צרכו וצרכי

[landi1]

צרכו וצרכי

ערב טוב, מדוע במילה צרכו (הצורך שלו) ה-כ' דגושה, ובצרכי (הצרכים שלהם) היא רפויה? תודה מראש, לנדי

 

[daviduuu]

בג"ד כפ"ת אחרי שוא נח.

כי במילה צרכו יש שוא נח באות רי"ש, ואותיות בג"ד כפ"ת אחרי שו"א נח מקבלות דגש.

 

[landi1]

ובצרכי זה שווא נע?

באיזה כלל אתה משתמש כאן כדי להבחין בין השוואים?

 

[daviduuu]

בצרכי זה קמץ

בוא נעשה סדר: צָרְכִּי (הוצרך שלי). צָרְכּוֹ (הצורך שלו) צְרָכָי (הצרכים שלי).

 

[daviduuu]

הצורך* (הוצרך)

 

[landi1]

התכוונתי ל-

מדוע אין ב צָרְכֵי דגש ב-כ'?

 

[trilliane]

ההסבר הקצר: שווא נח לעומת שווא מרחף

אחרי שווא נח יש דגש קל, אחרי שווא מרחף לא. ההסבר הארוך יותר קשור למאפיינים של המשקלים המלעיליים הסגוליים, הנושא נדון כאן בפורום לא פעם, אפשר לחפש בארכיון (חלונית החיפוש בצד שמאל למעלה). בקצרה, המשקל המקורי של המילה צֹרֶךְ (ודומותיה) משוחזר ל-qutl* כלומר הסגול תחת הרי"ש הוא תנועת עזר שלא הייתה שם במקור; למעשה המילה המקורית היא משהו כמו צֻרְךְ (לפחות תאורטית) כפי שכֶּלֶב בעברית היא כַּלְבּ בערבית كَلْب ואלה שני שוואים נחים רצופים. אז כשמוסיפים צורן נטייה כמו של שייכות, מתווספת תנועה לל' הפועל (העיצור השלישי בשורש), וע' הפועל נשארת בשווא נח, ולכן אם לה"פ היא אחד מעיצורי בגד כפת הוא יקבל דגש קל: *צרְךְ + xוֹ >> צָרְכּוֹ. הריבוי של המשקלים הסגוליים נחשב לסוג של ריבוי שבר והוא על בסיס קְטָל – קְטָלִים או קְטָלוֹת. כלומר, מתחיל בשווא נע ואחריו קמץ; בצורת הנסמך שאינה מוטעמת בהטעמה ראשית הטעם מתרחק לסומך והקמץ נחטף. כתוצאה מכך יש רצף שוואים נעים שנפתח כידוע לתנועה קטנה (קמץ קטן תחת הצד"י) ושווא מרחף תחת הרי"ש שאחריו, כידוע, אין דגש. כל צורות הנסמך רבים של המשקלים הסגוליים הם עם שווא מרחף ולכן לה"פ רפויה. מאותה סיבה "עַרְבֵי הווי", "דַּרְכֵי קיצור" ו"מַלְכוֹת יופי" למשל.

 

[landi1]

תודה רבה לכל המשיבים!