קדימה מיקי מאוס!
קדימה מיקי מאוס! היום צפיתי בתדהמה לא גדולה במיוחד בחיים הר-זהב, כתב חדשות ערוץ 10, המספר כיצד רשם את מיקי מאוס כחבר במפלגת קדימה באמצעות תרומת דמי חבר. מיותר לציין, שמקדימה לא דווח על הפקת לקחים: http://news.walla.co.il/?w=//866427 כזכור, אין זאת הפעם הראשונה, ששמו של אולמרט, יקיר פרקליטות המדינה ועיריית ירושלים, נקשר לשחיתויות כספיות, לאי-סדרים מפלגתיים ולסיאוב בכלל. מומלץ לגלוש לאתר www.ehud-olmert.com למידע מקיף ומגובה במסמכים אודות האדם היקר. נראה שלפחות בתחום השחיתויות, אולמרט בהחלט צועד לאורו של שרון. כזכור, שרון ואנשיו (אורי שני, אביגדור יצחקי ועוד) נחשדו כאחראים לאי-סדרים במפקד הליכוד האחרון. הנושא טרם נחקר לעומק. אותם אנשים הם המנהלים היום את מפקד קדימה, בראשותו של אביגדור יצחקי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה של שרון ומקורבו. חשוב להדגיש, כי המפקד בקדימה מסתכם בקבלת תרומות כ"דמי חבר" וחלוקת כרטיסי פלסטיק צבעוניים לתורמים. לקדימה, בניגוד למפלגות הגדולות האחרות, אין מוסדות מפלגה ואין כל השפעה לחברי המפלגה. כל ניהול המפלגה, קביעת הרשימה לכנסת ומלוא סמכות קבלת ההחלטות בה – מרוכזים בידיו של אדם אחד ויחיד – יו"ר המפלגה אהוד אולמרט. כך זה מתנהל בש"ס, כך זה מתנהל ביהדות התורה, כך זה מתנהל במפלגה הקומוניסטית הסינית, כך זה מתנהל ב- Zanu PF (מפלגתו הרודנית של רוברט מוגבה, שליטה האכזר של זימבבווה) וכך זה מתנהל בכל דיקטטורה שמכבדת את עצמה. לא נעים להעלות דוגמאות מהעבר הלא רחוק, אבל כך זה גם התנהל במפלגות מפוארות כמפלגה הפשיסטית האיטלקית של בניטו מוסוליני, המפלגה הקומוניסטית הסובייטית של סטלין, המפלגה הפשיסטית הספרדית של פרנצ'סקו פרנקו והמפלגה הנאציונל סוציאליסטית הגרמנית של אדולף היטלר. כולן הושתתו על מנהיג אחד, שהוא השולט, הוא המחליט והוא הקובע. לפולחן האישיות היה חלק חשוב במהותן (במקרה שלנו – פולחן אישיות לשרון). בדמוקרטיה פרלמנטרית אמיתית למפלגה יש מוסדות (כגון מרכז, ועידה, לשכה, מזכירות, בית דין), שחבריה יכולים להשפיע על פעילות המפלגה באמצעותם. בדמוקרטיה פרלמנטרית אמיתית משפיעה דרכה של המפלגה, ולא זהותו ואישיותו של העומד בראשה. בבריטניה, המדינה בעלת המסורת הפרלמנטרית הארוכה והמפוארת ביותר, בחירות לא מתנהלות כדו-קרב בין יושבי ראש. הן מתנהלות כמערכה של מפלגות על ליבו של הבוחר. בוחרים במפלגות דמוקרטיות המייצגות תפישות עולם שונות (סוציאל דמוקרטית, קפיטליסטית-שמרנית, ליברלית ועוד), ולא במנהיג עריץ. במפלגה המנוהלת ע"י אדם אחד – יושב הראש (אולמרט במקרה שלנו) בעצם לא מחויב לכלום פרט לרצונותיו, לצרכיו ולאינטרסים שלו. הוא לא מחוייב אפילו לרצון חברי מפלגתו, שהרי הם חסרי השפעה. מה אנו יודעים על האדם האוחז בסמכות אבסולוטית? כיצד הוא תרם למדינה לאורך כל שנות פעילותו הפוליטית? אילו דברים בולטים וחשובים הוא עשה, אם בכלל? האם קופת השרצים המלאה בפרשיות שחיתות מעברו בפוליטיקה הארצית ובעיריית ירושלים היא בבחינת רמז לעתיד לבוא? מה זה אומר על עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית? מה הקשר בין פרס מהעבודה, הנגבי מהליכוד, רמון מהעבודה, רוחמה אברהם מהליכוד, דוד טל מש"ס, מיכאל נודלמן מישראל ביתנו של ליברמן ואלמונים כדוגמת שלמה מולה נגוסאי, ליאור כרמל ויואל חסון? הגורם היחיד המאחד את מועמדי קדימה הוא הרצון להיכנס לכנסת. מדובר בדיוק באותו גורם שאיחד את אנשי צומת, מפלגת המרכז, שינוי וד"ש בעבר. כל אחת מהמפלגות הללו הייתה מבוססת על דמות (או מס' דמויות מצומצם) של מנהיג, שנגררו אחריו אופורטוניסטים חסרי מכנה משותף, שקיוו להיבחר לכנסת בזכות אישיותו של המנהיג. כולן התפוגגו והתפרקו. בראייה לאחור, ניתן אף לומר שהתפרקותן לרסיסי מפלגות (יעו"ד של גונן שגב, צל"ש של פריצקי ועוד) בהחלט לא תרמה ליציבות השלטונית בישראל וקידמה את הסחטנות הפוליטית. אכן טוב ללכת קדימה. טוב להתקדם לישראל דמוקרטית עם שלטון אמין ונקי משחיתות. חבילה אקלקטית של מנהיג יחיד שמצטלם יפה ואוסף אקראי של אנשים מאחריו – לא יובילו לכך. בסופו של דבר, נייר עטיפה מרשרש, נוצץ, מעוצב ומושקע ככל שיהיה – הוא רק נייר עטיפה ולא יותר מכך. בסופו של דבר, הוא נקרע וחושף את הסוד אשר התכסה בו. הוא עשוי להסתיר סיאוב וקשרי הון ושלטון במקרה הגרוע, או רק כרטיס חבר של מיקי מאוס במקרה הפחות נורא. מה שבטוח, מפלגת מיקי מאוס לא תהפוך את החיים בישראל לסרט מצוייר, אלא לכל היותר תטפח תרבות שלטונית של דיסנילנד.
קדימה מיקי מאוס! היום צפיתי בתדהמה לא גדולה במיוחד בחיים הר-זהב, כתב חדשות ערוץ 10, המספר כיצד רשם את מיקי מאוס כחבר במפלגת קדימה באמצעות תרומת דמי חבר. מיותר לציין, שמקדימה לא דווח על הפקת לקחים: http://news.walla.co.il/?w=//866427 כזכור, אין זאת הפעם הראשונה, ששמו של אולמרט, יקיר פרקליטות המדינה ועיריית ירושלים, נקשר לשחיתויות כספיות, לאי-סדרים מפלגתיים ולסיאוב בכלל. מומלץ לגלוש לאתר www.ehud-olmert.com למידע מקיף ומגובה במסמכים אודות האדם היקר. נראה שלפחות בתחום השחיתויות, אולמרט בהחלט צועד לאורו של שרון. כזכור, שרון ואנשיו (אורי שני, אביגדור יצחקי ועוד) נחשדו כאחראים לאי-סדרים במפקד הליכוד האחרון. הנושא טרם נחקר לעומק. אותם אנשים הם המנהלים היום את מפקד קדימה, בראשותו של אביגדור יצחקי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה של שרון ומקורבו. חשוב להדגיש, כי המפקד בקדימה מסתכם בקבלת תרומות כ"דמי חבר" וחלוקת כרטיסי פלסטיק צבעוניים לתורמים. לקדימה, בניגוד למפלגות הגדולות האחרות, אין מוסדות מפלגה ואין כל השפעה לחברי המפלגה. כל ניהול המפלגה, קביעת הרשימה לכנסת ומלוא סמכות קבלת ההחלטות בה – מרוכזים בידיו של אדם אחד ויחיד – יו"ר המפלגה אהוד אולמרט. כך זה מתנהל בש"ס, כך זה מתנהל ביהדות התורה, כך זה מתנהל במפלגה הקומוניסטית הסינית, כך זה מתנהל ב- Zanu PF (מפלגתו הרודנית של רוברט מוגבה, שליטה האכזר של זימבבווה) וכך זה מתנהל בכל דיקטטורה שמכבדת את עצמה. לא נעים להעלות דוגמאות מהעבר הלא רחוק, אבל כך זה גם התנהל במפלגות מפוארות כמפלגה הפשיסטית האיטלקית של בניטו מוסוליני, המפלגה הקומוניסטית הסובייטית של סטלין, המפלגה הפשיסטית הספרדית של פרנצ'סקו פרנקו והמפלגה הנאציונל סוציאליסטית הגרמנית של אדולף היטלר. כולן הושתתו על מנהיג אחד, שהוא השולט, הוא המחליט והוא הקובע. לפולחן האישיות היה חלק חשוב במהותן (במקרה שלנו – פולחן אישיות לשרון). בדמוקרטיה פרלמנטרית אמיתית למפלגה יש מוסדות (כגון מרכז, ועידה, לשכה, מזכירות, בית דין), שחבריה יכולים להשפיע על פעילות המפלגה באמצעותם. בדמוקרטיה פרלמנטרית אמיתית משפיעה דרכה של המפלגה, ולא זהותו ואישיותו של העומד בראשה. בבריטניה, המדינה בעלת המסורת הפרלמנטרית הארוכה והמפוארת ביותר, בחירות לא מתנהלות כדו-קרב בין יושבי ראש. הן מתנהלות כמערכה של מפלגות על ליבו של הבוחר. בוחרים במפלגות דמוקרטיות המייצגות תפישות עולם שונות (סוציאל דמוקרטית, קפיטליסטית-שמרנית, ליברלית ועוד), ולא במנהיג עריץ. במפלגה המנוהלת ע"י אדם אחד – יושב הראש (אולמרט במקרה שלנו) בעצם לא מחויב לכלום פרט לרצונותיו, לצרכיו ולאינטרסים שלו. הוא לא מחוייב אפילו לרצון חברי מפלגתו, שהרי הם חסרי השפעה. מה אנו יודעים על האדם האוחז בסמכות אבסולוטית? כיצד הוא תרם למדינה לאורך כל שנות פעילותו הפוליטית? אילו דברים בולטים וחשובים הוא עשה, אם בכלל? האם קופת השרצים המלאה בפרשיות שחיתות מעברו בפוליטיקה הארצית ובעיריית ירושלים היא בבחינת רמז לעתיד לבוא? מה זה אומר על עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית? מה הקשר בין פרס מהעבודה, הנגבי מהליכוד, רמון מהעבודה, רוחמה אברהם מהליכוד, דוד טל מש"ס, מיכאל נודלמן מישראל ביתנו של ליברמן ואלמונים כדוגמת שלמה מולה נגוסאי, ליאור כרמל ויואל חסון? הגורם היחיד המאחד את מועמדי קדימה הוא הרצון להיכנס לכנסת. מדובר בדיוק באותו גורם שאיחד את אנשי צומת, מפלגת המרכז, שינוי וד"ש בעבר. כל אחת מהמפלגות הללו הייתה מבוססת על דמות (או מס' דמויות מצומצם) של מנהיג, שנגררו אחריו אופורטוניסטים חסרי מכנה משותף, שקיוו להיבחר לכנסת בזכות אישיותו של המנהיג. כולן התפוגגו והתפרקו. בראייה לאחור, ניתן אף לומר שהתפרקותן לרסיסי מפלגות (יעו"ד של גונן שגב, צל"ש של פריצקי ועוד) בהחלט לא תרמה ליציבות השלטונית בישראל וקידמה את הסחטנות הפוליטית. אכן טוב ללכת קדימה. טוב להתקדם לישראל דמוקרטית עם שלטון אמין ונקי משחיתות. חבילה אקלקטית של מנהיג יחיד שמצטלם יפה ואוסף אקראי של אנשים מאחריו – לא יובילו לכך. בסופו של דבר, נייר עטיפה מרשרש, נוצץ, מעוצב ומושקע ככל שיהיה – הוא רק נייר עטיפה ולא יותר מכך. בסופו של דבר, הוא נקרע וחושף את הסוד אשר התכסה בו. הוא עשוי להסתיר סיאוב וקשרי הון ושלטון במקרה הגרוע, או רק כרטיס חבר של מיקי מאוס במקרה הפחות נורא. מה שבטוח, מפלגת מיקי מאוס לא תהפוך את החיים בישראל לסרט מצוייר, אלא לכל היותר תטפח תרבות שלטונית של דיסנילנד.