ובכן, מעשיו של אדם נובעים ממה *שהוא*, ואינם מנותקים ממה *שהוא*. שהרי אם לא הייתה בו טינה לא היה נוטר ואם לא הייתה בו שנאה לא היה שונא ואם לא הייתה בו חמלה לא היה חומל וכן הלאה... כן? אדם צריך להתייחס אל עצמו באופן הצלול והאובייקטיבי ביותר שאפשרי לו מבלי ליפול להתבוננות רגשית בעצמו שמערבת אהבה עצמית או שנאה עצמית. ושוב, בוודאי שאדם לא צריך לשנוא את עצמו. בוודאי שעליו לאהוב ולכבד את עצמו. אבל גם וודאי הוא שמאוד לא כדאי לו להיות מאוהב בעצמו באופן מוגזם ועיוור. קוסמת, שימי לב לדבריי! אני משתדל להיות מדויק ככל האפשר ולא ליפול לשום קיצונות.
ישנה מילה כזו ״עָצִימוּת״. למשל, הרבה פעמים מדברים על התעמלות בעצימות גבוהה להשגת כושר גופני, כלומר אימון שמערב לב-ריאה באופן אינטנסיבי וכד׳. באופן נדיר ביותר אני ממציא מילים, ואם אעשה זאת באחת משיחתנו בוודאי שאודיע לך על כך וגם אקח עליה מייד זכויות יוצרים