כשאת מסתכלת סביבך ורואה שאנשים סביבך נמצאים במצב כמעט מתמיד של סכסוך, רגשות שליליים, מרה שחורה, עצבנות, ריב, ואלימות כלפי זולתם ברמות שונות של עצימות, וכשאת מבינה, אבל באמת מבינה, בכל הוויתך, שאינך שונה מכל אלה שבהם את מתבוננת, ושכמוהם בדיוק זרעי הפורענות מצויים גם בך, את עלולה להרגיש שכל זה ממש, אבל ממש לא בסדר. לא בסדר ברמה הכי עמוקה שיש.
עכשיו: אם את מרגישה שכל זה לא בסדר, אז את יכולה להבין למה את וכל השאר לא בסדר כפי שאתם, ואולי לחפש דרך לשנות את זה. אבל במקרה בו את חושבת ומרגישה שכל האלימות הזו הפנימית והחיצונית על דרגותיה השונות היא בסדר גמור, אזי בוודאי שאת וכל אחד ממש בסדר ואין שום צורך שתרגישו אחרת. אז גם, דרך אגב, אין שום צורך במדיטציה וגם לא בשום דרך רוחנית כלשהי כי ממילא, *הכל בסדר כפי שהוא וכולם בסדר כפי שהם* ומי שמחפש *מורים רוחניים מוארים* שיאשרו לו את זה -אשריהו וטוב לו אבל אפילו לא צריך למצוא אותם כי למה מלכתחילה נזדקק לאישור מהם ש*אנחנו בסדר כפי שאנחנו*?
מדי פעם אני מעיין בהודעות שלך ורואה שאת - לא אוהבת את זה, ולא מרוצה מיזה, וההודעות שלך מלאות בכל כך הרבה ״לא״ ומעט מאוד ״כן״, ושכל כך הרבה פעמים אני רואה שאת כותבת על דברים לא נעימים שאת מרגישה, או שקורים לך או שאת חשה כלפי אנשים אחרים. אם כל זה נראה לך בסדר, אז את באמת בסדר גמור כפי שאת ובוודאי שזה גם בסדר גמור מצדי. אבל לעומת זאת אם את רואה שאת יכולה אחרת, ואת אכן מחפשת אפשרות אחרת של קיום וחיים מלבד להיות באופן כל כך מתמיד לא מרוצה מיזה ומיזה, אזי בוודאי יש מה לעשות ומורים שמספרים לנו ש*אנחנו כבר בסדר כמו שאנחנו* הם לא אלה שתרצי למצוא.
ייתכן כמובן שכל דבריי אלה הם הבל וריק כי אולי מאז הפעם האחרונה שקראתי הודעה שלך בעיון כבר באמת הפכת לאדם שמח יותר ומיטיב יותר לעצמו ולזולתו, ואז כמובן אבקש את התנצלותי על כך שאולי פגעתי בך מבלי משים ושדבריי הם הבל וריק, או לפחות לא כוונו אלייך כיוון שאת כבר במקום ומצב אחרים לגמרי. אם כך הוא הדבר - אני מבקש ממך סליחה ומחילה ובכל הכבוד הראוי את מוזמנת להשליך את כל מה שכתבתי כאן אל פח אשפה כלשהו