על קצה המזלג
אצל קאנט התודעה מחולקת למספר "תחומים", כאשר המודל כולו מנסה לתת הסבר לכל הבעיות ההכרתיות והפילוסופיות שרווחו אז והיום: ניסיון והכרחיות לוגית, שאלת האל וכו' וכו'. ברור שיש לענות על השאלה הבאה: הכיצד ומדוע תפיסותינו המתקבלות כולן בעלות התכונות של זמן ומרחב. האם ה"זמן" וה"מרחב" הם בחזקת רשמים חיצוניים גם הם, כלומר אפוסטריוריים, כלומר לא הכרחיים לוגית, או שמא הם אפריוריים, בחזקת תנאי לוגי המגדיר והמאפשר תפישה כלשהי. תשובתו של קאנט מורכבת ומסובכת מאוד. שני מאפיינים חשובים של תורתו יקראו "אסתטיקה טראנסצנדנטלית" ו"לוגיקה טר'". לפי שיטתו יהיו תפיסת המרחב והזמן בגדר צורות טהורות של תפיסה, צורות שרק בהתאמה להן יש מובן לרושם כלשהו הנקלט מבחוץ. קאנט מצא "הוכחה" או דוגמה לדבר וחשב שהגאומטרים האוקלידית (שהייתה היחידה הידועה עד אז) היא ההפשטה הטהורה של האסתטיקה הטראנס'- כלומר של יכולתנו לתפוס צורות בעולם, ואילו האריתמטיקה, כלומר החשבון הפשוט הוא ההפשטה של מושג הזמן שלנו- כיוון שהוא חשב שאנו מחברים מספרים בדרך של ספירה לאורך ציר רגעי הזמן. המילה inevitable שציטטת מלמדת על ההכרחיות המתבקשת מהגדרותיו של קאנט אבל למעשה ההכרחיות שקאנט מחייב בעיקר מתבססת על כך שאין להעלות על הדעת תפיסה שאינה מוצרנת כבר במסגרות המרחב והזמן. על זה ראוי לשאול האומנם...
