מסכימה שזה מאד תלוי בילד ובגן
ואני חושבת גם שהשבועות הראשונים של השנה הם זמן פחות טוב לקבלת החלטות. כשאומרים שהילדים בקבוצה נראים קטנים ובוכים - לפעמים זה עניין של הסתגלות, ובעוד שבועיים שדברים פחות או יותר יכנסו למסלול - זה יראה אחרת. בסופו של דבר, אני מסכימה עם ליליה ועם אפרת, שאין כלל אצבע בתשובה לשאלה הזו, ובאמת צריך לבחון היטב מה עדיף עבור הילד המיוחד שלך. אישית, אני לא אוהבת קבוצות גיל שתחומות בטווחים של חודשים, משום שאני חושבת שהשונות בין הילדים בגילאים האלה יכולה להיות תהומית, והן משום שאני אוהבת שהילדים נחשפים למגוון גדול יותר של גילאים (אחר כך יש להם לפחות 12 שנים, בדרך כלל יותר, כדי להיות עם בני קבוצת הגיל שלהם בלבד...). בני הצעיר נמצא בגן שהקבוצה בו היא יותר הטרוגנית - הצעירים בקבוצה הם בני 1.4. אורי הוא הגדול ביותר בקבוצה והוא בן 2.9 (בשנה"ל שעברה היה ילד גדול ממנו בשנה). אין לי שום ספק, בהכירי את אורי, שהוא היה משתלב מצויין גם בקבוצה של בני שלוש, השיקול שלי בגן השנה לא נגע דוקא לקבוצת הגיל, אלא לאווירה הכללית ולחוסר רצון שלי לעשות שינוי לשנה אחת. ככלל, אני חושבת שלהיות מהגדולים בקבוצה מעניק הרבה בטחון עצמי, הרבה פעמים יוצר גם סוג של קרבה עם הצוות, יוצר אצל הילדים שיש להם גרעין כזה יכולות הנהגתיות (זה בא לידי ביטוי בעצמה גדולה מאד אצל הבן שלי), ומשכלל את כישורי האמפתיה והחמלה. הבן שלי, כמו שכתבה גאיה (אם אינני טועה) הוא יליד סוף נובמבר, ומאד יתכן שיהיו לו הרבה שנים להיות "הצעיר" בקבוצה (או הגדול מכולם, לא? אם בסופו של דבר אחליט לחכות עם העליה לכתה א'), וגם בבית הוא ילד שלישי, ומוקף בגדולים ממנו. הגן נראה לי גם כהזדמנות מצויינת לאפשר לו להיות "הגדול". אין ספק שלא כל ילד יפיק מזה את אותה מידה של תועלת. להיות מהקטנים בקבוצה יוצר לעתים סביבה תחרותית יותר, הישגית יותר - יש ילדים שזה באמת "מצעיד" אותם קדימה, יש כאלה שזה מתסכל אותם. נראה לי, שוב, שהאידיאלי הוא תמהיל שיאפשר לילדים להנות מכל העולמות (ובשביל זה צריך קבוצה רב גילית). בהרבה גנים זה בלתי אפשרי, וחבל.