עוד אחת על קארי
מצטרפת לתודות לתפוז. מבצעים וחלוקת כרטיסים שכזו בהחלט משמחים ומרעננים.
לעניין, חשבתי שלא ממש אהבתי את הסרט, אבל מלקרוא אחרים מסתבר שיחסית די חיבבתי אותו.
במשפט אחד אפשר לתאר את עלילת הסרט כך: נערה חריגה שגודלה ע"י אימה הנוצרית-פנאטית-מטורללת נדחפת לקצה שלה ע"י הבריונית השכבתית (וכל מי שנסחף אחריה).
בהיבטי משחק, ג'וליאן מור משחקת את האם הפאנטית נפלא וקלואי מורץ היפהפיה, שלא נראה שהיתה דחויה מימיה, גם היא משחקת היטב את הילדה הדחויה שכולם (כולל אימה כמובן) מתעללים בה.
מלבד משחק טוב, הסרט מעלה סוגיות חשובות ומעניינות על בריונות, הורות, חרטה ועד לאיפה אפשר לדחוף כל אחד ואחת מאיתנו. האם יש דרך חזרקה? לפי קארי התשובהי היא חד משמעית - לא. נכון, ראינו את זה כבר סרטים אחרים, זה לא אומר שהנושא מוצה או שקארי לא תורם משהו לאמירות הללו.
אותי שעשעו במיוחד קטעים שהיו נורא אמריקאיים. דוגמה? בתאונת הדרכים (לא באמת ספויילר) מי שאינו חגור נהרג מיד ומי שחגורה שורדת (רק כדי לההרג כשהיא משחררת אותה).
הסרט אינו באמת סרט אימה "קלאסי" (או מפחיד רק לעיתים) ויש חלקים בסרט שניכר שבספר יש יותר עומק (לדוגמה הדמות השטוחה משהו של האם), אבל על איזה סרט שהתבסס על ספר אי אפשר לומר את זה?
מומלץ לערב קליל ולא יותר. לפעמים זה בדיוק מה שאנחנו רוצים / צריכים.