מספרת על יונתן שלי
הכרתי את יונתן כחצי שנה לאחר שנפרדתי מבן זוגי הקודם, שהיה גדול ממני ב8 שנים, וזו היתה זוגיות מתעללת.(נמשכה 4 שנים) הוא למעשה עשה הכל חוץ מלהרביץ לי (כולל משהו שיכול להיחשב כאונס/תקיפה מינית)
אני תמיד היתי "מגנט ללוזרים". גם בגלל שאני טיפוס מטפל (לא סתם אני עו"ס ) ואהבתי שבני הזוג שלי צריכים אותי כמטפלת שלהם, וגם כי היה לי מעניין הקושי והאתגר, וגם כי לא אהבתי את עצמי מספיק כדי לפרגן לעצמי את מי שבאמת מגיע לי. חשבתי שאיש לא ירצה בי, ולכן עלי להיות עם מי שיביע בי עניין, כי זה סוג של פוקס..
אחרי שנפרדתי מההוא, הלכתי לטיפול פסיכולוגי של כשנה.. במהלכו הגעתי למסקנה איזה בחור אני רוצה.. חסל סדר בחורים יפים, כריזמתיים, קצת לא נורמליים.. מסעירים אבל בני זוג גרועים. רוצה איש טוב, נחמד, אוהב, מטפח.. שאומר מה הוא מרגיש וחושב.. ושיאהב דברים שדומים למה שאני אוהבת, שנתחבר על רקע תחומי עניין..(שבמקרה שלי זה אומר חנון מארץ החנונים)
כתבתי את זה לידיד בצ'אט.. וכמו שקורה לי הרבה, ברגע שאני מעלה בעיני רוחי מה אני רוצה, בפרוטרוט, זה קורה. שבועים אח"כ הכרתי את יונתן.
הכרנו בצ'אט של תפוז..
הוא שאל אותי האם אני *אוהב* את פינק פלויד, כי הכינוי הוא מתוך שיר שלהם. אמרתי שכן, אני*אוהבת*. הוא לא חשב שיש בנות שאוהבות את הסגנון. המשכנו לדבר וגילינו שאנחנו אוהבים את אותה מוסיקה, סרטים, תוכניות, ספרים, . נתתי לו מס' טלפון, אבל בדיוק התחלפו המספרים ל7 ספרות ונתתי מס' לא נכון..
לאחר שבוע הוא מצא אותי שוב באותו חדר צ'אט (ששזה למרבה ההפתעה חדר ששנינו לא שהינו בו רבות) נתתי לו שוב את המספר. דיברנו בטלפון והיה קליק מידי. דיברנו המון, כמה ימים או יותר, ואז הוא הגיע לבקר אותי ברכבת (הוא גר ברחובות, אני בנהריה). אבל החנון החמוד שלי ביישן, והוא היה גמלוני ומבוייש.. ולכן לא התחברתי. הוא אמר שהוא שואל בנות לפני שמנשק, אם מותר. ואני אמרתי שטוב שלא שאל. והוא אמר שזה מה שהוא עשה כרגע.. הרגשתי נורא.. ולכן כשנפרדנו והוא אמר "פעם הבאה תבואי את אלי" אמרתי "אולי" והתכוונתי ל"לא", פשוט לא רציתי להיות רעה מידי..
יש לי יותר מזל משכל, כי הוא הבין את ה"אלי שלי" כ"כן", והמשיך להתקשר.. דיברנו המון בטלפון ונקשרנו אחד לשני. הוא היה כן, רגיש, מקסים, שנון, מצחיק, אוהב את אותם דברים, אותו עולם תוכן, אותו חוש הומור..
חודש לאחר מכן (הינו סטודנטים בתקופת בחינות) נסעתי אליו לסופ"ש כשהוריו היו בחו"ל. הוא נישק אותי, והלב דפק במרץ, ומאז אני שלו. והוא שלי.
היה לנו סופ"ש מדהים , התאהבנו לגמרי ומיד (דבר שלא קורה לי, שכלתנית שכמותי) ופחות או יותר בילנו את הסופ"ש במיטה..
מאז, 8 שנים, אנחנו ביחד. בשנה הראשונה נפגשנו פעם בשבוע לסופ"ש, ואז עברתי למרכז לגור בשכירות עם אחי, אח"כ הוא הצטרף אלינו ואז עברנו לגור יחד לבד, התארסנו והתחתנו. ונולדה לנו לפני 8 חודשים אהבת חיינו טליה.
כתבתי במה התאהבתי. אבל אוסיף. הוא לא רק בן זוג טוב. הוא איש טוב. הוא לא מאצ'ו, אין לו משחקי כבוד של גברים. הוא אומר בדיוק למה הוא מתכוון, הוא מטפל, מטפח, מעריץ אותי, מפנק אותי. הוא מצחיק בטירוף. הוא חכם בטירוף. הוא הבעל הכי בעולם והאבא הכי מקסים. הוא מתתתת על הילדה שלו. הוא חולק את חוש ההומור המופרע שלי, הוא נון קונפורמיסט כמוני. אבל בניגוד אלי הוא לא שרוט
הוא פשוט.. הוא הכי הכי.. (מתרגשת עדין לכתוב עליו. 8 שנים יחד ואני לא רק אוהבת אותו. אני מ-א-ו-ה-ב-ת בו לגמרי.) והוא מאהב נפלא ועדין.
אני מעריכה אותו על הסבלנות 0במיוחד אלי עם הקפריזות שלי) על החוכמה, האצילות, על זה שהוא שותף מלא ולא רק "עוזר".. על מי שהוא כאדם. על זה שהוא התחתן איתי.