הטיעונים לכך הם תמיד קלושים ולא מספקים , מעניין שרק ספרי הקודש של היהודים לא נכתבו ע"י בנאדם אחד בתקופה אחת אלא ע"י מספר אנשים בתקופות שונות - האם יש דבר כזה בשאר הדתות? אני ממש לא חושב. לעצם הענין אנשי כנסת הגדולה שהיו בתחילת בית שני קבעו שקוהלת הוא שלמה והוא כתב ספרו - ואם ראינו שהוסיפו או ערכו -ראינו זאת בסוף ספר משלי (ע"י חזקיה ותלמידיו) ולא בקוהלת

 

[hapax legomenon]

טיעונים קלושים? לא קיים בשאר הדתות?

ניכר בך, שאינך מתמצא בפילולוגיה, וגם לא בדתות אחרות...

 

[eyalnadav]

התכוונתי למשהו אחר לגמרי

אתה מפסק את מה שאני קורא אחרת ממה שאני פיסקתי , ומה שאתה אומר לא עלתה על ליבי לא להסכים כפי שכתבתי - אני מציע שתקרא שוב מה שכתבתי

 

[1984אא]

אם כך, אתה ודאי תתפלא

שאדם אורתודוכסי להפליא שאיננו אחר מאשר נכדו של רש"י(להלן: רשב"ם) כותב בפרק י"ב פס' ח': "ואותם אשר סדרוהו- אמרו מכאן ולהבא". היינו, מפס' ח' ועד סוף הספר.

 

[eyalnadav]

אני מודה לך מאד

אתה תומך במה שכתבתי , הוא כותב שהם סדרו -אבל הוא לא כותב שהם כתבו משהו, ואחר כך הכניס את זה לספר ,וזה דברי המחבר.

 

[1984אא]

הבנת הנקרא פשוטה

ולשם כך אצטט מתחילת דברי רשב"ם: "עכשיו נשלם הספר ואותם אשר סדרוהו אמרו מכאן ולהבא". בוא נקרא מילה מילה, לאט לאט: עכשיו- כרגע. השלם- הסתיים. הספר- ספר קהלת; מה אנו יודעים עד כה? ספר קהלת נגמר. ואז נשאלת השאלה, נו- אז מה עם שאר הפסוקים שעוד כתובים מולנו? ועל זה עונה רשב"ם- ואותם- האנשים. אשר- ש. סידרוהו- סידרו אותו; עכשיו גילינו גם שיש אנשים שסידרו את ספר קהלת. ולמה זה מעניין אותנו? ואומר רשב"ם- אמרו- כתבו. מכאן- מפס' ח', אשר אותו מפרש כרגע רשב"ם. ולהבא- עד סוף הספר; והנה, פה למדנו, שהאנשים שסידרו את ספר קהלת, כתבו את הפסוקים מפרק י"ב פס' ח', עד סוף הפרק. עכשיו יותר ברור? במילים אחרות: לא, אני לא תומך בך. אני מראה ל שרשב"ם עצמו מפרש שאנשי כנה"ג(או מי שלא ערך את קהלת) כתב את הפסוקים הללו, בדיוק כפי שנאמר לך כבר.

 

[eyalnadav]

הכרת לשון הפוסקים והמפרשים

עדין אני חושב שמה שכתבתי הוא מה שהתכוון הרשב"ם , כדי לדעת מה כל מפרש או פוסק התכוון בלשונו - יש כללים שנכתבו בכמה ספרים כמו יד מלאכי , האם אתה יודע את הכללים האילו ,בפרט של רשב"ם ? מסופקני. לפי הכללים הנ"ל נראה שהתכוון למה שאני כתבתי.