אני לפני כמה זמן חפשתי משהו כזה
איזו קבוצה שאפשר יהיה לדבר לשתף. לצערי לא הרגשתי שקיים כזה דבר, ו"דברים דומים" היו מאוד רחוקים מאיפה שאני גרה ככה שחשתי שזה מיותר. אני כן חושבת שזה משהו שצריך לעשות, כי זה לא קל.. אתה רואה את אחד ההורים "נעלם" לך.. אצלי זה היה לפחות ולא ידעתי איך להתמודד, בזמנו הייתי מדברת עם העובדת סוציאלית בבית חולים אחרי המוות לא היתי מסוגלת לחזור לשם בטח לא לקומה בה אבא היה. למזלי גליתי את הפורום הזה שנותן לי מענה בכל מיני בעיות/תהיות/חיבוק