קודם כל, !!!

[ליה אביב]

קודם כל, ../images/Emo49.gif!!!

על פתיחת הפורום. אני מקווה לבקר כאן לעיתים קרובות. יש לי תרגיל המסייע בהתגברות על ענישה עצמית, כלומר- כל פעם שאתם אומרים לעצמכם שאכזבתם את עצמכם באיזושהי דרך. עליכם לתרגם את הכאב הנפשי לפיזי על ידי תקיעת ציפורן האצבע המורה בבסיס ציפורן האגודל ולהתרכז בכאב הזה, עד שהרגשת האשמה או השנאה כלפי עצמכם חולפת (זה יכול לקחת הרבה זמן, בהחלט). התרגיל הנ"ל הוא מתוך הספר "דרכו של מכשף" מאת פאולו קואלו. ליה

 

[המתבוננת]

היי ליה - ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

קראתי את הספר וגם ניסיתי - אבל אצלי זה לא עבד, המילה די בצעקה פנימית, היתה לה יותר השפעה עלי

 

[אנטי וירוס]

שאלה למתבוננת

יש לי אינטואיציה שאומרת שהתרגיל הזה עלול להועיל לך: תפצלי את המתבוננת (את עצמך) לשניים - זאת ששופטת את המתבוננת (את עצמך) וזאת שנשפטת. תראי את זה בעיניים שלך ממש את שתי המתבוננות ממש תראי שתי נשים ששתיהן נראות בדיוק כמוך כאילו באמת פיצלו אותך לשניים.

 

[אנטי וירוס]

וכמובן ברוכה הבאה ליה ../images/Emo141.gif../images/Emo20.gif../images/Emo20.gif

 

[המתבוננת]

אנטי וירוס היקר ../images/Emo47.gif

כנראה שיש לך אינטואיציה מאוד מפותחת

זה באמת תרגיל שאני עושה לעיתים קרובות, זאת היתה אחת הדרכים ללמוד להכיר את עצמי, להסתכל על עצמי מבחוץ (מבלי לשפוט) לנסות להפריד ולהגיע ל"אני" הפנימי שלי. עד היום זה משמש אותי כדי להבין למה אני מגיבה בצורה זו או אחרת לדברים חיצוניים. בנתיים הצלחתי לפצל את עצמי ל - 2 בהתבוננות אולי בהמשך אני גם יצליח ל - 3, וואו איזה פיצול אישיות

חה חה וכשאני לא בהתבוננות יש המון אני, פירקתי את עצמי לגורמים בכתב לדוגמא : אני אמא + פירוט אני אשה אני חברה אני בת וכד´ וכד´ זה היה תרגיל מאוד חזק ועמוק שרק המריץ את החשק להגיע ל "אני" הנקי הנמצא מתחת לכל הקליפות. אשמח לשמוע אם יש לך עוד שהם תרגילים להמשך

 

[אנטי וירוס]

המשך

1) לדמיין את ה"אני" הנקי הנמצא מתחת לכל הקליפות. 2) לראות אף אותו כאשה מהצד. 3) להתבונן מי מבין המתבוננות (איזה גרסה שלך) מדמיינת את ה"אני" הנקי הנמצא מתחת לכל הקליפות (אולי השופטת? אולי האשה? אולי הבת?). אם התרגיל לא מובן אשמח להבהיר. בהצלחה

 

[המתבוננת]

מובן וברור ../images/Emo13.gif אני ינסה ונראה ../images/Emo51.gif

 

[נטשה אוהבת]

להתגבר על הלקאה עצמית-

הדרך שלי להתגבר על הלקאה עצמית (שהיתה מנת חלקי בעבר) היא להבין שקודם כל- שום אסון לא קרה. אפשר עדיין לתקן ואפשר להתפייס (גם אם התווכחנו). מה שאני עושה זה אני פשוט עוברת על הדברים בראש, בשקט, מבינה איפה ´שגיתי´ ופשוט מחליטה שבפעם הבאה אנהג אחרת. זהו. זה הכל. אם אני מוצאת לנכון, אני מרימה טלפון או שולחת אי-מייל כנה. זה תמיד עובד. פעם הייתי ´מתבשלת´ בזה המון זמן וחושבת שסוף העולם הגיע...היום אני לא מחכה הרבה זמן כדי לתקן...זה בדיוק העניין- תדעו שתמיד אפשר לתקן, ואפילו להתנצל במידת הצורך. מאז שהסרתי מעצמי את הכנפיים (של המלאך) והפכתי לבן-אדם הרבה יותר קל לי. אני מקבלת את עצמי טועה ולא מושלמת.

 

[בן טל-שחר]

וואו, זה נשמע מדהים...

"הצורך להיות צודק ולעשות את כולם לטועים"... המממ... מדהים... השאלה היא מה אני עושה עם זה. או-קיי, הבה נראה... בן בן-אדם, בן טועה, בן צודק... זה הכל עניין של נקודת מבט... כלומר, אין טעם שאראה את עצמי כל הזמן כ"צודק" או כ"טועה". נדמה לי שאני כאילו מרוויח משהו מכך שאני כל הזמן מציב עצמי בנקודת מבט שדרכה אני תמיד צודק, או לרוב צודק. כאילו אני זקוק להיות במקום שממנו אני כל הזמן או רוב הזמן "צודק". למה?

 

[נטשה אוהבת]

בן- לגבי הצורך שלך להיות צודק-

זהו צורך שנובע מהאגו. אם נדמה לך שאתה מרוויח משהו מכך שאתה צודק אולי אתה לא מספיק פתוח לדיעות של אחרים. כלומר, אתה מקובע בדעותיך ולא גמיש. ואז אתה מבזבז אנרגיה בלשכנע את עצמך שאתה צודק, במקום פשוט לומר- אוקיי, יש משהו בדבריו או דבריה ואני אחשוב על כך. יכול להיות שהם צודקים. אני הייתי נורא ´נוקשה´ עד שהבנתי שאני פשוט פוגעת בעצמי. היום אני אדם בלי עקרונות. אם היום אני חושבת X אבל מחר אני אשנה את דעתי מסיבה זו או אחרת ל- Y אני לא ארגיש צורך ´לתרץ´ זאת בפני עצמי. למה שיניתי את דעתי? ככה בא לי. ככה הרגשתי אתמול וכך אני מרגישה היום. וזה לגיטימי. דבר נוסף- עדיף לנסות וללמוד מכל אחד מאשר לשלול את דבריו.

 

[בן טל-שחר]

וואי, איזה מגניב.

שחררת אותי, תודה!

רגע, איך אני אזכור את זה? בשניה זו זה חזק... המממ... אני אגיד לעצמי עכשיו דברים: - להיות אדם בלי עקרונות - מותר לי לזרום - הדיעות שלי נטולות משמעות - שיניתי את דעתי... למה? ככה! לא מרגיש צורך לתרץ... וואו!!!

תודה, נטשה! גם אני אוהב!

שלך באהבה בן

 

[נטשה אוהבת]

הדיעות שלך לא חסרות משמעות בן

אלא- נתונות לשינוי ע"פ המצב הקיים. אדם מפותח מתפתח עם הזמן, מתפתח כל הזמן, וזה דורש שינוי. זה בהחלט קשור ללזרום. אדם מפותח פתוח לשינויים ולדיעות מגוונות. אין אצלו שחור או לבן. הוא יודע להתאים את עצמו לנסיבות. החיים הרבה יותר קלים ונוחים בצורה הזאת. כל יום הוא יום חדש שמביא עימו דברים חדשים. להיות תקוע על עקרונות זה להשאר במקום במקום לצעוד הלאה. השארתי לך עוד הודעה בעמוד הקודם. ביי, נטשה אוהבת.

 

[rainbow too]

זה לא משנה

אם אתה/אני צודק או טועה. כל עוד אנחנו נכונים ללמוד מכל דבר. אנחנו בסך הכל כלי.

 

[בן טל-שחר]

תודה ריינבו.

זה באמת לא משנה אם אני צודק או טועה, כל עוד אנחנו נכונים ללמוד מכל דבר. כדי להפנים את זה יותר, אני אנסח את זה עכשיו במספר דרכים שונות:

"צודק" ו"טועה" הן אבחנות שאינן מחוללות-אנרגיה. אין להן כל משמעות. המשמעות היחידה היא לאנרגיה שאנחנו מטפחים בקרבנו.

אני טועה ואני צודק באותו זמן. אלה הם משחקי-תודעה (התפלספויות) חסרות טעם. הדבר החשוב היחיד הוא הלמידה, האנרגיה.

אני לומד כל הזמן... אין כל משמעות לאבחנה בין "נכון" לבין "לא נכון". תודה, ריינבו.

 

[rainbow too]

../images/Emo45.gif

 

[ליה אביב]

סליחה, שם הספר הוא "יומנו של מכשף"

 

[בן טל-שחר]

היי, ליה! ../images/Emo13.gif

ברוכה הבאה לפורום!

אני גם מקווה לראות אותך כאן לעתים קרובות!

ותגידי, הספר "יומנו של מכשף" הוא טוב? כדאי לי לקנות אותו? התכוונתי יותר מפעם אחת... וכל פעם נמנעתי / נרתעתי... אולי הגיע הזמן... מה דעתך על הספר? הוא עזר לך?

 

[יה-יה]

ליה, ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

וכמובן, תודה על התרגיל. יש לי שאלה בקשר אליו: מה עומד מאחורי הרעיון של להכאיב בצורה אחרת לעצמנו, על-מנת לשכך / להחליש / להעלים כאב אחר? אני מודה שלא קראתי את הספר ממנו לקוח התרגיל ואולי בגלל זה לא הבנתי. בכל אופן, קרה לי היום משהו בעבודה, שגרם לי לחשוב שאולי לא עשיתי כמיטב יכולתי בעניין מסוים (שמישהו בא בתלונות עליו). ניסיתי לתרגם את הכאב (לא בדיוק כאב... יותר תחושת פספוס או אכזבה שלי ממה שעשיתי). מה שקרה זה שכאב לי בציפורן כל כך, עד שאמרתי לעצמי: "טוב, טוב, אני אעזוב את הנושא. עשיתי מה שיכולתי ועוד לא מאוחר, אפשר לתקן. העיקר לשחרר כבר את הציפורן מהכאב הזה !!!". בכל מקרה, התרגיל מעניין ואשמח להבין אותו לעומק. תודה, יה-יה.

 

[יה-יה]

אולי מישהו אחר יודע לענות על השאלה

או לשער מה המשמעות של התרגיל, שליה הציעה, מתוך הספר? למישהו יש פלסטר לאצבע

?

 

[ליה אביב]

תרגום מצוקה נפשית לכאב פיזי

לעיתים קשה לנו להבין מאיפה נובעת מצוקה נפשית כלשהי המכוונת כלפי עצמנו (חרטה על מעשה שעשינו- משהו שמוסרית אין לנו סיבה להתחרט עליו) ולכן קשה לנו לדעת איך להתמודד איתה. עם כאב פיזי לעומת זאת, במיוחד אחד שאנו גורמים לעצמנו, קל לנו להתמודד- פשוט לנתק מגע עם הגורם המכאיב! ואם אנו הגורם הזה, אז פשוט להפסיק להכאיב לעצמנו! הכאב הפיזי גורם לנו להבין שהחרטה, השנאה העצמית, ושאר העוולות כלפי עצמנו, יכולות להזיק לנו בדיוק כפי שהכאב הפיזי מזיק. ברגע שנתרגם את הכאב הרגשי/נפשי לפיזי, נוכל למדוד את עוצמתו ועל כן להשתחרר ממנו. כמובן(!!!) שאם קיימים כאבים נפשיים שאי אפשר להתגבר עליהם באמצעות התרגיל, או שהם שבים לעיתים תקופות, כדאי לנסות לטפל בהם בצורה עמוקה יותר (ואני לא מדברת על תקיעת הציפורן עמוק יותר לתוך האגודל המסכן). מקווה שהבהרתי ליה