קבלת שבת וחג 4 #
[-> למה הוא כזה כועס?
] וואו, חזרנו. כן כן, אני והאת החופרת שלי. ואפילו לי עוד קשה להאמין. אין לי מושג למה ואיך. אולי עודף עוגות הגבינה הוא שהביא אותי לפרוק את תיסכולי, הרהורי וקלוריותי [
] כאן בפורום, אחרי שלא עשיתי זאת הרבה זמן. בכל אופן, כמו שבטח כבר הבנתם, היום אנחנו בסימן שבועות חלבי ולבן במיוחד.
אי לכך, ובהתאם לזאת, כל כופר, שאכל בשר ביממה האחרונה, מתבקש לצאת מן הטור בזה הרגע ולשוב אליו בעוד כשש שעות. או שאולי עדיף שתישארו בכל מקרה. בכל אופן, על מה דיברנו? אני כזה סנילי לאחרונה. אה, נכון- למה חזרתי? ובכן, זה לא סוד שאני מלאך שכולו תכלת, תום ואהבת אדם, ולא יכולתי להמשיך למנוע מכם את גאוניותי לתקופה כזאת ארוכה, זה נכון. ו... העובדה שהבלוג שלי ואני חווים תקופת מעבר ושפל כניסתי, זה גם נכון. אז אמרתי לעצמי- "היי, אני חבר בפורום הפאקינג כמעט הכי פעיל בתפוז, מה אני עושה עם זה?" והכל שיחק לטובתי: שבת, חג, אוכל. עודף סוכר בדם- לאף אחד לא יהיו תלונות. והנה אני מוצא את עצמי כאן, עם חלון לבן, גדול וריק, וכ"כ מעט מסרים חשובים או משמעותיים לומר. ואם כבר בחפרנות עסקינן, גיליתי ממש לאחרונה, שבאפשרותי למלא דף שלם במילים, שיש ביניהן קשר לוגי (אך לא בהכרח בעל משמעות), תוך חזרה על אותו המסר 5 פעמים במילים שונות. כן, כן- פוס טור רגע- אני יודע מה אתם חושבים: "רק עכשיו גילית את זה? אנחנו יודעים את זה מיום פסיעתך הראשונה בפורום הזה". ובכן, זה אומר דרשני- אל התכונה הזו בי נחשפתי זה מכבר, אבל את היכולת לעשות זאת בשפה זרה, גויה ואנטי יהודית, את זה לא ידעתי. צרפתית, אנגלית, מה שבא ליד, את זה בהחלט לא ידעתי לפני-כן. הכל התחיל במבחן האחרון באנגלית, כשנתבקשתי לכתוב חיבור בן 50 [
] מילים על "האם אני מכור לאינטרנט?" טוב, בספירה הסופית יצאו 300. הבנתי שבבגרות מורידים על זה נקודות, אבל ניחא, FUCK THE SYSTEM, אני תמיד אומר. וזה גם עונה על השאלה שבה עסקתי בחיבור.
ובעצם, מה הקשר של הסיפור הזה לעניין, כבר אמרתי? טוב, זו עוד סיבה לחזרה הבלתי נמנעת שלי לכתוב פה. ונכון שזה לא כ"כ מעניין מישהו, נכון שזה לא מרחיב את האופקים של אף אחד, נכון שלא תוכלו לצאת מכאן ולומר: "אה-הא, בהחלט למדתי משהו חדש היום! היה שווה לקום בבוקר". (והיי, בינינו- מתי זה קרה?) אבל אתם יודעים מה? לא אכפת לי. מדינה חופשית, מותר לי. ואין לי ברירה אלא להתייחס לחג השבועות הבא עלינו לטובה. נתחיל בעובדה שאנו, התיכוניסטים, לא ממש קולטים מאיפה נחתה עלינו כל החופשיות הזו פתאום.
משהו פה בהחלט לא בסדר. פתאום, באמצע הכל, שלושה ימים חופש. (כולל שבת). תודו שזה ככה. מחכים שהרכזת תתקשר להודיע על תגבור, או משהו בסגנון. ולא- זה לא קורה. חשוד, חשוד מאוד אפילו.
[ווטסון?
] והראש שלי זועק- "מה עם קצת מסורת, מה?! חתיכת כופר, שוורצה חייה, פייגעלך עלוב וחסר תועלת". כן, לעיל שיחה שגרתית עם הראש שלי. אז אולי הגיע הזמן לקצת מסורת- ארוחה משפחתית. דבר שעלול להעיק ברבות הימים, אבל, עוד דבר שגיליתי על עצמי בזמן האחרון- מלאו את השולחן במאכלים משמינים משמעותית, ושום דוד גזען, הומופוב וליכודניק לא מזיז לי. שזה מעניין, לנוכח העובדה ששבועות תמיד נתפס בעיני כחג מאוד שולי. את מגילת רות מעולם לא טרחתי לקרוא עד הסוף, ו... טנא עם ביכורים אף פעם לא נראה חינני מספיק כדי שאשא אותו על כתפי. וול, רות או לא רות, התוודעתי בדיוק השנה לטיבו של החג הזה. הגיע בול בזמן, הודנא קלה בין מאי ליוני, לעצור, לנשום, להשמין- ולהוריד את הכל מהלחץ עד השליש השני של החודש. הסידור המושלם
אז מכאן רציתי לומר- תודה לך שבועות. אני מסיר את הזר בפנייך. זהו, נראה לי שאני אחסוך מכם את ההמשך, שכן, המחשבות שלי מתחילות להיות אפלות מדי. איפה הפואנטה, אתם שואלים? טוב, אפנה אתכם לתחילת הטור, הצגתי שם טענה מאוד מוצקה, וכל מה שנותר לומר הוא- REST MY CASE שיהיה לנו חג שבועות מלבלב ויוצא דופן, שנעבור בשלום את חודש יוני, וכן, מעל הכל- את חבורת הילדים הגוצים שמשחקים למטה עם רובי מים וביצים. ברק.
ושיהיה לך חג שמח!