קבלה עצמית

[לחיות בהרמוניה]

קבלה עצמית

ברגע זה ממש, באיזה רמה או מידה אתם מקבלים את עצמכם? ועוד שאלה: מה היה אמור להתרחש, כך שתקבלו את עצמכם עוד יותר?

 

[natalynataly]

ככל שחולף זמן כך אני לומדת לקבל

את עצמי. לקבל את כל כולי. להנות מכל כולי. כמו כל אחד, איני מושלמת - אך אם היו שואלים אותי "מה היית רוצה לשנות בעצמך?" אני לא יודעת אם היתה לי תשובה. כלומר אם היה משהו שהייתי רוצה להיות לשנות באמת. אם ניקח את הצד הפיזי כדוגמא, מה הייתי עושה עם גובה 180 ומבנה גוף של "שחיפה" מצוייה??? ובכלל עיניים כחולות??!!

זה כל כך לא אני! יותר עדיף להשאר כמו שאני.. עם ה ----- ק"ג המיותרים!!!

 

[לחיות בהרמוניה]

בהצלחה ../images/Emo24.gif

 

[keoser]

לא יודע איך אני

יכול/אמור למדוד את זה. אני רק יודע שזה משתפר משניה לשניה. פעם הייתה לי בעיה עצומה עם החיצוניות שלי, עד שהבנתי יום אחד שבעצם יש בחורות שחושבות שאני ממש ממש יפה, ויש בחורות שחושבות בדיוק את ההיפך, וזה משתנה מבחורה לבחורה, ואני אותו יוסי מאותה שניה שהאסימון נפל, הביטחון העצמי שלי הרקיע שחקים, ואנשים פשוט "מריחים" את זה, וזה אוטומטית מושך יותר בנות. נכון לשניה זו, אני סבור שאני פשוט מקרין את זה בשדה האנרגטי שלי, ואחרים נמשכים לזה (בנוסף לשפת גוף). מה אתם חושבים? באותו שלב עדיין לא הכרתי את ארבע ההסכמות, ולחילופין לא התחילתי ליצור לעצמי מציאות עם יותר קבלה עצמית. למען האמת, הייתי בטוח שאני מקבל את עצמי באותו זמן בדיוק כפי שהייתי. אוי כמה טעיתי בפנים בפנים אני עדיין לא מקבל את עצמי, ברמה דיי בסיסית במחשבות שלי. משום מה אני שם את כל היצורים קצת יותר מעליי. הסכמה שאני צריך לשבור עם עצמי. עדיין לא עליתי על מקור ההסכמה הזו. אני עדיין מרגיש שאני שופט את עצמי ופועל "בחוסר אחדות" עם עצמי, דבר שאני מנסה לעבוד עליו. לאט לאט. ומה איתך? שאלת, אבל לא ענית! אשמח לקבל תשובה לשאלתך

 

[לחיות בהרמוניה]

../images/Emo24.gif אחלה תובנות!

חושבת שזה באמת ככה. שאתה מקרין את זה. ברור!!! לגביי, אז הייתי יותר מקבלת את עצמי אם הייתי נראית דומה למה שנראיתי לפני כמה שנים. אבל אני לא לגמרי מזדהה עם מה שרשמתי, אבל יש שם משהו שאומר את זה. בכל אופן, אם תרצה פירוט, אתה מוזמן במסרים

 

[Blueyes2]

אני ממש לא..

לא רוצה להרוס לכם אבל... ממש לא טוב לי עם עצמי , הכל מסביב מתפורר.. אין לי תקוה יותר כשאני רואה חבר טוב שלי סובל אחרי תאונה כשהוא משותק בכל הגוף.. כשמי שאמור היה להיות בן זוג שלי מפנה לי עורף ברגעים הכי קשים ... כשהכל יפה מסביב הרבה יותר קל לקבל את עצמי , אבל כשהכל נופל אני גם נופלת ואני לא רואה טעם להמשיך

 

[לחיות בהרמוניה]

הי Blueyes2

שיתוק מלא קבוע? הוא מפנה לך עורף? אולי הוא מרגיש לא נעים עם עצמו ומתנהג בהתאם? אולי לא נעים לו שתהיי איתו והוא בכוונה מתנהג ככה? לא תמיד דברים הם כמו שהם נראים במבט ראשון (אלא אם מישהו מתנהג באמת בכנות).

 

[Blueyes2]

לא הבנת אותי כ"כ..

ידיד טוב שלי עבר תאונה קשה ומשותק מהצוואר ומטה כבר חודש +.. בנוסף היה לי בחצי השנה האחרונה חבר ( אם אפשר לקרוא לו ככה ), שלא ממש הבין את המצוקה שלי בעניין הידיד שמאושפז. כשהייתי חוזרת לפעמים שבורה מהבי"ח היו לו תכניות שהוא לא היה יכול לשלב אותי בהן או לעזוב אותן לטובתי כך שנותרתי עם הכאב וללא עזרה שלו ( החברים שלי האחרים במקרה לא היו פנויים אבל ציפיתי ממנו שיתפנה בשבילי..) בזה אני רואה שהפנה לי עורף ... כי לא דאג לי מספיק והמשיך בעיסוקיו לאחר שיחה של 10 דקות שהייתי בה ממש נסערת. זה ממש קשה לי ככה כי ציפיתי ממנו . בנוסף , הידיד המאושפז ביקש שלא אבוא לבקר אותו אין לי מושג למה..פעמיים הוא היה מאד קרוב אלי , אנחנו מכירים 8 שנים והוא היה החבר הראשון שלי. עוד מעט אני חוזרת ללמוד ( במכללה ) וממש אין לי כוח לזה.. הייתי תלמידה מצטיינת ואני פוחדת שעכשיו הכל ירד לטמיון כי החבר שרבתי איתו לומד איתי באותו החוג.. בקיצור, אין לי מושג איך זה עומד להשתפר , תודה בכל אופן

 

[sovlanit]

BLUEYES2,

צר היה לי לקרוא בקשר לידידך ומצבו הרפואי. אכן,ברגעים שכאלה הרגשת סערת רגשות טיבעית. המון תהיות/שאלות וכאב חברו להם בתוכך וחשת שהאדמה נשמטת מתחת לרגלייך. הציפיה שלך מהחבר שיתמוך בך ברגעים הקשים האלה היתה ציפיה שלא התממשה בעבורך. אוכל לומר לך ,שחברך בחר בוודאי "לברוח" במקום לתמוך. ייתכן,שזה נובע מתוך חוסר היכולת שלו לראותך פגיעה ושברירית כל כך,תלויה וחסרת אונים במובן מסויים. הוא בחר בך לחברה ברגעים בהם היית בשיא =הצטיינות בלימודים,מקום של עצמה ומקור תמיכה לאחרים. השינוי הזה בך ודאי הבהיל אותו,שכן,זו סיטואציה שהוא לא יודע כיצד ליטול בה חלק. ודאי גם לא היה לו נעים לשמוע את הזדהותך עם מצבו העגום של ידידך. ואולי זה עורר בו שמץ של קנאה. באשר לידידך שביקש להמנע מביקורים הייתי מגדירה אותו כאדם אצילי במיוחד. הוא מודע לקושי הנפשי של הסביבה לראותו במצבו,הוא מעוניין שלא ירחמו עליו ומעדיף התמודדות בעצמו תוך שהוא מאפשר לאחרים להמשיך בחייהם. כל הכבוד לו! עיצה? נסי ליזום שיחה עם חברך בה הוא יקבל ממך ה ק ש ב ה נטו. אפשרי לו לבטא את המניעים ל"נטישתך" ברגעים אלו. לפחות,תחיי בלי ספקות באשר ליחסים ביניכם.והמתח לקראת השיבה ללימודים יונמך ואף יפוג. בהצלחה בלימודים. אני בטוחה שיכולותייך האינטלקטואליות ימשיכו לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים ובלימודים בפרט. כל טוב

 

[Blueyes2]

תודה על הסבלנות

הלוואי והיתה לי קצת יותר ... הידיד שלי שמאושפז באמת אציל נפש והוא תמיד היה עוזר לי במשבר ומדובב אותי בכל רגע שיכל. עם החבר זה קרה מספר פעמים - גם באותו היום של התאונה הקטלנית שהידיד שלי נאבק על חייו במצב אנוש , גם אז הוא לא בא .. טוען שהוא עסוק ולא יכול לעזוב את תוכניותיו כדי להיות איתי - היו לו דברים חשובים יותר.. אני חושבת שהוא לא רציני מספיק אם הוא בורח , אני יודעת שקשה לו לראות אותי ככה , אבל במצב כזה אני מצפה שהוא יהיה לצידי. הוא טיפוס מאד בעייתי במובן של חוסר השקעה בקשר ואפאטיות... מה שממש לא מגיע לי בהתחשב בהשקעה שלי בו.. אני חושבת שאין לי עוד על מה לדבר איתו, הבעיה היא שאנחנו לומדים יחד... המצב מאד מסובך... אני מקווה לטוב ותודה באמת !

 

[sovlanit]

BLUEYES,אין

לי מושג מה את לומדת. אדם לומד הוא גם אדם חושב!!!!!!!!!!!! משמע-יש בך היכולת לראות את התמונה בכללותה. הקטע הקשה מבחינתך,הוא הניתוח הרגשי ולא השכלי של המצב,לדעתי. החלק שממנו נפגעת הוא החלק שבו החבר לא עמד בציפיות שלך ממנו. את החבר /אופיו/התנהגותו/רצונותיו וכו' לא תוכלי לשנות,אולם את עצמך כן!!!!!!!!!!!!! באשר ללימודים בצוותא: אני משוכנעת שבהתחלה יצוצו בך רגשות מסוגים שונים. ואף סותרים לעיתים. יש בך היכולת להתגבר על כל אלה ולהצליח. כרגע-לדעתי-עלייך להתמקד ברצונות שלך ובמטרות שלך בלבד. ברגע שתגיעי להחלטות -את תצליחי גם ליישם אותן. בכלל,העתיד כולו לפנייך. כשסערת הרגשות תשכך הדברים יקבלו פרספקטיבה שונה . ועם הזמן הדברים ייכנסו לפרופורציות מתאימות. אציין שוב,ששיחת הבהרה בינך לבין החבר עשויה לשנות את כל התמונה לגבייך. ואם תאורך לגביו נכון גם לרגעים בהם אינך בסערת רגשות- אז שיקלי היטב אם ברצונך להיות ברבות הימים אדם עם הערכה וביטחון עצמי בגובה השטיח -או למעלה ממנו. אני יודעת שעמוק בליבך את יודעת מהו הדבר הנכון. עלי והצליחי.

 

[לחיות בהרמוניה]

../images/Emo45.gif

 

[Blueyes2]

שוב תודה

אני מרגישה הרבה יותר טוב היום .. הלכתי לבקר את הידיד שלי עם חבר נוסף שלנו , היינו איתו 6 שעות ומאד ניסינו לעזור לו במה שאפשר.. וכשחזרתי הביתה באמת הרגשתי טוב עם עצמי. ולגבי ה"חבר" סה"כ ילד קטן שעוד לא התבגר ולכן אין על מה לדבר , אין שום תירוץ לחוסר תמיכה בעיני זה דבר קדוש. אז שוב תודה ושבת שלום

 

[kung fu]

../images/Emo45.gif

 

[sovlanit]

../images/Emo140.gif../images/Emo45.gif