קדיש

[אטיוד5]

קדיש

מתי חוברה התפילה, מי חיבר אותה? לידיעתי היא הצהרה על גדולת השם לנוכח מקרה מצער, פטירת קרוב. גורסים שיש בה גם סגולה לעילוי נשמת הנפטר - מי קבע כך, מתי, ועל סמך מה?

 

[א77]

המקור לקדיש הוא על פי מדרש

במדרש המספר על רבי עקיבא שראה אדם שסבל בגיהנום, וממנו הבין רבי עקיבא שאם בנו יאמר עליו קדיש, ייחלץ האב מהסבל בגיהנום. השתדל רבי עקיבא במאד להגיע אל אותו בן. ואכן סו"ד בנו אמר קדיש, והאב בא להודות לרבי עקיבא על פעלו זה, שבזכותו נחלץ מסבלו. הרמ"א הפוסק האשכנזי הביא את הקדיש להלכה. אבל באסמכתאות מרבי עקיבא, הרי כל העולם היהודי קיבל זאת כהלכה למעשה.

 

[אטיוד5]

היכן מופיע המדרש הזה?

האם המלה "קדיש" מופיעה במדרש הזה שהנך מדבר אודותיו? ואיה מופיע הנוסח של התפילה לראשונה כפי שהוא מוכר לנו היום. מתי חי הרמ"א?

 

[נאמן למקורות]

בבקשה...

(151) ספר מנורת המאור - אות [צה] ואמרינן (בירשולמי בריש פאה, בפרק מאמתי קורין), במגלת סתרים של רבינו נסים, שהקדיש הוא זכר לקץ הימין ולמלחמת ישועת גוג ומגוג; ועל כן אומרים 'יתגדל ויתקדש', על שם 'והתגדלתי והתקדשתי' (יחזקאל לח, כג), דכתיב בה במלחמת גוג ומגוג, שבו יתגדל שמו של הקדוש ברוך הוא בכל הארץ, כדכתיב: 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' (זכריה יד, ט). (163) ספר סדר היום - סדר תפילת שחרית והעונה אמן מגדיל וממשיך כח הקדושה והטהרה ומחליש ומשבר כח הטומאה. לזה תקנו לומר קדיש על המתים, משום שבעניית אמן בכל כחו כאשר אמרנו, ממשיך כח הטהרה. ומצננים גיהנם שעה וחצי שעה וחצי. ומכריח כח הטומאה שלא ישלוט באביו או באמו באותו זמן, אלא אדרבא מביאין אותו לגן עדן: (159) ספר קב הישר - פרק פ ומי שמת לו אביו או אמו יזהר אותו הבן לומר קדיש ואיש"ר בכל כחו, כי באמירתו הוא מביא למעלה נשמת אביו לגן עדן העליון, ולא כיש המקילין בקדישים שהוא בעיניהם כאחוכי וטלולי וממש הן מלגלגין על אמירת הקדיש ולא יודעים שכל מעשי שמים וארץ תלויין באמירת הקדיש, כי יה"א שמי"ה רב"א מבר"ך לעל"ם עלמי"א עלמיא הם כ"ח אותיות, כנגד זה יש כ"ח אותיות בפ' ראשון שבתורה "בראשי"ת בר"א אלהי"ם א"ת השמים וא"ת האר"ץ" בסוד "כ"ח מעשיו הגיד לעמו" וכן פסוק ראשון שבעשרת הדברות הן כ"ח אותיות "וידב"ר אלהי"ם א"ת כ"ל הדברי"ם האל"ה לאמ"ר". ולכן היה מצוה רבינו יהודה חסיד כשמתחיל הש"ץ קדיש יאמרו הקהל פסוק וידב"ר אלהים וגו' ואח"כ אמן יהא שמיה רבא, וסודו מבואר בספר מגלה עמוקות אופן רי"ב ע"ש. על כן צריך האדם האומר קדיש אחר אביו ואמו לומר בכוונה גדולה הקדיש, וגם מחויב האבל לומר ג"כ אמן יהא שמיה רבה כו' ולא כיש עמי הארצות שאומרים רק ואמרו אמן ואח"כ מתחילין תיכף יתברך וישתבח, אלא צריך האבל לומר ג"כ יש"ר כי עיקר הקדיש הוא באמירת אמן יהא שמיא רבה ובזה הוא עושה נחת רוח להקב"ה ולאביו ולאמו,

 

[א77]

כרגע אני מול מנורת המאור פתוח בצ"ה

הבעיה שאין לי ירושלמי בבית. ומעניין. אבל בכל מקרה, התנא רבי עקיבא הוא הראשון לזה. מעניין אותי הציטוט בירושלמי עצמו. האם מזכיר את המילה קדיש. ויתגדל ויתקדש. או אוליי זה מצטוטו של החכם רבי יצחק אבוהב שהיה הרבה אחרי.

 

[asaf2000]

מה זה "כל העונה אמן יהא שמיה רבא"?

"אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מבורך בכל כוחו קורעים לו גזר דינו...". זה לא מקור לקדיש?

 

[שפן1]

המקור הוא בטור

מיחזקאל שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ועל זה פירוש בארמית ויתגדלית ויתקדש וכו' תסתכלו בטור.