קבוצת פרקינסון בשלבי מחלה ראשונים
חולי פרקינסון בשלבי מחלה ראשונים,מאופיינים כ- 3-1 Haen & Yhar, אנשים אלו בד"כ סובלים מהמי-פרקינסון בשלב זה,ללא ירידה תפקודית משמעותית ב- ADL וב- IADL פרט לאיטיות, Tremor ייתכנו גם דיסקינזיות, ו- ותופעות של ON-OFF שמפריעות לתפקוד. אני סבורה שיש לארגן את החשיבה סביב שאלה עיקרית ואח"כ לבחור את הגישה או ההתערבות הטיפולית המתאימה: את צריכה לשאול את עצמך מהו רציונל ההתערבות: אני ממליצה לך לעיין ב- AJOT, 2002, 56 עמ' 627 מפורטות שם מס' עקרונות התערבות: לדוגמא: האם הגישה שלך היא ברציונל של Promote : (התערבות טיפולית לקידום הבריאות והתפקוד) או Prevent (מניעה של ירידה תפקודית או היווצרות של Disability) אם הרציונל הזה נראה לך מתאים לקבוצה, אז אפשר לערוך כמובן ראיון עם המטופל, לשאול אותו על שגרת חייו, סדר יומו, תפקידי חיים משמעותיים לגביו והאם חלה ירידה או ויתור על תפקודים מסויימים, במידע שתאספי תוכלי כמובן לנצל גם לתכנון התערבות טיפולית שמטרתה למנוע ירידה וצמצום בחיי המטופל (דרך עבודה על ה- Impairment במידה והם גורמים לירידה התפקודית עיסוקית, או דרך התאמת הפעילות או שינוי פעילויות דרך גישות קומפנסטוריות ואחרות), אני ממליצה לך לחפש בספרות את המודל של שנקמן ובאטלר (1990)שפיתחו מודל על ההשפעות העקיפות והישירות של המחלה. בנוסף, בשלבים התחלתיים של המחלה כל הנושא של המגבלה, התמודדות עימה וכו'(פרקינסון היא מחלה ויזואלית) מאוד מעסיק את החולה בשלבים אלו, לכן חלקם נוטים לצמצם מעורבות בפעילויות חברתיות צריך לתת לכך מקום בשיתוף עם עו"ס. לסיכום, אני חושבת שקלסיפיקציה החדשה של ה- WHO ה- ICF יחד עם הקלסיפיקציה החדשה של ה- OT, יכולים לתת בסיס ומסגרת התייחסות לטיפול באנשים הסובלים ממגבלה. היות ששתיהן יוצאות מנקודת מבט שפעילות והשתתפות בתפקידי חיים (Activity & Participation) חיוניים לשימור הבריאות ולתחושת ערך עצמי. בהצלחה, חנה.
