קדישמן והכבשים

[1Reebok]

קדישמן והכבשים

יש לי שאלה שהיא קצת חצופה, אבל זה כי אני באמת מעוניין לדעת.
אני לא מבין באומנות ולא למדתי הרבה על אומנות. השאלה הזו כנראה נובעת מבורות.

אבל למה כל ההילה שסביב קדישמן והכבשים? אני פשוט לא מבין את זה... מישהו יוכל לשפוך קצת אור בנושא? ממש מעניין אותי לדעת.

תודה.

 

[roni yoffe]

יחצנות מעולה

כל השאר הוא בגדר תעלומה למאמינים.
ובגדר שרלטנות בעיניי אנשים כמוני.

אתה בעצם מעלה שאלה גדולה יותר, והיא איך משהו נהייה פופולארי, עד כדי כך שמכשירים אותו כיצירת אמנות.
ובכן, אני חושבת שבכל פעם זה משהו קצת אחר, אבל העיקרון הוא זהה.

ברגע שהרבה אנשים מחליטים לתת ערך כספי ליצירה, אז היא כמעט תמיד תקבל גם ערך אומנותי.
כדי להסביר למה מוכרים/קונים אותו בכאלה סכומים.

ואם אנשים עם המון כסף, השפעה ומעמד רוכשים יצירות באלפי ועשרות אלפי שקלים,
ובמקביל אליהם, המון אנשים "ממוצעים" רוכשים הדפסים וליטוגרפיות
אז האדם הפשוט מניח שהקונים יודעים משהו שהוא לא יודע אודות היצירה.
ושאולי היא באמת שווה המון, אבל כאדם פשוט הוא לא מספיק "מבין עניין" כדי להעריך את היצירה.

קדישמן ועוד כמה יוצרים ישראלים תפסו מקום נכבד בפנתיאון האמנות הישראלית, בעיקר כי הם היו מקושרים למי שהיה צריך להיות מקושר
כדי להיחשב לאמן.
אל תשכח שהם עשו את זה גם בסביבות התקופה שהגל המודרני היה נפוץ ופופולארי מאוד בעולם.
מי שרצה להציג אומנות (רק להציג, עוד לא לקבל איזה תואר של אמן אפילו) היה תלוי בבעלי גלריות, מוזיאונים ושאר מעצבי דעת קהל של אותם הזמנים.
אז לא הייתה האפשרות להציג באינטרנט למשל, שבו הקהל קובע מה הוא אוהב, והקהל משתף ומפרסם את מה שמוצא חן בעיניו.
במוזיאון/גלריה, יש לך את האוצר שתפקידו הוא להסביר לך מה אתה רואה.
ועל זה נשענת הרבה מאוד מהיצירה המודרנית.
יצירת משהו
וכתיבת תיאורייות ופילוסופיות אודות אותה היצירה, לרוב אפילו לא ע"י היוצר עצמו אלא ע"י משכילים אחרים..
וכדי לחבר בין השניים יש צורך באוצר שיסביר למי ש"לא מבין באומנות", למה מה שהוא רואה, זאת אומנות.

לגבי הכבשים ספיציפית...
אני שמעתי שהן איךשהו מייצגות את השואה. משהו בסגנון "כצאן לטבח" ואני מניחה שיש עוד לפחות עשרה פירושים.
חיפוש מהיר בגוגל לא הוציא לי איזה פיסת מידע חד משמעית.

הנקודה היא, שאמנות היא לא למביני עניין.
ולכן אני רואה במה שהוא ודומיו עושים כשרלטנות.
לא כל יצירה היא אמנות.
ולא כל מה שנמכר בהמון כסף הוא אומנות.
וגם לא כל מה שנמצא במוזיאון הוא אומנות.


כאשר אתה מתבונן ביצירה ולא חווה חוויה אמיתית, אפילו לרגע, אז כנראה שזה לא זה.
ואני לא חושבת שמישהו מתבונן ביצירה של קדישמן חווה משהו. הוא אולי חושב מחשבות, אבל החושים לא מתעוררים אל מול הכבשים האלה.
ואין בהן הפגנה של שום דבר בעל כנות או אסתטיקה. הן מותג וזהו זה.

אני חושבת שאנשים יוצרים הילה כי זאת הצלחה שנראית להם אבסורדית.
כלומר, הציורים לא נראים ברמה של מישהו מעל גן חובה. ומאידך, הם נמכרים בהמון כסף כבר כמה עשרות שנים.
אז חייב להיות כאן איזה קסם.. איזה משהו שאנחנו האנשים הפשוטים לא מודעים אליו... לא?
ומרוב ההילה הזאת, זה כבר נחשב לבורות לומר את מה שאמרתי כרגע.
כי מי מעז לערער על המוני קוני ומוכרי יצירות של קדישמן? זה מאוד לא פופולארי.

אני מניחה שאחרי התגובה שלי, אולי מישהו יטרח וימצא איזו הצדקה להכשרת הכבשים האלה כאומנות.
ואתה מוזמן לקרוא אותה כמובן ואם זה מדבר אליך אז אחלה.
אבל הדרך הטובה בעיניי לבחון אם משהו הוא אומנות, היא פשוט להתבונן בו.

 

[Afalpi]

את טוענת דברים קצת מגוחכים

הרי ברור שכן יש אנשים שמתבוננים ביצירות של קדישמן וחווים חוויה אמיתית. (כדרך אגב הוא לא מצייר רק כבשים). אני למשל. ואני בן אדם ’’פשוט’’ כהגדרתך, לא עוסקת באומנות בשום צורה. ולא זה לא בא בצורה של תהיות על ’’למה הוא כל כך מפורסם ואיך הוא מוכר את הכבשים האלו בכל כך הרבה כסף.’’
הביטוי ’’ציורים ברמה של גן’’ אם משהו מתאים למה שמופיע בקישור שלך בחתימה (יותר נכוון אלו ציורים ברמה של פילטר ’'ציור’’ בפוטושופ).

 

[roni yoffe]

אני לא בטוחה שהבנתי

את ההיערה האישית שהפנית אל הציורים בלינקים אצלי.

ואני לא מאמינה לרגע אחד שמישהו אכן חווה חוויה כאשר הוא מתבונן בכבשים של קדישמן.
יכול להיות שיש בעיה בהבנה של אנשים מסויימים בקשר למילה "חוויה" או "רגש".
כי אנשים חושבים שהם מרגישים משהו אבל הם לא.
הם יכולים להבין רעיון, או לקלוט מסר.. שטחי ככל שיהיה אם נתמקד בכבשים.. אבל לא להרגיש.
לא מול דבר כזה, שלא מדבר בשום שפה שהחושים האנושיים מתעוררים ממנו.
הכבשים של קדישמן לא מעוררת שום חוש. הן סוג של שפה גרפית דלה מאוד. והן חוזרות על עצמן שוב ושוב ללא כל חידוש עיצובי או רעיוני.

אנשים מעדיפים לומר לעצמם שהם מרגישים משהו מול תמונה של קדישמן, כדי להרגיש בעצמם שהם מבינים באומנות.
וכדי להוכיח לאחרים שהם מבינים באומנות - הם קונים תמונות של קדישמן.
כדי שכל מי שמגיע אליהם הבייתה יחשוב "וואו, איזה עומק רגשי יש לאדם ששילם כסף עבור משהו שאני בעצמי כנראה ארצי מכדי להבין"
או אולי כדי לבסס משהו בעצמם לגבי האבסורד של לקנות יצירה כזאת בסכומים של חמש ספרות.
"מישהו חשוב אמר שזאת אומנות ולכן זה שווה הרבה כסף." או "זה שווה הרבה כסף ואין לזה שום שימוש מלבד צפייה, אז זאת אומנות".

אנשים כל כך מתאמצים להראות שהם מבינים עניין,
שהם מאשימים בבורות ושטחיות את מי שמעז לומר שאין בכבשים האלה כלום ושהן מצויירות ברמה של גן חובה.

הם לפעמים אפילו תוקפים אותם אישית בפורומים, ישירות או כדרך אגב...
ראיתי את זה בעצמי קורה שוב ושוב... והכל כדי להראות שהם מבינים עניין.
כדי להגן על הדבר הזה שעושה אותם למיוחדים בפני עצמם "אני מבין באומנות כי אני אוהב ציורים שאף אחד לא מבין"
לרוב אגב, הם מודים ומתוודים שאין להם שום קשר לעיסוק ממשי באומנות.
זה בדרך כלל הולך יחד.
מי שלא עוסקים באומנות רוצים הרבה פעמים לקבל איזו הילה של אמנים או של אנשי רוח, מבלי באמת להיות כאלה.
אז הם מגוננים על יצירות סתומות חסרות טעם ואומרים "שככל שפחות אנשים מבינים את היצירה - זה מעלה את ערכה האומנותי".
ומה שמשתמע מזה הוא
שאם את מגוננת על משהו שאף אחד לא מבין, אז גם את בעלת ערך.


בעיניי זאת צביעות.


וזה לא ברור שאנשים חווים חוויה אמיתית מול יצירה של קשידמן. זה בספק עצום.
אבל כן ברור שאנשים אוהבים להיחשב מביני עניין ובעלי טעם.

 

[מוליש1]

לדעתי, מעבר לכך שהדברים שאת כותבת אינם נכונים

כהכללה (ואני לא טוענת שאין אנשים מהסוג שאת מתארת, אלא שיש גם המוני אחרים שבאמת מבינים ואוהבים אומנות), העמדה שלך אינה לגיטימית בעיניי בתור מנהלת פורום אומנות. את מבטלת כל סוג של אומנות שאינה פיגורטיבית/ריאליסית באופן גורף ומבלי להתייחס או להתחשב בכך שזוהי רק דעתך או הרגשתך. אותי אישית הכבשים של קדישמן מרגשים הרבה יותר מציורים ריאליסטיים רבים, וכן הם מרגשים אותי, לא גורמים לי לחשוב או לתהות האם זאת אומנות. לעומת זאת אומנות קונספטואלית הרבה פעמים אינה מרגשת כלל, אלא רק מעלה תהיות, שאלות פילוסופיות וכו' - וגם זאת אומנות, אומנות מסוג אחר שלפעמים דורשת הרבה ידע מוקדם בכדי להעריך אותה. אני חשה בכתיבה שלך סוג של פגיעה ועלבון כלפי כל מי שאינו חש כמוך.

 

[roni yoffe]

ואני מרגישה

שפרסום ושיווק קישקושים כמו של קדישמן הן עלבון לכל מי ש מתאמץ על לימוד ציור ואומנות.

זה מוזר שאת מתרגשת מציורי הכבשים של קדישמן, אבל לא מרגישה את אותם הדברים לשאר קישקושים נאיבים שנמצאים בכל גלרייה בתל אביב. או בכל דף אומן שני בפייסבוק..
יש עוד מיליון יוצרים מינימליסטיים/נאיבים/קונספטואלים/אקספרסיביים שלא יודעים לצייר - בדיוק כמו קדישמן - אבל הם לא זוכים להערכה כלל.
אז מה מיוחד בכבשים?
וזה מחזיר אותי לשאלה המהותית - למה את והקוראת בכבשים השנייה שהגיבה לי, רק מתנגחות איתי ולא עונות לשאלה שנשאלה כאן:
למה זה נמכר בכאלה סכומים ולמה זה מקבל את ההילה הזאת?
האם את יכולה לתת לי תשובה? לי, או לפותח הנושא כאן?

לפי מה את קובעת שמה שאני אומרת הוא לא נכון?
מבחינתי הסימוכין שלי נמצאים מול עיניי כל מי שצופה ביצירה של קדישמן.
לא צריך ללמוד ולהיות בעל תארים כדי להבין מה זה גרוע.

ואם את יוצרת משהו אבל צריכה דף עמדה כדי להגן על היצירה שלך ולתת לה גושפנקא של אומנות - אז כנראה שהעבודה שלך לא עומדת בזכות עצמה.
אלא רק בזכות הרים של מילים שבהן ניסית להסביר למה לעזאזל התכוונת. ולרוב - לפספס את הנקודה לחלוטין.

ולמה בדיוק העמדה שלי לא לגיטימית למנהלת פורום אומנות?
אני צריכה להסכים עם כל מי שמגיע לכאן?
האם אין לי זכות לדיעה משלי? בטח אם זה המקצוע שלי והפרנסה שלי.....

מעולם לא הסתרתי את עמדותיי כלפי יצירה מודרנית כמו של קדישמן ודומיו. וגם לא אסתיר. אני בפירוש חושבת שאין להם מקום בעולם האומנות כלל.
ואם זה נראה לך לא יאה ולא נאה את מוזמנת לא להכנס איתי לדיונים האלה. אלא לפרסם כאן בעצמך את דעותייך בהתאם לכללי האתר.

ולגבי מה אני מבטלת ומה לא,
יש הרבה אומנויות שהן לא ציורים פיגורטיביים וריאליסטיים שהם מקובלים עליי מאוד.
כמו עיצוב מוצר. כמו עיצוב אופנה. כמו קעקועים, אילוסטרציה, אנימציה, ארכיטקטורה.. את יודעת - דברים שעובדים. שעומדים בזכות עצמם.
יש אלפי סגנונות ציור שהם עובדים כי יש בהם כנות. ואפס שרלטנות.
לזרוק כמה קוי מכחול על בד זאת שרלטנות. או אינפנטיליות.
ואת יכולה לומר זאת שוב ושוב, אבל אני לא אאמין לרגע שמישהו צופה בכבשה מרוחה ומתרגש או חווה חוויה.
אאמין רק לזה שהוא כנראה לא מבין למה הכוונה ב"להרגיש" או "לחוות חוויה". וזה עצוב עד מאוד.

אבל בואי לא נברח מהנושא בלנגח אותי.
בואי נחזור לעצם העניין
האם את יכולה להסביר לפותח הנושא למה הכבשים של קדישמן מקבלות את ההילה שלהן? את המחיר שעליהן?
האם יש לך תשובה מלבד "כי זאת אומנות! ואולי אני לא מבינה בדיוק למה אבל בוודאי יש מי שמבין כי הוא מלומד יותר ממני"?

 

[מוליש1]

היופי ביצירת אומנות הוא שאין צורך להסביר למה

היא מרגשת או משפיעה על הצופה. עם זאת אני חושבת שגם את מסכימה, שכן ניתוח של מיקום או בתולדות האומנות ו/או הסבר מטה-אומנותי אינו מספק אותך או משכנע אותך. לכן אני לא רואה צורך להסביר שום דבר על מדוע לדעתי קדישמן (ודרך אגב לא רק הכבשים שלו) הוא אומן טוב. ודרך אגב, אני כמישהי שעוסקת בעיצוב בין היתר, לא חושבת שעיצוב הוא אומנות, אם כי דורש ידע באומנות וכישרון. אומנות מעצם הגדרתה אינה נוצרת בתור איור, דקורציה או שיווק.

 

[roni yoffe]

לא ענית על כלום

"אין צורך להסביר" במקרה הזה, זאת עוד גרסה לבגדי המלך החדשים.
(אלה בגדים שרק חכמים רואים, והרי אף אחד לא רוצה להיראות טיפש, אז ודאי שאגיד שאלה בגדים יפים מאוד)

"אין צורך להסביר" הוא רק כאשר היצירה מדברת בעד עצמה.
ומה שמחזיק יצירות מודרניות במוזיאונים הם רק מגילות ההסברים שלהן, ולא היצירות עצמן.

העובדה היא, שנשאלות שאלות כאלה רק לגבי יצירות מודרניות.
כי כאשר ציור הוא פשוט טוב. עשויי טוב, ומעביר משהו ברור, אז אף אחד לא ישאל "רגע, האם זאת אומנות?" או "מדוע זה שווה כסף ומוערך כאומנות?"

"זאת אומנות כי החלטתי שזאת אומנות"
"זאת אומנות כי זה מרגש אותי אבל אני לא יודעת להסביר מה הוא אותו רגש"
"זאת אומנות כי זה מעורר שאלות אבל אני לא בטוחה מה האמן רצה לומר"

כל אלה הן סיסמאות ריקות וסממנים מובהקים לשרלטנות של היוצר.
או לחוסר היכולת שלו להעביר מסר/רגש/חוויה ביצירה.

את מגנה על משהו בלי להבין אותו, רק כדי לתפוס מעצמך מבינת עניין, כי זה מה שלמדת. זה גם מה שלימדו אותי פעם.
לדבר הרבה כדי להראות שאת מבינה, מבלי באמת לעסוק בדבר עצמו בכדי להבין אותו באמת.
יש עומק רב ביצירות אומנות שמבינים אותו רק מי שעוסקים באותה האומנות, נכון, יש דקויות ומעמקים בכל יצירה.
אבל האדם הפשוט יודע מתי יש מולו דבר מדהים. גם מבלי להבין עניין.
האדם הפשוט יודע מתי הוא חווה משהו אמיתי ומתי נמצא מולו דבר שיש בו לעג למי שצופה בו. שלא לדבר על מי שקונה אותו.
אומנות היא לכולם.
ואם כל כך חשוב לך לשכנע אותי שקדישמן הוא אמן, אז כדאי שתסבירי את מה שבעינייך אין צורך להסביר.
כי כרגע זה נראה שפשוט אין לך איך לבסס את הטענות שלך.

וגם, יהיה נחמד אם תעני לנושא הדיון הזה, ופחות תנסי להתנגח איתי. כי דעתי לא תשתנה בנושא הזה.

 

[מוליש1]

אני לא מתנגחת, את זאת שתוקפת את כל מי שלא חש

כמוך. הסיבה לכך ששאלות אלה אינן עולות לגבי ציורים ריאליסטיים פשוטה - אנשים שאינם מהתחום ואינם יודעים לצייר מעריכים ומתפעלים מהם, ללא קשר לרמה האומנותית שלהם. המבקרים לעומת זאת לא משבחים כל כך מהר יצירה בזכות הטכניקה שלה. אני אישית לא מוצאת עניין בהרבה מאוד ציורים ריאליסטיים, גם הגדולים ביותר, ועוד פחות, חוץ מהגימיק באומנות היפר ריאליסטית. כמובן שאני לא פוסלת אותה, רק לא מתחברת. אגב, זה ההבדל הדק, בין לפסול מישהו או משהו, לבין להביע את הרגשתך - להתחבר, לאהוב או לא לאהוב, להבין או לא להבין.

 

[roni yoffe]

פה קבור הכלב

כשאת מביטה בציור "ריאליסטי" או קלאסי את אינך רואה דבר מלבד "הטכניקה".. המילה הזאת שמורות לאומנות כל כך אוהבות להגיד, פשוט כי זה הדבר היחיד שהן יודעות.
וזה מה שעצוב.

בציור קלאסי של אמן מאסטר בציור, יש חיים שלמים.
יש כנות. יש אהבה. יש אמת ויש עולם ומלואו. עולם שהוא חיי ומתקיים בו גם 600 שנה לאחר שצוייר.
הגדולה בציורים האלה היא עוצמת החוויה הרגשית שחווים כאשר מתבוננים בהם.
אבל מי שמראש אומר: אה זה ריאליסטי - האם זה דומה לרפרנרס או לא. או נראה כמו המציאות - ויאללה אפשר לעבוד הלאה, כי הרי אין כאן עוד מה להבין.
פה הטעות
בשיפוט שטחי לדברים שיש בהם עוצמה ועומק.
ליצור חיים בציור זה לא רק לשים קווים במקום, ולכן, ישנם הרבה ציורים ריאליסטיים שהם וואללה - משעממים ואין שום עניין בהם. כי הם רק קווים וכתמים במקום.
ופה החוכמה - להיות צייר איכותי - כזה שידע להעביר חוויה וגם ליצור משהו משכנע. שיגרום לך להשאב לרגע אל תוכו ולחוות משהו באמת.
זאת האמנות. הטכניקה היא רק הכלי להגיע לשם, ולא המוני ציירים מסוגלים לזה.

מבקרי אומנות הם עם אומלל לכשלעצמו. הם עוסקים באומנות מבלי לעסוק בה. ואני יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה מתסכל.
אז ברור שיעדיפו להחמיא ליצירה מקושקשת שתציג אותם כמביני עניין וחכמים. כזאת שתאפשר להם להמציא ולבלבל את המוח בניתוחים אין קץ מבלי שום התחייבות לאמת.
זה עדיף להם מאשר לדבר ולנתח יצירת אומנות אמיתית - שהם בעצמם לא מבינים.
כי מה לעשות, זה קשה. זה מקצוע וכדי להבין אותו מעבר להבנה של אדם פשוט, יש צורך לעסוק בו באופן ממשי.

ואני לא תוקפת,
אני שואלת אותך שוב שוב את השאלת הדיון הזה - האם תוכלי להסביר לנו מדוע הכבשים של קדישמן נחשבות לאומנות?
בינתיים את רק מתחמקת ומנסה להראות שלי חסר ידע וניסיון....

 

[מוליש1]

עיניים עם עומק ורגש, תמימות יחד עם צבעים עזים

של מלחמה? טבח? עצב, רוך... שוב אין לי מושג בהסברים מלומדים של מבקרים, וגם לא נראה לי שזה משנה לך... ושלא כמוך לא תקפתי את האומנות הריאליסית, רק כתבתי שאותי אישית היא משעממת לרוב. לא אתיימר כמוך לפסול אומן גדול בגלל שאותי הוא לא מעניין. ודרך אגב, הזרם שאותי הכי הכי מרגש הוא האקפרסיוניזם הגרמני ואין שום צורך ללמוד עליו בשביל לאהוב אותו

 

[roni yoffe]

זה בדיוק מה שטענתי

שאין לך הסבר ממשי ללמה היצירות שלו נחשבות. ואת יודעת מה - לאף אחד אין הסבר שיציג אותן באור אומנותי.
זה פשוט שוק טוב ומצליח שממשיך לפעול בזכות אנשים כמוך שמשמרים אותו עם טיעונים ריקים.

ואני לא פוסלת אף אמן.
אבל קדישמן הוא איננו אמן.
אמן מבטא בציור את הדברים שהוא מרגיש כך שהם עוברים אל הצופה וגורמים לו לחוות חוויה ממשית וברורה. (כאילו שזה ממש כאן ועכשיו, בלי קשר לנושא הציור - נוף/פורטרט/טבע דומם וכו'..)
זה לא חייב להיות ענק. זה לא חייב לגרום להתמוטטות עצבים. זה חייב להעביר לך לרגע אחד לפחות איזה זרם במוח שיגרום לך להיות שם. לרגע אחד.

לא תקפת את האומנות הריאליסטית, כי אין שום קייס נגדה. כי היא ללא ספק, אומנות.
בניגוד מוחלט ליצירות של קדישמן ודומיו.
ואם היא משעממת אותך, אז כנראה ש-או שלא נחשפת ליצירות מצויינות, או שאת מחפשת בהן דברים שאין. ובכוח מתעלמת ממה שאת מרגישה. בכוח או שלא במודע.
כי בחינוך שיש לנו היום בישראל וברוב העולם בכלל מתחילת המאה העשרים,
מלמדים אותנו דווקא לחפש דברים "מעבר" כאלה שרק חכמים רואים (בעיקר כדי לבסס טוב טוב את עולם היצירה המודרני)
ואז כאשר אנחנו מתבוננים ביצירה ולא מוצאים את ה"מעבר" הנשגב הזה.. אז אנחנו קובעים - זה משעמם.
אבל זאת פשוט צורה מעוותת להסתכל על דברים.
צריך פשוט להסתכל עליה.
להבין בעצמנו מה זה עושה לנו בגוף. ואם לרגע אחד את מסתכלת בציור של קלוד מונה (לדוגמא) ומרגישה עלייך את השמש ואת הרוח בשמלה - אז כנראה שהציור עובד.
ואם את מסתכלת בציור של ויליאם בוגרו ומרגישה לרגע אחד שאת האמא שמחבקת את התינוק שזוחל עלייך - אז כנראה שזה עובד.
וגם את את מסתכלת על פורטרט של רמברנדט, והוא נראה לך כאילו שהוא עוד שנייה מפנה את המבט והולך או אומר לך משהו בהולנדית - אז כנראה שזה עובד.
ולא צריך להיות מלומד כדי לחוש בדברים האלה.

אני בספק גדול, שאת תעמדי מול יצירה אורגינל של רמברנדט או ולסקז ותגידי שזה משעמם אותך.
ואם כן, אז חבל מאוד. כי ליצור משהו חיי ומשכנע שתקף, ועומד בזכות עצמו כבר למעלה מ500 שנים, זה דבר מדהים.

ובואי לא נזכיר בכלל את העובדה, שציורים כמו של קדישמן בכלל לא יעמדו, פיזית, יותר מ100 שנה אם לא פחות.
כי מי שהוא לא בעל מקצוע, לא יודע להשתמש גם בצבעים שלו כך שהם ישמרו על הגוונים, ועל העמידות של החומר. אלא יצור משהו שישחיר, יסדק ויתפורר לבסוף.

אלברכט דירר נתן לראש העיר שלו פורטרט עם תעודת אחריות ל500 שנים.
הציור עדיין עומד, ונראה כמו ביום שחתמו עליו.
תמצאי לי יוצר מודרני אחד שיוכל להתחייב לדבר כזה.

 

[מוליש1]

עמדתי מול רמברנט ולא עשה לי כלום חוץ מכאב

צוואר מלהרים את הראש למעלה. זא לא אומר כלום עליו, אלא עליי. אני לא מתיימרת להיות אבן הבוחן של מהי אומנות כמוך... אני לא אמשיך את הוויכוח כי הוא מצריך התעמקות פילוסופית ומעשית במהי אומנות, מהו רגש, מהו ערך וכו'. אין לי זמן ולדעתי גם אין טעם בפורום זה. וגם לא אכנס לכל עניין של צילום אל מול ציור שזהו נושא מתבקש מאוד ביחס לציור מאז סוף המאה ה-19. אפרוש כעת מהדיון.

 

[roni yoffe]

כן, כך חשבתי שיקרה

ומבחינתי אין מה לבחון ציור מול צילום כשם שאין מה לבחון קולנוע מול תיאטרון.
שניהם מדיומים ליצירה ולאומנות וכל אחד נותן מוצר שונה.

 

[מוליש1]

 

[דניאל ואלר]

לא מסכים לחלוטין

גם אני כמוך לא ממש מוצא משהו באומנות מודרנית ובהחלט מוצא הרבה מאוד באומנות קלאסית, אבל אני לחלוטין לא מסכים שאומנות צריכה להיות מובנת בהסתכלות ראשונה.
לדוגמא רוב האנשים שאני מכיר לא אוהבים מוזיקה קלאסית או אפילו פרוגרסיבית (רוק מתקדם, ...) כי זה מוזיקה מורכבת שלוקח זמן להתחבר אליה, לפעמים צריך גם להכיר את הרקע לכתיבה של היצירה, ואני לא חושב שיש מישהו שחושב שמוזיקה קלאסית היא לא אומנות. למרות שהיא מוזיקה רק "למביני עניין".

 

[קרנף לבן 1]

הלוואי שכל הציירים יצליחו כמוהו וילמדו ממנו

איך לשווק אומנות

 

[גברת לנדאו]

לא רק זה

גם כל האומנות המודרנית
ממלאים לך חצי אולם עם תפוחים או שטות אחרת וקוראים לזה יצירת אומנות
זה לא אומנות זה חרטא
איפה הציורים והאומנות של פעם??

 

[י מ י ת 2]

סעי לגליל לקיבוץ הגושרים

לאקדמיה לציור פיגורטיבי. שם תמצאי אמנות אמיתית.

 

[roni yoffe]

זה לא אומנות של פעם

זאת אומנות נקודה.
והיא נמצאת, רק צריך לחפש קצת.
וזה נהייה פחות ופחות קשה.
בישראל אמנם אנחו קצת מאחרים, אבל ברוב העולם הציור הקלאסי והאמנות הקלאסית מתחילים שוב ברנסאנס יפייפה.

מליצה לך ולכל באי הדיון הזה לקרוא את הספר "נקמתו המתוקה של פיקאסו". מאת אפריים קישון. שופך הרבה אור על נושא השאלה של הדיון הזה.