-קודם כל, סליחה-

[r a z o o s h i t]

-קודם כל, סליחה-

שלא הייתי פה הרבה זמן.. עניינים טכניים כאלה ואחרים, המוכרים פה לכולנו..:] וזהו. נראה לי שזה יהיה טריגר... *************** כבר הרבה זמן אני חושבת על זה.. הרבה הרבה זמן, שאני מתחבטת בתוכי. להתאשפז? לא להתאשפז? את ההוראה נתתי לפני זמן רב.. "תאשפזו אותי, די, אני מתחננת, אני לא מסוגלת יותר.." אבל אף אחד לא מתייצב. כמו שלפני שלוש שנים לקחו אותי על הגב לשנידר, כמו שלפני שנתיים הרביצו לי עד תה"ש, היום לאף אחד אין זין.. "בצהריים, כשנחזור מהעבודה.." ואני? לי יש הרבה סבלנות... אולי אני פזיזה.. אולי אני סתם לא מסוגלת להתמודד עפ כלום.. אבל אני מרגישה לפעמים כל כך אבודה.. כל כך קטנה ועלובה.. העולם מפחיד אותי.. זהו. תודה על ההקשבה. שבוע נעים לכולנו.

 

[berr]

לא כ"כ הבנתי

ביקשת הפעם שיאשפזו אותך ולא הסכימו? או שההורים פשוט לא בהיסטריה ולא חושבים שזה כזה דחוף... מבינה שמשנה לך מה הם חושבים. את רוצה שיבהלו, שיזדעקו....אולי הם נבהלים, אבל הפעם פחות מראים את זה. נבהלים פנימה. מכחישים. ההורים שלי חיים בהכחשה תמידית...אולי את צריכה שמישהו אחר, ולא רק ההורים יושיט יד ויעזור..יש לך אח/ות גדולים? יועצת בביה"ס? פסיכולוג/ית?

 

[r a z o o s h i t]

אמממממ..

מסובך קצת הסיפור. אני כבר שנה ומשהו מחוץ למסגרת מטפלת, והיום אני מרגישה שאני זקוקה שוב לאחת. ההורים שלי לא מסכימים איתי: לדעתם אני יכולה להתמודד בלי מסגרת, ולפעמים אני לא מבינה עם הם עושים את זה בגלל צרכים אישיים, או לטובתי.. אגואיסטית. מה לעשות.

 

[אני והדרמטיות שלי]

אבל אני הייתי שואלת אחרת..

את עצמי ואפילו אותם למה הם לדעתך או לדעתם חושבים שאת יוכלה להתמודד בלי מסגרת שוב? הם מפחדים מזה אולי? או שזה סוג של לגנון אלייך.. מה דעתך על זה? היא לא פחות חשובה. מה גילך?

 

[אני והדרמטיות שלי]

דעתך לא פחות חשובה...

ולפעמים ולא רק אפילו יותר.. את לא חושבת כך?

 

[אני והדרמטיות שלי]

לגנון= לגונן..

 

[berr]

אם זה המצב

עם ההורים, אולי כדאי שתבקשי מיועצת ביה"ס או מישהו מוסמך להסביר להם קצת על המחלה, כדי שיבינו שאי אפשר להתמודד לבד.