קדושים

[דיאבלו]

קדושים

קדושים היו הם זו לזה קדושים צחים ולבנים מאושרים מעצם היותם יחד מחייכים ולבביים לכולם והזמן עובר לו לאיטו כמו מלאך המוות בשעתו והימים כבר לא ממש לבנים והלילות כבר מאפירים והזיקנה בשניהם זרקה והם כאילו לא שמו לב והם עדיין ביחד עומדים זו מול זה כבר לא זקופים כמו פעם שלובי ידיים רועדות ולא מהתרגשות יחד עד יום מותם קדושים הם לעצמותם

 

[ארבל מהכרמל]

אולי מקודשים (במקום קדושים )?