ההלם התרבותי של הרשת
העניין הוא שיש השקפות שונות לנושא חופש הביטוי. ההשקפה הליברלית הקיצונית ביותר (ואני לא אומר את המילה "ליברלית" כמשהו חיובי דווקא) היא ההשקפה המעוגנת בתיקון הראשון לחוקת ארה"ב, המעניקה חופש ביטוי קרוב למוחלט. אצלנו יש לא מעט מגבלות על חופש הביטוי (לפעמים, לטעמי אפילו יותר מידי, אבל זה נושא נפרד). אף שלפעמים הייתי רוצה שחלק מההגבלות תצומצמנה, מידי פעם יש "אתגרים חדשים" שצריך להתמודד איתם והנושא הזה באמת צריך בחינה מחודשת היום, ב"עידן המידע". כמו שכתבתי לפני ימים ספורים, גם את הסוגייה המוסרית של "מעשים של אנשים בגירים בהסכמה" צריך לבחון מחדש, כי הוא כבר לא נותן מענה למקרים קיצוניים (כמו מקרה של אדם שהוא בגיר וכנראה אפילו שפוי בדעתו לפי המבחנים של הרפואה והפסיכיאטריה המשפטית המקובלת במדינות המערב, שנותן הסכמה להירצח ע"י אדם מסויים אחר ולכך שהרוצח יבצע התעללות בגופתו ומעשה קניבליזם). פה אתה יכול להגיד שלפחות להשקפתי, עקרון חופש ההתנהגות של בגירים מסכימים מגיע עד לגבול מסויים שהוא נגיד, קדושת החיים ואולי עוד עקרונות. הכל להשקפתי, כמובן. העניין הוא שלצערי הרבה מאד אנשים אינם חדי אבחנה. כך למשל, יש אנשים שמתקשים להבחין בין אמירה כמו: "מותר להביע דעה הדורשת שינוי החוק ולגליזציה של שימוש בסמים "קלים" ובין אמירה המעודדת שימוש בסמים אלה בניגוד לאיסור החוקי הקיים. תמיד יהיו אנשים שלא יבינו ויעוותו. הרי עד לפני כ 15 שנה, היה אצלנו חוק שאסר הומוסקסואליות. יחסי מין מסויימים הוגדרו כעבירה גם אם בוצעו בהסכמה, בצנעת הפרט בין בגירים ובצידם נקבע עונש. היום אנחנו מוצאים את עצמנו בעולם בו אנחנו נוכחים בכך שכל המידע והדעות מסתובבות חפשי ואין ביכולתנו לחסום אותן וכי דעות מסויימות כמו הטפה להתאבדות המונית, נגיד במסגרת כת דתית,(שלכאורה גם נופלת לתוך חופש הפולחן הדתי
) יכולות להשפיע חזק על אנשים וכמובן בינהם קטינים וקשה לנו להתמודד עם תופעות האלה בכלים המסורתיים שעומדים לרשותנו (החוק הקיים, מערכות החינוך). ישנה שאלה מאד גדולה והיא, האם אנחנו מדינה דמוקרטית מערבית או לא ומה המודל של הדמוקראטיה הזאת. בהנחה שכן, האם אנחנו רוצים להיות דמוקרטיה בעלת גוון שמרני, קפיטליסטי אולי טאצ'ריסטי אז אנחנו צריכים להגיד שצריך לללכת בקו של חופש ביטוי כמעט מוחלט, ולומר שאפילו התאבדות המונית איננה בעיה של המדינה או של החברה, אלא של הפרט, ואם ילד נגרר לכת של מתאבדים או ילדה חולת אנורקסיה מקבלת עידוד חברתי להיסחף עם המחלה במקום להתמודד איתה, (שזה מבחינתי זהה להתאבדות), או שאנחנו רוצים גוון סליחה על הביטוי, סוציאל-דמוקראטי, ואז אנחנו נגרוס שלחברה יש עניין להילחם ולמנוע תופעות שליליות מהסוג שתארנו ולכן, אנחנו צריכים לדאוג לחקיקה שתצמצם במידת מה את חופש הביטוי וגם אנחנו צריכים לדאוג לחיזוק החינוך וההסברה גם הפורמלית דרך מערכת החינוך וגם הלא פורמלית, דרך גופים וארגונים שפועלים למען "שימוש נבון באינטרנט" כהגדרת איסוק-ישראל, אשנ"ב וסה"ר או אולי למען מלחמה בשימוש פוגעני ורע באינטרנט. עכשיו אני חוזר חהלם התרבותי של האינטרנט. בתור ישראלים, רובנו חשופים בעיקר לאינטרנט הכתוב בעברית וחלקנו לאינטרנט הכתוב באנגלית. יש פה גם קבוצה רצינית שחשופה לאינטרנט הכתוב ברוסית וכמובן קבוצה רצינית נוספת שחשופה לאינטרנט הכתוב בערבית, אך מעבר לזה מעטים מגיעים. אין ספק שבאינטרנט הכתוב באנגלית ארה"ב נותנת את הטון. ככל שתופעות כמו הבלוגים הוויקיס הפורומים, קבוצות הדיון לחברים נוסח יאההו וחדרי הפטפטת פתוחים, פלורליסטיים ובלתי מפוקחים, ומעלים על נס את הדמוקרטיה ברשת, יכולות להתפתח כל התופעות השליליות, המסוכנות עד הסטניות שראיונו וכנראה עוד כמה שעוד לא ראינו. המקלדת חזקה והעכבר נטוי. בארץ, אני חושב שחלק מפורטלים והאתרים נוהגים מתוך אמצעי זהירות מרצון, ואינני יודע אם הדבר נוסע מתוך אידיאולוגיה או מתוך אכפתיות או מתוך זהירות משפטית.
