קבר בתוכי
עלה בי דימוי של קבר או ארון קבורה, בתוכו קברתי את כל מה שעברתי, את הזכרונות המפרקים, הרגשות, הבכי, את הילדה שהייתי וכל חלומותיה ואהבותיה. את כל השתיקות וההשתקות...
ואני שואלת את עצמי איך אפשר ליצור חיים מתוך הקבר, אם אפשר בכלל? זה לא מרגיש אפשרי.
דבר לא מרגיש אפשרי, לא אפשרי ליצור קשר זוגי, לא אפשאי לעבוד כמו בנאדם, לא אפשרי להיות בעולם בכלל, לנשום.
לעבור למקום אחר רחוק מהמקום בו עברה ילדותי, גם זה לא אפשרי. כבולה לכאן בכבלי השיגעון, ההסתרה, הבושה, לשמור על הסוד שלא יגלו... נאמנה לסוד, הקובר אותי...
היתי כל חיי הבוגרים כמעט בטיפול ולא הצלחתי להזיז את האבן הזאת הכבדה על קברי.
אני מרגישה פספוס כזה, אובדן כזה, כעס כזה על חיים שעברו, על שנים ארוכות...
ואני לא רוצה לפספס את האפשרות להיות אמא אבל זה נראה כל כך לא אפשרי...
כן הדבר הנכון הוא לפתוח את הקבר ולהוציא את הסודות והתמונות הנוראות, לגעת בכאב האכזרי...
לטפל בעצמי לפני היותי לאמא אבל זה יקח שנים ואין לי את הזמן הזה מבחינה ביולוגית.
אז מה אני עושה? קוברת עוד חלום בקבר המצחין הזה?
רוצה למות, בכלל לא להיות פה ולא בשום מקום, ולא בכלל, ולא להזכר ולא להרגיש את הרע הזה עולה ולא להתמודד איתו בכלל.
להמשיך לשתוק מתחת לאבן...
עלה בי דימוי של קבר או ארון קבורה, בתוכו קברתי את כל מה שעברתי, את הזכרונות המפרקים, הרגשות, הבכי, את הילדה שהייתי וכל חלומותיה ואהבותיה. את כל השתיקות וההשתקות...
ואני שואלת את עצמי איך אפשר ליצור חיים מתוך הקבר, אם אפשר בכלל? זה לא מרגיש אפשרי.
דבר לא מרגיש אפשרי, לא אפשרי ליצור קשר זוגי, לא אפשאי לעבוד כמו בנאדם, לא אפשרי להיות בעולם בכלל, לנשום.
לעבור למקום אחר רחוק מהמקום בו עברה ילדותי, גם זה לא אפשרי. כבולה לכאן בכבלי השיגעון, ההסתרה, הבושה, לשמור על הסוד שלא יגלו... נאמנה לסוד, הקובר אותי...
היתי כל חיי הבוגרים כמעט בטיפול ולא הצלחתי להזיז את האבן הזאת הכבדה על קברי.
אני מרגישה פספוס כזה, אובדן כזה, כעס כזה על חיים שעברו, על שנים ארוכות...
ואני לא רוצה לפספס את האפשרות להיות אמא אבל זה נראה כל כך לא אפשרי...
כן הדבר הנכון הוא לפתוח את הקבר ולהוציא את הסודות והתמונות הנוראות, לגעת בכאב האכזרי...
לטפל בעצמי לפני היותי לאמא אבל זה יקח שנים ואין לי את הזמן הזה מבחינה ביולוגית.
אז מה אני עושה? קוברת עוד חלום בקבר המצחין הזה?
רוצה למות, בכלל לא להיות פה ולא בשום מקום, ולא בכלל, ולא להזכר ולא להרגיש את הרע הזה עולה ולא להתמודד איתו בכלל.
להמשיך לשתוק מתחת לאבן...