(את יודעת שאני אוהבת אותך, נכון?) לא משנה לאן נלך, לאן נתפתח להכין נגדל הדברים הללו שהוטבעו בנו בילדות האמיתות הללו של...אז... הדברים הקטנים, כמו מירוץ בלתי נלאה "מי יאסוף הכי הרבה סוכריות זכוכית ודרג'ה"...(חחחחחחח בחיי שיום אחד יעלו שמי שהמציאה את הדרג'ה היא איזו מרוקאית בעצבים על הילדים שלה...) הדברים האלה הם הילדות שלנו הם מה שאנחנו הם...האמת שבנו. בגיל 18, הודעתי להם להורים, שאני לא צמה. לא מאמינה, כופרת לחלוטין - אני לא צמה. ושנים...לא צמתי...משו...כמו 12 שנה. שנה אחרי שאמא נפטרה, הבנתי שאין יותר מי שיעשה עבורי את ה..."אווירה" ואם לא אני...אז...אין. חזרתי לצום בגיל 30. ונדמה היה שחזרתי...הביתה. למקום שאני הכי מכירה ואוהבת. ובנינו...אין מקום כמו הבית. כתיבה נפלאה אישיות מתוקה שכמותך.
חילונית למהדרין, כופרת, אפיקורסית... אבל אם יש מסיבה שאני אוהבת, מסיבה שלא אוותר עליה, היא מסיבת קבלת התורה בכתה ב'. כבר שנים רבות מורה, שנים חוגגת עם הזאטוטים את המסיבה הזאת, ובכל פעם מחדש מתרגשת ומזילה דמעה