יש בעיה עם מחלל שבת בפרהסיה שמקדש
אם האב מקדש למשפחה, והוא מחלל שבת בפרהסיה - זו בעיה לצאת ידי חובה בקידוש שלו. אמנם, יש לנו בעיה להגדיר מהו מחלל שבת בפרהסיה, משום שיש כמה תנאים להגדרה הזו. לדוגמא - אם הוא מחלל שבת בפני חילוניים, אבל בפני דתיים הוא יתבייש לחלל שבת - זה לא בהכרח שהוא בהגדרת מחלל שבת בפרהסיה. כעיקרון, המחלל שבת בפרהסיה הוא אדם שכופר בייחודו של בורא העולם, ואינו מכיר בהיותו אחד יחיד ומיוחד, ולכן לא יכול גם להתכוון למה שהוא אומר במילות הקידוש. אבל הרי אנו לא יודעים מה הולך בלב של כל אחד ואחד, והרי אפילו חרדי שבליבו אינו מקבל את ייחודו של הקב"ה, אינו יכול להוציא ידי חובה את האחרים. אז כיוון שאיננו יכולים לדעת מה קורה בלב של המקדש, אנו הולכים אחרי מה שאנו רואים בעין, ואם אנו רואים שהוא מחלל שבת ברחוב חופשי, אנו יוצאים מהנחה שהוא בהגדרת "מחלל שבת בפרהסיה" ונמנעים מלצאת ידי חובה בקידוש שלו. עכשיו מה עושים כדי שהוא לא ייעלב? יש כמה דרכים: האחת, לומר בלחש יחד איתו את מילות הקידוש בזמן שהוא מקדש, ואז בעצם אתה קידשת לעצמך ולא נאלצת לצאת ידי חובה בקידוש שלו. השנייה: לקדש לעצמך לפני שהוא מקדש, בלי שהוא יראה ואז הוא לא ייעלב. ובקידוש שלו אתה לא מתכוון לצאת ידי חובה, וסתם אומר אמן ושותה. ואפשר גם להציע לו שאתה תקדש במקומו, כדי "לפטור" אותו מהעול, כביכול. ואז הוא לא נעלב, ואין בעיה.