יש כל מיני שיטות...
השיטה המקובלת אצל מאלפים היא כלוב לגורים.
זה מעיין כלוב רשת שהגור מתרגל להיות בו, לישון בו זה כמו סוג של "מלונה". באופן טבעי, בגלל שזו סביבת המחיה שלו, הגור די לומד (בעצמו) שלא לעשות בה צרכים ולהתאפק.
אומרים שהיא יעילה מאוד, זריזה ועושה את העבודה בלי יותר מדי תסכולים.
אני לא יודע מנסיון אישי כי לא השתמשתי בה (התעצלתי לקנות את כלוב הרשת הזה).
בגלל שציינת שאיך שאתם חוזרים הביתה רק אז הוא "נזכר" לעשות את הצרכים "דווקא" בבית, אולי השיטה הזו תתאים לך... אני לא בטוח בזה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
בכל מקרה את יכולה לעשות "התחלה מחדש" ולנסות את השיטה שאני השתמשתי בה - שהיא המון (המון, המון, המון) סבלנות ובעיקר חיזוקים חיוביים, אף פעם לא חיזוקים שליליים (=לא צעקתי על הגור או התעצבנתי עליו אפילו לא פעם אחת).
קודם כל, את עושה בסדר גמור שאת מוציאה את הגור לעשות צרכים בחוץ כמה שיותר פעמים... זה מאוד חשוב. אני הוצאתי את הגור שלי לפחות 5 פעמים ביום, וב- 3-4 חודשים הראשונים עד שהוא למד בעצמו לא פחות מזה. תמיד טיול על הבוקר מיד כשמתעוררים וקמים מהמיטה (לפני הקפה וצחצוח השיניים), ותמיד גם טיול ממש לפני השינה...
חשוב להבין שהטיולים הללו צריכים להיות סבלניים, לפחות רבע שעה, לא להאיץ בו, לא לדבר איתו יותר מדי... לתת לו את השקט שלו ואת ההזדמנות שלו לרחרח בניחותא, בלי פקודות בולי לחץ (ואם את לחוצה ללכת לעבודה - הוא ירגיש את הלחץ הזה תהיי בטוחה, אז תתעוררי קצת יותר מוקדם). לאפשר לו הכיר את הסביבה שלו ולרצות לסמן ולעשות צרכים, ותהיי בטוחה שהצרכים יגיעו.
לא טיול של 5 דקות והיידה למעלה בחזרה לדירה.
בכל פעם שאת יוצאת איתו לבחוץ והוא עושה פיפי - תני לו חטיף טעים (דגש על טעים, נניח קוביית נקניקיה או חתיכת פסטרמה). מה שאומר שכל פעם שאת יוצאת מהבית, תמיד קחי איתך חטיף טעים.
אני הוספתי גם מחווה קולית לפעולה - כל פעם שהוא עשה פיפי, אמרתי לו "סימבה, פיפי, פיפי, כלב טוב, פיפי, פיפי, פיפי, כלב טוב"... וכשהוא סיים הוא קיבל את החטיף הטעים וכמובן המון ליטופים.
אותו הדבר עם קקי.
בבית - לשים על הרצפה בכמה מקומות בבית משטחי החתלה חד-פעמיים לתינוקות (פה יש של האגיס) או פדים לגורים/לכלב. שלגור יהיה כמה מקומות לעשות בהם פיפי אם הוא רוצה.
בגלל זה הרבה לא אוהבים את השיטה הזו ומעדיפים כלוב רשת, כי יוצא שיש לך בבית מפוזרים 3-4 משטחים עם פיפי, וזה קצת לא נעים ומסריח. כל אחד והעניינים שלו עם הנקיון וההיגיינה.
חשוב שהוא יעשה פיפי על המשטח, כי ככה הוא מסמן אותו, ואז הוא באופן טבעי חוזר אליו לעשות פיפי שוב ושוב ושוב... אם הוא לא עושה את הפיפי הראשון על המשטח ומסמן אותו אלא על הרצפה, אז קחי את המשטח ותנקי איתו את הפיפי מהרצפה ככה שבעצם את תסמני את המשטח בעצמך בעזרת הפיפי של הגור.
למה כמה משטחים מפוזרים?... כי לפחות בהתחלה יש לגור העדפות, ואת רוצה ללכת בראש שלו ולאפשר לו להרגיש בנוח.
עם הזמן כשאת רואה שהוא משתין רק על הפדים ולא על הרצפה, אפשר להפחית במספר הפדים ולהוריד לשתיים ואז לפד אחד במקום קבוע ומסודר.
אחרי שהוא למד לעשות פיפי בחוץ, ולפעמים פיפי בדירה על פד אחד בודד - אפשר להתחיל ולהזיז לו את הפד מהמקום הקבוע לכיוון הדלת... כל יומיים-שלושה עוד איזה 10-20 ס"מ לכיוון הדלת, עד שמוציאים את הפדים מחוץ לדירה/בית.
זה יכול לקחת 4-6 חודשים ולכן אני אומר שזו שיטת מרתון ולא לעצלנים או לחסרי סבלנות, אלא לאלו שבאמת נותנים לגור את הזמן שלו ומוכנים להבין ולתמוך בו.
אצלי זה עבד כמו קסם... הגור שלי למד לעשות פיפי אך ורק על הפדים די מהר (שבועיים-שלושה), לא הייתי צריך לספוג מהרצפה הרבה פיפי.
אחרי עוד שבועיים-שלושה עברנו מפדים שמפוזרים בכל הדירה (עם ריח של פיפי בכל הדירה) לפד אחד בודד במקום קבוע.
לאט לאט הוא למד שעושים פיפי בחוץ ואז מקבלים חטיף טעים כל פעם. וגם קקי.
להתאפק לעשות קקי רק בחוץ הוא למד לשמחתי תוך שבוע אחד בלבד ואני מודה לו על זה עד היום... לקח עוד משהו כמו 4 חודשים ללמוד לעשות פיפי בחוץ בלי פדים ועניינים (מתוכם היה פד מחוץ לדירה משהו כמו חודש נוסף כי לפעמים היה קשה לו להתאפק ואז הוא ממש למד לבקש לצאת בחוץ להשתין).
פעם ראשונה בחיים שלא צעקתי על הכלב ולא דחפתי לו את האף לתוך הפיפי של עצמו עם עצבים ותסכול (שלצערי זו הייתה השיטה של ההורים שלא ידעו איך לחנך כלבים כשהיינו ילדים וככה זה היה נפוץ ומקובל).
הערה לגבי מחיר: פדים לגורים מתומחרים יקר יחסית כמוצר מיוחד לכלבים. משטחי החתלה לתינוקות אדם מתומחרים להורים צעירים ולפעמים הם זולים יותר... זה לשיקולך.
שניהם עושים את העבודה של ספיגת הפיפי.
יש לך פה אחלה מאמר בעברית באחלה אתר.
