מבינה אותך בחשדותייך
לצערי, גם אני נוטה לא פעם לחשוד ב"חריגופוביה" אצל אנשים וממסדים. העניין הוא שלא תמיד מדובר בקונספירציה נגד האוכלוסיות החריגות אלא בסיבות פרוזאיות הרבה יותר - היעדר תקציבם, למשל. או סתם חוסר הבנה וחוסר עניין. אצלנו, ברחובות, הנושא מטופל יפה מאוד בזכות אנשים שאכפת להם ואני מכירה את הנהלת המתנ"ס ורואה עד כמה הם נכונים לקדם את העניין ולתת מענה לילדים ולבוגרים בעיר. בכל אופן, אני חושבת שבמקרה שאין היענות מוסדית, אנחנו ההורים צריכים להיכנס לתמונה, ולא לחכות שהמתנס"ים או המועצות המקומיות "יעשו לנו טובה". הבעיה, המון פעמים, היא אחרת: הורים רבים מעדיפים להכניס את ילדיהם אחד-אחד למסגרות של חוגים המיועדים לילדים "רגילים", ולא מעוניינים לפתח רשת קשרים חברתית עם ילדים חריגים אחרים. זה קצת כמו נושא השילוב - במהדורה מוקטנת. במקרה כזה אז אין להורים עניין לפתוח מסגרות חברתיות או חוגים של ילדים מיוחדים בלבד, כמו שאין להם עניין להכניס את הילד לחינוך המיוחד. אני אישית מכירה המון ילדים שהיו יכולים להיתרם מקבוצת "רעים" ולא משתתפים בה בגלל התנגדות ההורים.