שבת שלום (וחופש נעים לכולם ../images/Emo13.gif)
משהו טוב שקרה השבוע: נסעתי להקרנת סרטים של ידידה שלי במגמת קולנוע בהרצליה- היה כיף, למרות שהסתבכתי מאוד (ירדתי 4 תחנות לפני התחנה שהייתי צריך לרדת בה = יותר מחצי שעה הליכה; פספסתי את האוטובוס חזרה אז שילמתי על מונית). היה "ערב כיתה", כן כן כמו בכיתה ו'. היה משעשע ונחמד. סיימתי את הפיילוט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111 סיימתי את י"א!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111111111111 עם תעודה לא רעה בכלל. ו-100 בקולנוע. זה מה שחשוב. משהו רע שקרה השבוע: סיימתי את הפיילוט
עכשיו מתחילים עם תיקונים ופיתוח ולשלוח לאנשים [מי רוצה? חוץ מחן כי הוא כבר אורח כבוד] וכו'. סיימתי את י"א
שנה הבאה השנה האחרונה. וזה החופש הגדול האחרון. יש בעיקר תחושה של באסה שהזמן עובר כל כך מהר. הזוי שאני כבר שנתיים בתיכון. ועוד יותר הזוי שנשארה רק עוד שנה אחת. ומה שבאמת הזוי זה שעכשיו אני היחידי בפורום הזה (מהקבועים) שעדיין בתיכון!!!! עכשיו אני באמת מרגיש קטן... יש לי 2 נכשלים בתעודה
משהו שאני מחכה לו שבוע הבא: טוב, בעיקרון לא הרבה. השבוע הראשון של החופש. ואני אצטרך ללכת לביצפר כי יש לי שיחה עם אחת המורות. כיף. אני אשמח לעשות את הקשר על התסריט ולעבור לשלב הבא (הפצה), אבל זה כנראה יקח יותר משבוע. ובעיקרון- זה בטח לא יקרה- אני ועוד 2 ידידות (שהם הצוות שלי בקולנוע) רוצים לנסוע לנתב"ג באמצע הלילה ולהישאר שם עד הזריחה, כדי לקבל השראה לתסריט ואולי אפילו לכתוב אותו שם במקום. לי זה נשמע כמו דיבורים לאוויר, אבל אם באמת ניסע אז זה יהיה כיף ומגניב. פרק בסדרה: שמישהו יסביר לי למה דווקא את "חף מפשע" ביטלו? פרק גדול. שמישהו יסביר לי למה דווקא את "פושינג דייזיס" ביטלו? אולי הפרק הכי טוב בעונה. עשיתי איקס על הסופרנוס, לא התחברתי ולא היה לי כוח להתחבר. התחלתי את העונה החמישית של "מדיום"- בינתיים עונה טובה. וגם התחיל "מועדון לילה", אבל היה קצת קצת חלש. לא נורא. אורנה בנאי מלכה. וגם "הפמליה". מלכה. התוכנית הכי מגניבה שיש. סרט/ספר השבוע: סיימתי את "התפסן בשדה השיפון".
ים לספר עד שאתם תראו שכתוב בגדול שנגמרו הספוילרים!!!
אהבתי את הסוף שלו, אבל לדעתי זה ספר זוועתי ואני באמת לא מסוגל לשבור את הראש כדי להבין מה כל הטרארם שמסביבו. ספר איטי, חסר התרחשויות, ולמרות שצורת הכתיבה שלו מיוחדת - אחרי כמה זמן זה פשוט עולה על העצבים. כל מה שנשאר לי בסופו של דבר מהספר הזה זה: "אההההההההההה
הלכתי לזונה וזה עשה אותי עצוב מאוד
ראיתי נזירות וזה עשה אותי עצוב מאוד
ילד הלך ברחוב ושר שיר וזה עשה אותי עוד יותר עצוב
" דייייי כבר איזה בנאדם בכיין. טוב שלא קראו לספר הזה פשוט "לדמות הראשית יש דיכאון קליני", זה היה אפקטיבי באותה המידה. הסוף לא רע אבל הספר הזה הוא סתמי להחריד, ואם הוא לא היה נכתב בשנות ה-50 אז הייתי אומר שהסופר נכנס לויקיפדיה, קרא מה התסמינים של דיכאון קליני, והחליט שהדמות שלו תהיה דמות עם דיכאון קליני וזה יהיה האופי שלה. כי כשמסתכלים על זה, זו דמות חסרת אופי, דמות עם מחלה. האם הסוף אמור להפתיע, שהוא נמצא במוסד לחולי נפש? בעצם זה קצת מפתיע, כי אני הייתי בטוח שהולדן יתאבד בסוף הספר, אבל נו באמת - דחפו את הדיכאון הקליני הזה כל כך הרבה שזה פשוט היה בלתי ייאמן (ובעיקר הרס אותי הקטע שבו הוא אומר: "הרבה פעמים קשה לי להתרכז"... זלזול באינטליגנציה של עצמי). והבעיה הכי חמורה עם זה שלדמות יש דיכאון קליני ואין לה אופי, זה שבעצם- אם הספר הזה אמור להיות מן ביקורת על החברה האמריקאית (והחברה בכלל, לצורך העניין) מנקודת המבט הבעייתית של נער צעיר ומרדן, שנחשב בכמה מובנים לסמל גיל ההתבגרות, אז למעשה מה שהספר אומר בשורה התחתונה זה שהדמות המרדנית כל כך הזאת, לא הייתה מרדנית, היא חולה במחלה. ומה זה אומר עלינו ועל מי שנמצא בגיל ההתבגרות? אני לא אהבתי את מה שהבנתי מזה.
זהו נגמרו הספוילרים!!! סוף
|!!!!!!!!!!!! התחלתי לקרוא גם את "באדולינה". וראיתי את "מדוזות", הסרט של אתגר קרת ושירה גפן - סרט לא רע, אבל אולי טיפה קצר מידי. תמונת השבוע:
