קבוצת תמיכה
אנשים, מישהו אולי מכיר קבוצת תמיכה לילדים ששכלו את הוריהם באיזור הצפון? כבר כמעט שנה עברה מאז אבא שלי נפטר ממחלה קשה, מדהים איך שהזמן רץ... וקשה לי לדבר עליו, קשה לי לבכות, קשה לי אפילו להסתכל בתמונה שלו או ללכת לקבר שלו. הדמעות פשוט לא יוצאות. אני ממשיכה לחיות, כמו סהרורית. חצי חייה, חצי מתה. ממשיכה עם החיוך המאולץ ועם הרגשת ה"חייבת להיות חזקה". אבל כל מה שבאמת רוצה זה לבכות עליו, לצעוק חזק שכולם ישמעו, שהוא מת, ושאני מתגעגעת. רוצה להוריד לכמה זמן את המסכה שאני שמה כל בוקר מחדש. את המסכה שאיתה אני יוצאת לרחוב וחוזרת איתה הביתה בערב. נמאס לי מהבדידות. מהרגשת החוסר הבלתי נגמר. נמאס לי להמשיך לחיות כאילו כלום לא קרה. כל כך רוצה לדבר עם מישהו, מישהו שיקשיב, מישהו שיבין. מישהו שיחבק ויגיד לי שהכל בסדר....
אנשים, מישהו אולי מכיר קבוצת תמיכה לילדים ששכלו את הוריהם באיזור הצפון? כבר כמעט שנה עברה מאז אבא שלי נפטר ממחלה קשה, מדהים איך שהזמן רץ... וקשה לי לדבר עליו, קשה לי לבכות, קשה לי אפילו להסתכל בתמונה שלו או ללכת לקבר שלו. הדמעות פשוט לא יוצאות. אני ממשיכה לחיות, כמו סהרורית. חצי חייה, חצי מתה. ממשיכה עם החיוך המאולץ ועם הרגשת ה"חייבת להיות חזקה". אבל כל מה שבאמת רוצה זה לבכות עליו, לצעוק חזק שכולם ישמעו, שהוא מת, ושאני מתגעגעת. רוצה להוריד לכמה זמן את המסכה שאני שמה כל בוקר מחדש. את המסכה שאיתה אני יוצאת לרחוב וחוזרת איתה הביתה בערב. נמאס לי מהבדידות. מהרגשת החוסר הבלתי נגמר. נמאס לי להמשיך לחיות כאילו כלום לא קרה. כל כך רוצה לדבר עם מישהו, מישהו שיקשיב, מישהו שיבין. מישהו שיחבק ויגיד לי שהכל בסדר....