צר לי להגיד... אבל הספר מאכזב
עידו רייף היה נחמד מדי עם הביקורות שלו... הוא מזכיר לי את החמישי בהארי פוטר, הרבה קורה אבל בעצם לא קורה כלום. בלי הדמויות הכי אהובות-טיריון,ג'ון,בראן ודאני שהם גם אלו שמקדמים את קו העלילה, הספר הזה אכן מתאים להיות סעודה לעורבים. גם את הנקמות שכל כך רצינו לא תקבלו בספר הזה. בקושי יש קטעים מצחיקים בספר (כמו שהיו עם טיריון לפני) ואפילו ג'יים כבר משעמם, הכי מצחיק שם זה Ser Ilyn Payne, ואני רציני לגבי זה, אחרי הספר באמת תאהבו אותו. הרבה מיתוסים ותאוריות שהרבצנו כאן ישברו, אבל שום דבר חשוב מדי, נושאים מינורים. היו באמת הרבה פרקים משעממים... בספר גם אין יותר מדי רמזים (אם בכלל) מעניינים לגבי העתיד, והסיפור מדכא! אבל לא מבחינה של איזה עוד מישהו אהוב שנהרג, אתם תקראו על מה שהולך בווסטרוז ותהיו עצובים שטיווין או מישהו אחר כמו סטאניס לא נמצא שם כדי לעשות סדר, אני רציני. עוד משהו חשוב? כן, נמאס כבר מאצבעון הזה, הבנו כבר את ההתלהבות שלו ממשחקי הכס וכמה שחקן מגניב הוא. דברים טובים על הספר? יש כמה, שני לניסטרים חדשים, דבאן וג'נה, מצחיקים ונחמדים, וכמו קוואן, לניסטרים נורמלים... דוראן חכם, נחשיות החול מגניבות. יש עוד כמה שיעורים מעניינים על ההיסטוריה של ווסטרוז בין השאר. ברינדן טאלי נשאר שועל ערמומי ואהוב, שיחה שלו עם ג'יים היא אחד הדברים הבודדים המצחיקים בספר. אי אפשר גם שלא לאהוב את רנדיל טארלי שם, אחד האנשים היותר חכמים בווטרוז לדעתי. דברים כלליים על הספר: סרסי מטומטמת ומביאה לשרשרת אירועים שיביאו לנפילתה העתידית, כמה נפלא וצפוי... קצת מדי בנים למשפחת פריי נתלים שם, צר לי. בריאן היא הדמות המשעממת ביותר בספר, אני רוצה לראות מישהו שיריב איתי על זה לאחר קריאה. משפחת גרייג'וי מאיימת להפליא, לא הייתי רוצה להיתקל בויקטאריון עם הגרזן שלו ביד, ויורון עוד יותר גרוע. לסיכום כללי: יש לי תחביב לפתוח את שלושת הספרים הראשונים בסדרה ולהנות לקרוא פרקים בודדים, יש קטעים שמרגשים, יש קטעים שמצחיקים, אבל בספר הרביעי אני אגע מעט. כתוב בספר הרבה, יותר מדי למען האמת, ובאופן שלא מתאים למרטין אפשר להעלים שם פרקים שלמים, פעם ראשונה שנתקלתי בשעמום שפשוט לא הבנתי למה לעזאזל הפרק הזה נכתב. יהיו לנו דיונים על הספר, אבל לא מרתקים מדי. אולי הביקורת שלי הייתה חריפה מדי בגלל אכזבה שלא ציפיתי לה מהכתיבה של מרטין, בהתבסס על שלושת הספרים הקודמים שכתב. בלי טיריון ושאר הדמויות שציינתי בהתחלה כדי לאזן את העניינים (ועוד במקומן דמויות יותר משעממות) הספר הזה יצא חלש. צר לי, אבל זו עובדה.
עידו רייף היה נחמד מדי עם הביקורות שלו... הוא מזכיר לי את החמישי בהארי פוטר, הרבה קורה אבל בעצם לא קורה כלום. בלי הדמויות הכי אהובות-טיריון,ג'ון,בראן ודאני שהם גם אלו שמקדמים את קו העלילה, הספר הזה אכן מתאים להיות סעודה לעורבים. גם את הנקמות שכל כך רצינו לא תקבלו בספר הזה. בקושי יש קטעים מצחיקים בספר (כמו שהיו עם טיריון לפני) ואפילו ג'יים כבר משעמם, הכי מצחיק שם זה Ser Ilyn Payne, ואני רציני לגבי זה, אחרי הספר באמת תאהבו אותו. הרבה מיתוסים ותאוריות שהרבצנו כאן ישברו, אבל שום דבר חשוב מדי, נושאים מינורים. היו באמת הרבה פרקים משעממים... בספר גם אין יותר מדי רמזים (אם בכלל) מעניינים לגבי העתיד, והסיפור מדכא! אבל לא מבחינה של איזה עוד מישהו אהוב שנהרג, אתם תקראו על מה שהולך בווסטרוז ותהיו עצובים שטיווין או מישהו אחר כמו סטאניס לא נמצא שם כדי לעשות סדר, אני רציני. עוד משהו חשוב? כן, נמאס כבר מאצבעון הזה, הבנו כבר את ההתלהבות שלו ממשחקי הכס וכמה שחקן מגניב הוא. דברים טובים על הספר? יש כמה, שני לניסטרים חדשים, דבאן וג'נה, מצחיקים ונחמדים, וכמו קוואן, לניסטרים נורמלים... דוראן חכם, נחשיות החול מגניבות. יש עוד כמה שיעורים מעניינים על ההיסטוריה של ווסטרוז בין השאר. ברינדן טאלי נשאר שועל ערמומי ואהוב, שיחה שלו עם ג'יים היא אחד הדברים הבודדים המצחיקים בספר. אי אפשר גם שלא לאהוב את רנדיל טארלי שם, אחד האנשים היותר חכמים בווטרוז לדעתי. דברים כלליים על הספר: סרסי מטומטמת ומביאה לשרשרת אירועים שיביאו לנפילתה העתידית, כמה נפלא וצפוי... קצת מדי בנים למשפחת פריי נתלים שם, צר לי. בריאן היא הדמות המשעממת ביותר בספר, אני רוצה לראות מישהו שיריב איתי על זה לאחר קריאה. משפחת גרייג'וי מאיימת להפליא, לא הייתי רוצה להיתקל בויקטאריון עם הגרזן שלו ביד, ויורון עוד יותר גרוע. לסיכום כללי: יש לי תחביב לפתוח את שלושת הספרים הראשונים בסדרה ולהנות לקרוא פרקים בודדים, יש קטעים שמרגשים, יש קטעים שמצחיקים, אבל בספר הרביעי אני אגע מעט. כתוב בספר הרבה, יותר מדי למען האמת, ובאופן שלא מתאים למרטין אפשר להעלים שם פרקים שלמים, פעם ראשונה שנתקלתי בשעמום שפשוט לא הבנתי למה לעזאזל הפרק הזה נכתב. יהיו לנו דיונים על הספר, אבל לא מרתקים מדי. אולי הביקורת שלי הייתה חריפה מדי בגלל אכזבה שלא ציפיתי לה מהכתיבה של מרטין, בהתבסס על שלושת הספרים הקודמים שכתב. בלי טיריון ושאר הדמויות שציינתי בהתחלה כדי לאזן את העניינים (ועוד במקומן דמויות יותר משעממות) הספר הזה יצא חלש. צר לי, אבל זו עובדה.
(