קובץ לחיזוק באמונה

קובץ לחיזוק באמונה

בדיחות של דרויאנב זה גדול. שמעתי שהדפסו את זה מתורגם לעברית עכשווית
 
טוב אז בשבילך הנה אחד

שני בחורי ישיבה החליטו לצאת בשאלה. לאיפה הולכים? לבר הקרוב. הזמינו משקה קטן פותח הראשון בברכה ואומר: ברוך אתה אדוני.. משסע אותו הראשון:מוישה שכחת? אנחנו חילונים!? נבהל הראשון ומשיב: אה.. למדני חוקיך...
בעל פה זה נשמע יותר טוב
 

dramaqueen01

New member
מה שעצוב בבדיחה הזו

זה שזה קרה לי באמת.התחלתי לברך ואז נזכרתי שאני לא מאמינה יותר אז אמרתי למדני חוקיך.
 
הנה כמה נבחרים ממן העניין

מצאו ליהודי, שהוא אוכל בשר בחלב. הביאוהו אל הרב, ואמר לו הרב הרבה דברי-כיבּושים. שמע העבריין ושאל: רבי, עכשיו מה אני בעיניך? תמה הרב: מה שאלה היא זו? אוכל-טריפות אתה בעיני. החזיר העבריין: רבי, לא זו אני שואל, אחרת אני שואל. עכשיו מה אני בעיניך – של-בשר, או של-חלב?... 1736 ראו לאחד, שהוא אוכל מאכלות אסורות, ואמרו לו: כיצד אדם מישראל מפטם כריסו איסור? החזיר העבריין: חס ושלום, שלהנאתי אני אוכל. לעשות נקמה בגויים אני מתכּוון, משום שבעיני ראיתי גוי שאכל פשטידה של שבת... 1737 ההוא שישב במסעדה של גוי ואכל טריפה. ראוהו קנאים והתחילו מחרפים ומגדפים אותו. נענה העבריין ואמר: אל תרעישו עלי עולמות, אל תטיפו לי דברי-מוסר ואל אהיה בעיניכם הדיוט, שאינו מבחין בין האסור והמותר. יודע אני, שעבירה היא בידי, אף יודע אני היטב, מה אני עתיד לשלם כנגד עבירה חמורה זו – שקל וחצי... 1738 יהודי ישב במסעדה של גוי ואכל טריפה. התמלאו עליו קנאים וצעקו: כיצד אדם מישראל אוכל טריפה? נענה העבריין: כיצד? – ומיד חזר ונגס מן הטריפה, לעס ובלע ואמר: – כך אוכל אדם מישראל טריפה...° 1739 קרתני בא לכרך גדול ונכנס לרסטורן "כשר" לסעוד. הגישו לו דגים ואכל, הגישו לו בשר ואכל, לקינוח הביא הדייל לביבות יפות. נגס הקרתני וקפץ ממקומו: אפיקורסים, מופקרים! לביבות ממולאות גבינה אחרי סעודה של בשר!... היסה אותו הדייל ואמר: רבי, אורח, לחינם אתה צועק. טרח ונגוס נגיסה שנייה ותמצא גם בשר...
 
אחת טובה:

היה ויכוח חריף בין אב ובן. נתלהב האב ואמר: לשעבר היו הבחורים מלאים יראת-שמים ודרך-ארץ ואילו הבחורים של עכשיו כולם חצופים ומופקרים. שמעה הסבתה את הויכוח, נענתה ואמרה: היפך הדברים: לשעבר היו הבחורים חצופים ומופקרים והבחורים של עכשיו כולם צדיקים וחסידים. ומבשרי אחזה. לשעבר, לפני חמישים שנה, מנוחה לא היתה לי מאת הבחורים, ואילו עכשיו אפילו אחד מהם אינו פוגע בי...
 
עוד אחת:

כשחלה שמריל שניטקבר את חוליו, אשר ימות בו, נכנס אצלו הרב ואמר לו: רבי שמריה, הגיעה השעה שתתוודה לפני המקום ותחזור בתשובה. השיב שמריל: רבי, ינוחו לך ברכות על ראשך, שעוררתני לכך. שיפשף מצחו בידו, כאדם הזוכר ראשונות, ואמר: מודה ומתוודה אני: פעם אחת אכלתי ושבעתי ולא בירכתי. ביקש הרב להניח דעתו של החולה ואמר: הרבה בהילות עושה. לא, רבי, לא מחמת בהילות היתה זאת, אלא הואיל ולא בירכתי קודם אכילה, לא בירכתי גם לאחריה. נאנח הרב: שכחת, רבי שמריה, שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כמועל בקודשים? (ברכות לה, א) נאנח גם שמריל אחריו: רבי, כיצד יכולתי לברך על טריפה? חרד הרב חרדה גדולה וצעק: אוי לאוזניים שכך שומעות! יהודי תלמיד-חכם ממלא כריסו טריפות! צעק גם שמריל אחריו: רבי, שמא אתה יודע, היכן יש למצוא כשירות ביום-כיפור?...
 
למעלה