למה לא כדאי
ווקינג ענה למה כדאי, אז אני אאמץ את הגישה השלילית. קודם כל, לדעתי מאוד קשה להגר וקשה להיות מהגר. חוץ מהעובדה שאתם הולכים להתרחק מהמשפחה, החברים וכל מה שהכרתם עד עכשיו, כל החיים שלכם עומדים להשתנות. אף פעם לא הבנתי אנשים שיש להם חיי משפחה ועבודה יציבים, שרוצים להפוך למהגרים. תחשוב על כל הקשיים של עולים חדשים. הבנתי שעבודה תהיה לך, אבל מה עם רעייתך? האם היא תשב בבית לבשל ולדאוג לילדים? לא כל כך קל למצוא בצרפת עבודה, במיוחד לזרים, והיא יכולה למצוא את עצמה מאוד מתוסכלת ובודדה. בצרפת כמעט הכל מאוד יקר ביחס לישראל, ואם לא תהיה לך משכורת נאה במיוחד, גם זה יהיה קשה, כי איכות החיים בכמה מישורים עלולה לרדת. התרבות שונה וזר מרגיש בדרך כלל כמו זר. תחושת הזרות הזו יכולה להיות מורגשת בהרבה תחומים. הרבה אנשים מציינים את בעיית האנטישמיות בצרפת, ופה אני חייבת לומר שמעולם לא נתקלתי בזה. אומרים שמי שחי בפריס מרגיש את זה יותר, אולי זה נכון. לסיום, כמי שחיה בצרפת, אני יכולה להגיד שלא הייתי עושה את זה לו היתה לי משפחה בארץ. אבל אני חייבת להוסיף גם משהו טוב אחד שווקינג כנראה שכח: רמת הסטרס כאן נמוכה כל כך, שלפעמים צריך לבדוק אם הוא בכלל קיים. מעודי לא הייתי רגועה כל כך כמו מאז שעברתי לכאן. כמו שבארץ הסטרס נכנס אליך לכל תחומי החיים בלי שבכלל תרגיש או תהיה מודע לכך, כאן זה ההפך. בכל חודשיים יש חופשה של שבועיים מהלימודים ובחלק ממקומות העבודה, יש הפסקות צהריים ארוכות לאכילה בריאה ולמנוחה, הולכים לישון מוקדם וכו'. ועוד דבר קטן: לאחרונה יצא לי לפגוש בחור ישראלי שנולד בצרפת. לפני שנתיים הוא החליט לעבור עם האישה וארבעת הילדים בחזרה לצרפת, לנסות את מזלם. הוא לא הצליח למצוא עבודה, וכך גם האישה. הילדים לא התאקלמו בבתי הספר, לא הסתדרו עם תכנית הלימודים והשפה. לאט לאט הם התחילו לריב ביניהם. התסכול וחוסר המעש שיגעו אותם. היא נכנסה לדיכאון קליני, הוא היה חוטף התקפי זעם. עכשיו הם חיים בנפרד. הוא מגדיר את זה כטעות הגדולה ביותר שהוא עשה בחייו. זה רק סיפור אחד של משפחה אחת וזה בטח לא מעיד על הכלל. אבל זה חומר למחשבה. צריך הרבה אומץ לעזוב מקום יציב לעבר הלא נודע.
