אני רוכב לבד או עם חבר אחד לרב
לא קבוע.
פעם השתלבתי במקרה עם קבוצה מעורבת.
למה השתלבתי?!
כי היתה בחורה, צעירה וספורטיבית יותר למראה, שהאיצה בכרסתנים להראות מה הם יכולים, אז הם באו חזק בעקבותייי, ואני נתתי להם לעקוף (אין לי בעיה, אני צנום ודי חלש ולא רוכב מי יודע כמה טוב).
מהר מאוד הסתבר שזו טעות, והייתי צריך לפלס דרכי במעלה הסינגל ביניהם.
במסגרת המהלך נתקעתי כמה דקות מאחורי החטובה. היה די מבדח עד מעצבן לשמוע אותה מאיצה בכרסתן שמבוגר ממנה בכ-15שנה להאיץ, כאילו הוא מפדח אותה ואת כל הקבוצה.
חשבתי לעצמי: "תעזבי אותו בשקט! תני לו לדווש בקצב שלו... מה אתה רוצה, שיחטוף התקף לב?!"
בין כה וכה הקבוצה השתרכה עוד הרבה מאחור...
כמות הרוח שהיא עשתה על השביל (ובתחנה בסיומו) לא תאמה את הטכניקה הרעועה שלה (עומדת כמו קרש ונותנת למתלים לעבוד).
אבל ביננו, גם גברים דוחפים אחד את השני מעבר למה שכדאי ו... מי יודע, אולי הכרסתן נהנה מזה שדוחפים אותו.
אז שכל אחד יימצא את הקבוצה שעושה לו טוב ושייהנה ממה שהוא נהנה.