סיימתי את המשימות 1-12
סיימתי את משימה 8. בעזרת החמש דקות זכרתי לקרוא ביום הראשון את המטרות היומיות שלי בצהריים (אני כותבת את מטרותיי היומיות כל יום וקוראת אותם 4 פעמים ביום – בוקר, צהריים וערב ולפני השינה. זה תרגיל מהספר "מיליונר ברגע"). עברתי למשימה 9. ביצעתי את משימה 9. יצרתי בית של 20 דקות בחלק השני של היום. ביומיים הראשונים זה היה מוקדם באחר-הצהריים, וביום השלישי לקראת תחילת הערב. בכולם שהיתי בבית, ללא עיסוק מיוחד. הבחנתי בספרים רבים שברצוני לקרוא, ואני לא עושה זאת. הבחנתי ברצון ובצורך שלי לעשות, ומיד להגיב בפעולה ובתנועה ובמחשבה. הבחנתי שאי-העשייה מרדים אותי, ושאני נעשית אינסופית ורחבה. כמעט בכל הבתים, סיימתי את הבית במצב של תחילת שינה - - עם עירות של "נגמר, אפשר להמשיך...." ביצעת את משימה 10. זכרתי את המשפט במשך יום שלם. התחלתי בערב הקודם – לתפוס את עצמי כל שעה – ולהיות מודעת לזמן. הייתי עם שעון יש כל הזמן, וחיוונתי את השעון המעורר בטלפון לתזכורת, וזכרתי מה ייקרה בכל שעה עגולה ביום –כדיי לשים לב. הזיכרון הוא של תיקשור ראשון שעשיתי. ביצעתי את המשימה. חשתי איך ללא הזיכרון – המשפט סתמי, ואילו איתו הוא מיוחד ומשנה אותי. עשיתי זאת מ07:00 עד 24:00.... השעון נכבה לי לפעמים, ולפעמים פשוט מצאתי את עצמי בפוקס נזכרת ונהנית. כיוונתי את השעון לשלוש דקות לפני הזמן – כדיי שיהיה לי פנאי לסטות קדימה, ולהבטיח שלא אפספס. אמרתי את המשפט בלב, גם באמצע העבודה, באמצע שיחות עם אנשים, גם באמצע שיעור קונג-פו. פשוט עצרתי לרגע – ולאט ובעדינות – חזרתי על הנוסח המלא של המשפט. ביצעתי את משימה 11. התכוננתי יום לפני, והתחלתי לתרגל זאת. ביום אח"כ הרגשתי שאני לא מצליחה לגמריי, אך המשכתי בשביל התרגול – כדיי שניסיון יום המחר יהיה מושלם. ביום המחר הצלחתי. יכולתי כמובן יותר טוב, אך הרגשתי שאני מתייחסת שונה לגמריי מאיי-פעם בעבר לדמותי, לקולי, למחשבותיי וכו'. הקדשתי זמן מודע לחלקים מסויימים בי והתבוננתי עליהם במיוחד – כמו תנועות גוף, השפעה שלי על הסביבה. אנשים התייחסו אליי קצת שונה באותו יום, ואחד אף שאל אם ברצוני שיגיד לי איך אני נראית בעולם ואיזה רושם אני עושה... ראיתי דמות שונה בראי, וגם דמויות שונות בכל מצב בראי בשעות שונות. שמעתי את קולי. אני מרוצה מביצוע המשימה. ביצעתי את משימה 12. התחלתי לתרגל ביום קודם – בבית של חברה, ללא שום הצלחה. החלטתי מראש על האיזורים בבית. היום התחיל ולא הייתי מוכנה. החלטתי פשוט לנסות. סלון-1. אמבטיה-2. חדר שינה-3. התעוררתי בחדר שינה-1. הלכתי לסלון-חדר 2. ספירה 1. שירותים וחזרה דרך הסלון לחדר השינה. נאבקתי לזכור את זה שאני זהה, ואת התרגיל, את החללים ואת הספירה. ראיתי שאני מתבלבלת בין מיספור החללים למיספור כמות הכניסות אליהם. הורדתי את מיספור החללים. ראיתי שקשה לי לזכור איזו סיפרה שייכת לאיזה חדר- לכן יצרתי לי כלי בכל חדר שאליו אני זורקת "1" כשאני נכנסת לחדר. ראיתי שקשה לי לראות את כמות הספרות בכלי. יצרתי ספרות גדולות בכל חדר, והפכתי כל סיפרה לסמל – כמו שיצרתי סמלים בעבר לכל סיפרה. סמלים אלו נועדו להחתבר לסיפור עלילה שדרכו זוכרים ספרות. 1- עיפון, מוט 2- ברווז 3- איבר מין זיכרי 4- ספר, אוטו 5- יד 6- שבלול, כסא גלגלים 7- סופרמן 8- אינסוף שוכב 9- טלפון 10- ספרות 1+0 בסיום היום: 1. חדר-שינה: 10. היה לי ויברטור גדול || (כדיי לא להתבלבל עם כל מכשירי הכתיבה שבסלון...) על החלון, ומימינו גלגל גדול. O 2. חדר שינה: 17. היה לי מכחול גדול שחסם את הסלון //, ובד של סופרמן מימינו שחסם חצי מהסלון. [] 2. אמבטיה: 7. שם בד כחול עם סמל הסופרמן הפך להיות וילון האמבטיה וכיסה חלק גדול מהחדר. חשתי ממש הקלה, שאני זוכרת הכל לאורך כל היום. אותו יום הייתי מבולבלת מאוד יחסית לכרגיל, אך חלק בי התעקש לזכור ולהמציא שיטות חדשות ולבדוק מה קורה כל הזמן. לא הייתי בבית הרבה, אך כשעברתי בו – ונכנסתי לאמבטיה: כל הקירות מלאים בליכלוך של כפות ידיים צבעוניות (5), ורגל אחת לסלון ונזכרתי ששכחתי משהו באמבטיה – נורות היבהוב בראשי. אני מביטה בסלון ורואה במקום אינסוף שוכב על הרצפה (8), פלאפונים על הקירות (9). והאמבטיה נשארת עם לכלוכי הידיים (עדיין לא יצאתי מהחדר). אח"כ יהיו המון שבלולים צבעוניים זוחלים על הקירות לאיטם (9). עמדתי בפיתוי לנוע, רק כדיי להגביר את הספירה... ולא זכרתי לכמה יש להגיע. למחרת חשתי ממש הקלה, שאין לא צורך לספור כניסות לחדרים! יחד עם תחושה שאין לי שום בעיה להמשיך....
