אקראי למדי, למיטב ידיעתי.
לרוב יודעים לפי הצורנים (בעברית סיומת -ָה / -ִית / -ת, בערבית ة – תא מרבוטה) אם כי יש גם מקרים חריגים (לילה) ומילים שאין להן צורני נקבה ולמרות זאת הן ממין נקבה (אש, אבן, דרך, עין, רגל, אצבע, צפרדע) או שהן זו"נ (סכין, שמש, רוח ועוד). בשפות שונות שיש בהן מין דקדוקי (מגדר) תמצא חלוקה שונה לזכר / נקבה (ויש שפות שיש בהן חלוקות מגדריות נוספות, למשל סתמי, או סוגים שונים של עצמים, כמו ירקות, למשל). גיא דויטשר הקדיש פרק לנושא בספרו האחרון "בראי השפה" (פרק 8). ספר מומלץ בחום בלי קשר, מרתק, קריא וברור גם לחסרי ידע לשוני. יוצאים מן הכלל נוצרים באופנים שונים; זו שאלה כללית מאוד, יהיה קל לענות על כך אם תמקד את השאלה. למשל, אם יש לך מילים מסוימות שאתה מעוניין לברר עליהן. באופן כללי אפשר לומר שיוצאים מן הכלל נוצרים בשפה כשתהליך מסוים מתרחש על קבוצה גדול של מילים אבל לא חל במקרים מסוימים (למשל: צורות הפסק במקרא) או הפוך: תהליך שחל בעבר אבל הפסיק לפעול, ואז מילים חדשות שנוצרות לאחר מכן כבר לא נשמעות לאותה תבנית. לפעמים חריגים נוצרים כי תהליך שגרתי יצר צורה שדומה יותר לצורות אחרות בשפה, אף שהיא לא שייכת אליהן. למשל, יש סברה שהמילה "לילה" היא "לַיִל + ה המגמה" אבל נתקלתי גם בסברה אחרת, שמקורה בצורה laylay (שקיימת באחת מהשפות השמיות שנכחדו, אאל"ט) + נשילת העיצור האחרון. כך או כך, נוצרה צורה שנראית כמו נקבה בעברית, אבל היא לא נקבה. חריגים נוספים בשפה יכולים להיווצר ע"י שאילת מילים משפות זרות. בהקשר של מין דקדוקי, פעמים רבות אנחנו דווקא לא יוצרים חריגה אלא משייכים את המילה לפי הצורה שלה – media (בלטינית, צורת הריבוי של medium) היא "מדיה" בעברית, ואנחנו תופסים אותה כמילה בנקבה (יחיד) וכך מתייחסים אליה כיום (כנ"ל לגבי אג'נדה) ויוצרים ממנה את "מדיות". את "מדיום" אנחנו תופסים כזכר, ויש לנו גם "מדיומים".