אלומת האור
New member
קודם כול התנצלות
לא יצא לי אתמול להיכנס לקרוא או להגיב. אני מותשת. ימים קשים עוברים (מקווה שתרתי משמע). עדיין מקלידה עם יד אחת בגלל הפציעה וזה מתיש.
הבוקר התעוררתי מסיוט נוראי. נוראי. חלמתי שהרופאה שלי עוזבת, ומביאה פסיכיאטר אחר במקומה. היא הציגה אותו בפני הכיתה (?) וכולם עזבו או רצו לעזוב. ואז (עדיין בחלום) חברה סיפרה לי כבדרך אגב שגם העו"סית שלי עוזבת בשבוע הבא והתפלאה שלא ידעתי מזה. התעוררתי כולי מטולטלת ובוכה, הנשמה כואבת לי ואני מפוחדת עד מאוד. התקשרתי לחדר של הרופאה והיא לא ענתה, מה שעוד יותר הגביר לי את החרדה. אני גם פוחדת לשאול אותה אם היא מתכוונת לעזוב כי בדרך כלל הסיוטים שלי בנושא הזה מתגשמים, וחוץ מזה היא עלולה להילחץ מהתלות שלי ולהיפטר ממני גם ככה והפחד עולה על גדותיו. אני מנסה להרגיע את עצמי ולדבר לעצמי בהיגיון, אבל הפחד לא עוזב.
ועכשיו אני צריכה לנסוע לבי"ח (בגלל המחלה החדשה) ואין לי כוח כבר לזה. ובגלל שאני מורחת את הזמן שוב אצטרך מונית והכסף הולך ואוזל ואני כועסת על עצמי.
וסוף סוף התייעצתי עם הווטרינר של נינה על החיסון (מה שהיה עם השותפה) ועל ההתנהגות שלה. לגבי החיסון הוא אמר לי שזה בולשיט ושאין שום חוק בישראל לחסן חתולי בית נגד כלבת. אחר כך התברר שהשותפה לא ידעה שהיא כן חוסנה לפני שאימצתי אותה וגם אחרי, כעבור חודש, וחשבה שאימצתי אותה מהרחוב, ומזה היא פחדה.
הוא נתן לי מס' טלפון של וטרינרית מומחית להתנהגות בעלי חיים. התקשרתי אליה וקבעתי איתה שתבוא לכאן ותתרשם ממנה, ובינתיים אמרה לי לצלם בווידיאו את התקיפות שלה ולשלוח לה במייל, ושלחה לי שאלון של 10 עמודים עם שאלות חופרות לפניי ולפנים על כל ההיסטוריה של החתולה עד היום. אני אצטרך לשבת עם השותפה למלא את זה, כי יש שם הרבה שאלות שקשורות לכל בני הבית. כל העסק הזה צפוי לעלות לי מאות שקלים אם לא למעלה מזה. זה מלחיץ, אבל אני מקווה שסוף סוף הבעיות של החתולה ייפתרו. היא תוקפת אנשים ואת עצמה בהתקפי זעם כל כך קשים שזה מבהיל ממש. לפחות אני אדע אם זו בעיה התנהגותית או רפואית וזו וטרינרית מומחית, לא איזו יועצת התנהגותית לחתולים. הייתי צריכה לעשות את זה מזמן, אבל הפחד... והכסף... אוי. אבל היא הילדה שלי, ובילדים צריך לטפל, אין מה לעשות. והרופאה מוכנה שאשלם בכרטיס אשראי, אז בטח אפשר לחלק. אני שמחה שעשיתי את זה סוף סוף והשותפה שמחה עוד יותר. ואתמול היא גם שטפה את הכלים שלי כי התקשיתי בגלל הפציעה ביד. זה ריגש אותי מאוד. והיא שמחה בשל הפנייה לווטרינר, אז אני מקווה שהמתח קצת יתפוגג.
לקח לי חצי שעה לכתוב את ההודעה הזאת ועכשיו אני יוצאת לביה"ח. ובערב לימודים...
ובסוף יש בעיה עם ההוצאה לאור וכנראה לא יקדמו אותי, כי חשבתי שהעבודה שרצו לתת לי הרבה יותר פשוטה ואני לא מכירה מונחים טכניים בתחום הזה. זה די מדכא. לפחות הם ממשיכים לשלוח לי את הטקסטים לביקורת, זה גם משהו.
יהיה טוב, נכון?
ושוב סליחה שלא הגבתי אתמול ולא כ"כ קראתי גם. אוהבת אתכן.
לא יצא לי אתמול להיכנס לקרוא או להגיב. אני מותשת. ימים קשים עוברים (מקווה שתרתי משמע). עדיין מקלידה עם יד אחת בגלל הפציעה וזה מתיש.
הבוקר התעוררתי מסיוט נוראי. נוראי. חלמתי שהרופאה שלי עוזבת, ומביאה פסיכיאטר אחר במקומה. היא הציגה אותו בפני הכיתה (?) וכולם עזבו או רצו לעזוב. ואז (עדיין בחלום) חברה סיפרה לי כבדרך אגב שגם העו"סית שלי עוזבת בשבוע הבא והתפלאה שלא ידעתי מזה. התעוררתי כולי מטולטלת ובוכה, הנשמה כואבת לי ואני מפוחדת עד מאוד. התקשרתי לחדר של הרופאה והיא לא ענתה, מה שעוד יותר הגביר לי את החרדה. אני גם פוחדת לשאול אותה אם היא מתכוונת לעזוב כי בדרך כלל הסיוטים שלי בנושא הזה מתגשמים, וחוץ מזה היא עלולה להילחץ מהתלות שלי ולהיפטר ממני גם ככה והפחד עולה על גדותיו. אני מנסה להרגיע את עצמי ולדבר לעצמי בהיגיון, אבל הפחד לא עוזב.
ועכשיו אני צריכה לנסוע לבי"ח (בגלל המחלה החדשה) ואין לי כוח כבר לזה. ובגלל שאני מורחת את הזמן שוב אצטרך מונית והכסף הולך ואוזל ואני כועסת על עצמי.
וסוף סוף התייעצתי עם הווטרינר של נינה על החיסון (מה שהיה עם השותפה) ועל ההתנהגות שלה. לגבי החיסון הוא אמר לי שזה בולשיט ושאין שום חוק בישראל לחסן חתולי בית נגד כלבת. אחר כך התברר שהשותפה לא ידעה שהיא כן חוסנה לפני שאימצתי אותה וגם אחרי, כעבור חודש, וחשבה שאימצתי אותה מהרחוב, ומזה היא פחדה.
הוא נתן לי מס' טלפון של וטרינרית מומחית להתנהגות בעלי חיים. התקשרתי אליה וקבעתי איתה שתבוא לכאן ותתרשם ממנה, ובינתיים אמרה לי לצלם בווידיאו את התקיפות שלה ולשלוח לה במייל, ושלחה לי שאלון של 10 עמודים עם שאלות חופרות לפניי ולפנים על כל ההיסטוריה של החתולה עד היום. אני אצטרך לשבת עם השותפה למלא את זה, כי יש שם הרבה שאלות שקשורות לכל בני הבית. כל העסק הזה צפוי לעלות לי מאות שקלים אם לא למעלה מזה. זה מלחיץ, אבל אני מקווה שסוף סוף הבעיות של החתולה ייפתרו. היא תוקפת אנשים ואת עצמה בהתקפי זעם כל כך קשים שזה מבהיל ממש. לפחות אני אדע אם זו בעיה התנהגותית או רפואית וזו וטרינרית מומחית, לא איזו יועצת התנהגותית לחתולים. הייתי צריכה לעשות את זה מזמן, אבל הפחד... והכסף... אוי. אבל היא הילדה שלי, ובילדים צריך לטפל, אין מה לעשות. והרופאה מוכנה שאשלם בכרטיס אשראי, אז בטח אפשר לחלק. אני שמחה שעשיתי את זה סוף סוף והשותפה שמחה עוד יותר. ואתמול היא גם שטפה את הכלים שלי כי התקשיתי בגלל הפציעה ביד. זה ריגש אותי מאוד. והיא שמחה בשל הפנייה לווטרינר, אז אני מקווה שהמתח קצת יתפוגג.
לקח לי חצי שעה לכתוב את ההודעה הזאת ועכשיו אני יוצאת לביה"ח. ובערב לימודים...
ובסוף יש בעיה עם ההוצאה לאור וכנראה לא יקדמו אותי, כי חשבתי שהעבודה שרצו לתת לי הרבה יותר פשוטה ואני לא מכירה מונחים טכניים בתחום הזה. זה די מדכא. לפחות הם ממשיכים לשלוח לי את הטקסטים לביקורת, זה גם משהו.
יהיה טוב, נכון?
ושוב סליחה שלא הגבתי אתמול ולא כ"כ קראתי גם. אוהבת אתכן.
