שימי לב,
את אומרת בצורה ברורה: "מעולם לא הצלחתי להתמיד בטיפול מעל לתקופה של שבועות בודדים". ואת מסבירה: "אני פשוט לא מרגישה שטיפול שיחתי מועיל לי ואפילו נדמה לי שהוא מחמיר את מצבי" המצב הזה טבעי מאוד אחרי שבועות בודדים: כי טיפול פסיכולוגי לא נועד, לא אמור, ובדרך כלל לא יכול לעזור באופן משמעותי בתקופה של שבועות בודדים. בוודאי שלא לחרדה, דיכאון ואובדנות קשים, בוודאי שלא אם יש נטיות גבוליות באישיות. לכן אין מצב שתרגישי שהוא מועיל לך בתקופה כה קצרה. טיפול פסיכולוגי נועד לתת מענה מעמיק וארוך טווח לבעיות כמו שאת מתארת. את השינוי החיובי בטיפול אמורים להרגיש אחרי כמה חודשים, במקרה הטוב. במקרה של חרדה קשה, דיכאון קשה, אובדנות, ונטיות גבוליות - הרבה פעמים לוקח אפילו יותר מזה. כן - זה המון זמן - אבל אין לזה תחליף! לא סתם שולחים אותך לשם כל הזמן - כי זה המקום המתאים לבעיות שאת מתארת. אין מקום אחר. אין מענה אחר. אין דרך אחרת. גרא ציין כאן על טיפול קוגניטיבי התנהגותי - גם זה טיפול בשיחות. וכן, בהתחלה בדרך כלל מרגישים שזה מחמיר את המצב, כי זה חושף דברים קשים, כי זה נוגע בפצעים - אבל כל זה על מנת לטפל בהם! גם כל ניתוח רפואי בהתחלה מחמיר את המצב! אבל המטרה והתוצאה הן חיוביות, מועילות, בריאות, ובמקרים רבים גם הכרחיות. יותר מכך - אם אכן יש משהו באבחנה שקיבלת - תהיה לך תועלת כפולה ומכופלת מהישארות בקשר טיפולי ארוך טווח, משום שהדבר יהיה הוכחה פנימית וחיצונית שאת מסוגלת להתמיד בקשר לאורך זמן, ויאפשר לך לעבוד בדיוק על הדברים שמרחיקים אותך מהתמדה. כפי שאת בעצמך רואה, וכפי שאומרים לך הרופאים - תרופות אינן מספיקות. בהתחלה את אומרת שאת לא מרגישה שטיפול שיחתי מועיל לך, ושנדמה לך שהוא מחמיר את מצבך. אלה אמירות שמבטאות חשש, שאלות, בלבול. אבל אז, מיד (!) את אומרת: "לשבת ולדבר עם איש מקצוע על הילדות שלי, ההורים שלי ועוד כל מיני שטויות, בעיקר מדכא אותי ולא עוזר לי בשום צורה" - וזו כבר אמירה שמבטאת משהו אחר לגמרי - ביטחון (מהיכן?), זלזול, פסקנות, ידענות. אז מה - את מבולבלת או בטוחה? את שואלת או יודעת? שנינו יודעים - את מבולבלת ושואלת. לכן פנית לכאן. את בעצמך אומרת: "אני לא יודעת ממי". הפגנת הביטחון, הידענות והזלזול שלך בפסיכולוג היא טבעית מאוד ומובנת מאוד. היא גם עוזרת לך בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך היא פוגעת בך, ומרחיקה אותך מהדבר היחיד שיכול לעזור לך. יכול מאוד להיות שהמטפלים שפנית אליהם עד כה לא היו מקצועיים. לצערי יש לא מעט חוסר-מקצועיות במקצוע הזה. וידוע שטיפולים פסיכולוגיים לעתים קרובות מזיקים יותר משהם מועילים. אבל ידוע גם, שלרוב הם מועילים. וידוע שעל מנת שהם יועילו, צריך לתת להם סיכוי, וזה אומר שלושה דברים: 1. לחכות שבועיים שלושה כדי לראות אם יש קליק. קליק זה אומר, שהבנאדם בסך הכל מוצא חן בעיניך, נראה לך על פניו נעים ומקצועי, שנראה לך שאתם משדרים על אותו גל. נראה לי שאת יודעת מה זה קליק. אבל קליק לא אומר הרגשה של שינוי, הרגשה של תועלת, או כל דבר שכזה. קליק הוא רק קליק. תועלת היא בסעיף הבא: 2. לחכות לפחות חצי שנה עד שנה, כדי לראות אם יש תועלת בטיפול. 3. ברגע שיש מחשבות על עזיבת הטיפול, או מחשבות על חוסר תועלת של הטיפול - לשתף אותן בכנות מלאה ומוחלטת עם המטפל/ת! לראות מה יש לו/לה להגיד על זה, לשוחח על זה, ואם המטפל/ת חושב/ת שכדאי לך להישאר, ומסביר/ה מדוע, ואת לא משתכנעת, אז את אומרת שאת לא משתכנעת, ומסבירה מדוע, כך שנוצר דיון על הנושא הזה. וכל עוד הדיון נמשך, כל עוד הוא לא מגיע לנקודה שבה אתן "מסכימות לא להסכים" - את נשארת בטיפול וממשיכה לדבר על זה. רק כשהמטפל/ת מסכימ/ה שהדבר המועיל עבורך הוא להפסיק את הטיפול, או אם היא מסכימה שיש ביניכן מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, כי נגמרים לה הטיעונים, או אם עברו שנתיים ואת בטוחה שלפחות כמה חודשים את לא מרגישה שום שיפור - רק אז זה בטוח מועיל לעזוב. חשוב לזכור שטיפול הוא לא קסם, והוא לא תרופה. הוא יותר כמו אימון לנפש. ואימון זה תהליך שלוקח זמן, ומתקדם בצעדים קטנים. כמו שבמכון כושר לוקח חודשים עד שרואים שינוי בגוף - אותו דבר בנפש, וגם אז, השינוי הוא איטי והדרגתי - אבל בטוח! ואם עוזבים - השינוי מפסיק והמצב חוזר די מהר לקדמותו. וכמו אימון גופני - זה קשה. וכמו אימון גופני - בהתחלה זה כואב, ואפילו מזיק! כל הרעיון הרי מאחורי אימון גופני הוא שהמאמץ גורם לקרעים קטנים בשרירים, ואז, במקומות שבהם השריר נקרע - הוא מתחזק. כלומר רק קריעת השרירים הזו היא שמאפשרת את חיזוקם ואת השיפור בטיפול. אם לא נקרעים שרירים - הם גם לא מתחזקים, וכל האימון לא שווה. החוכמה היא לקרוע אותם בעדינות, שכמעט לא תכאב, ושלא תשאיר נזק בלתי הפיך. גם בטיפול פסיכולוגי - החוכמה היא לגעת בדברים הכואבים בעדינות ובמקצועיות. כך שיהיו כאבים קטנים, שאינם בלתי הפיכים מצד אחד, ומאפשרים גדילה ושיפור מצד שני. אם מישהו הולך למשך כמה שבועות לחדר כושר ואז עוזב כי הוא לא רואה שינוי, וכי זה קשה לו, כל אחד יצחק עליו במקרה הגרוע, או במקרה הטוב יאמר לו - אתה עושה טעות. אתה לא אמור לראות עדיין שינוי, וזה אמור להיות קשה. אותו הדבר בטיפול נפשי. יש פתגם ידוע שאומר: There is no growth without change,no change without fear or loss, and no loss without pain לסיום, כמו שאמר לך גרא - בטיפול פסיכולוגי ("שיחתי" בעגת הרופאים) - אין צורך לעסוק בעבר שלך. פסיכולוגים רבים עושים זאת, כי הם מאמינים שזה חשוב, שזה רלוונטי, ובעיקר - שזה עובד. ויש מחקרים שתומכים בדעתם. אבל יש עוד שיטות שעובדות מבלי לגעת בעבר - כמו טיפול התנהגותי, קוגניטיבי, הומניסטי, אקזיסטנציאליסטי, גשטלט, אינטרסובייקטיבי, התייחסותי, טיפול במוסיקה, טיפול באמנות, ביבליותרפיה, ועוד ועוד. כך שאם יש בך התנגדות גדולה כל כך לגעת בעבר - אפשר גם בלי זה - בכל מיני דרכים. אני מציע לך - לכי לטיפול פסיכולוגי, וכאשר תרגישי שוב, בזמן אמת, שזה לא עוזר, מזיק, שאת רוצה לעזוב - תזכרי את שלושת העקרונות של "לתת צ'אנס" שפירטתי כאן - ובואי לכאן לפורום ושתפי אותנו ברגשות שלך. אולי נצליח לשכנע אותך להישאר בטיפול - ואולי את תצליחי לשכנע אותנו שבאמת כדאי לעזוב, ואז נוכל לחשוב ביחד על הצעדים הבאים. מקווה שעזרתי, המון בהצלחה!
