צריכים להתעשת כבר!!

[רועי-10]

צריכים להתעשת כבר!!

אנחנו חולי ה-OCD נמצאים במין מצב לא הגיוני. נניח שלא היינו חולים במחלת ה-OCD אלא במחלה אחרת נניח לחץ דם גבוה, מה היינו עושים? הולכים לרופא, מקבלים טיפול, מקבלים הנחייה לדייטה מתאימה ואם ישאלו אותנו למה אנחנו לוקחים תרופה X או למה אנו אוכלים מאכל Y אנו נענה שזה בגלל לחץ הדם הגבוה. לא נרגיש כל בושה או אי נעימות להגיד את זה נכון? במצבנו, החברה, הדעות הקדומות, ומעל הכל, ואני חוזר: מ--ע--ל ה--כ--ל הדעות שלנו עצמנו על עצמנו והחששות הרבים שיש לנו ממה יגידו ומה יחשבו עלינו, הכנסנו עצמנו בעצם למחתרת! אנו חולים במחלה שנמצאת במחתרת! והשאלה: מי גורם למצב המחתרתי הזה? מחלת ה-OCD? החברה? הסביבה? ההורים? החברים? או אולי נפסיק להטיל את האשמה בגורמי חוץ למיניהם ונבדוק את עצמנו? אולי אנו משתפים פעולה עם הדעות הקדומות שיש ל-"גורמים זרים" למיניהם ואנו נותנים יד לכך, ומשתפים פעולה איתם? אתם חושבים שאם מישהו ידע עלי, עליך, עלייך, עלינו, שיש לנו מחלה כזאת מוזרה, שגורמת לנו לספור, לדייק, להתנקות, ולעשות עוד דברים משונים ומוזרים, אז הוא יצחק עלינו? ילעג לנו? יחשוב שאנחנו קוקו? אני משוכנע מאוד משוכנע שהתשובה היא שלילית לחלוטין!! האמת זה תלוי בנו איך אנו מקרינים את עצמנו, איך אנו משדרים את עצמנו לסביבה! בבסיס העניין זה תלוי באמונה בעצמנו, ובבטחוננו העצמי, וכן בדימוי העצמי של כל אחד מאיתנו. אם נראה את עצמנו באור חיובי, לא כאשמים במחלה זו, בדיוק כמו שלא היינו רואים עצמנו אשמים אם היה לנו לחץ דם גבוה, אז ללא ספק, היינו משחררים הרבה מאוד לחץ חרדות וחששות מ-מה יאמרו, מה יחשבו עלי, ומה מדברים מאחורי גבי! אני צריכים להתעשת יחד, ולמצוא את הדרכים לרכוש לנו את העוז והביטחון העצמי, ע"מ להפסיק את המחתרתיות הזו! הגיע הזמן לצאת מהמחתרת אל האור!! הגיע כבר הזמן לצאת מהאפלה אל האור!! רועי

 

[Brendan]

ויפה שעה אחת קודם ../images/Emo6.gif

 

[רועי-10]

איך יוצאים מהמחתרת?

חובתנו כלפי עצמנו - להתארגן!! כמו כל חבר בני אדם נורמליים שיש משהו משותף ביניהם שמתארגנים ע"מ לפעול למען אותו נושא משותף, בצורה מאורגנת, ולא שכל אחד שובר את הראש לבד. יש דברים שניתן להשיג אותם רק בפעילות קבוצתית מאורגנת. אין שום סיבה שאנו נהיה חריגים בקטע הזה ולא נפעל בצורה מאורגנת כמו קבוצות אחרות בעלות עניין משותף! חוששים מהסטיגמה? מחשיפה? יש פתרונות משביעי רצון גם לחששות האלה, עד שנפסיק לחשוש מהם. אנחנו רק צריכם להעלות ולדבר על מה שמפריע, על החששות ואין לי ספק שיימצאו פתרונות מניחים את הדעת גם לכך. וכיוון לפתרון: א. ארגון לא חייב להיות דווקא מוגדר כעמותה, וזה חוקי! ב. לא כל מי שחבר בארגון, שמו מופץ ברבים. ג. אין שום חובה בחשיפה ובהזדהות עם מלוא הפרטים המזהים, של מי שפעיל בארגון. ד. ישנם פעילויות רבות הנעשות שלא בפרהסיה, ולכן אין בהם כל צורך באיזושהיא חשיפה. ה. בטח יהיו 2-3 משוגעים המוכנים "לקחת סיכון" ולהיות "החשופים בצריח". (תמיד יש את המשוגע התורן, לא?) מה עוד, כרגע לא עולים בדעתי דברים נוספים, אבל אם יש שאלות ותהיות, חששות וכו´ העלו אותם בפורום וננסה יחד למצוא פתרונות! אני בהחלט מאמין שבעז"ה יש פתרונות לכל בעיה! אז אל תתביישו! זוכרים שאני, קורווין ואחת דיברנו ברדיו לפני כחודש? נו אז נחשפנו, אתם חושבים שמישהו זיהה אותנו? מישהו מהרדיו התייחס אלינו לא יפה? לא ולא!! ההיפך, קיבלנו יחס נפלא ונורמלי לחלוטין גם ממילכה מנחת התוכנים ואני, גם מנהג המונית שהסיע אותי לרדיו. נהג המוני אפילו שאל אותי לגבי איזה פעולה שהוא עושה, אם זה לא OCD? עת להתעשת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רועי

 

[אילנה.]

אבל

אם אתה עושה כל כך הרבה רעש מסביב לזה כנראה שיש סיבה. אתה לוקח את הקיצוניות השנייה פשוט ותו לא. אתה לא חושב שאם נגיד באמת יהיה ארגון כזה, העניין של האוסידי לא יהיה בגדר חריג? אם למשל יצא אירגון של חולי סכיזופרניה ויאמר שזה בסדר ולא צריך לפחד מזה אתה באמת חושב שמשהו ישתנה? אז יראו אותם כמשוגעים גאים... אבל אם אותו אדם יתייחס לעצמו כאל דבר שהוא בסדר ונורמלי אז אחרים גם לא יעשו עניין. אני נורא מסכימה איתך שזה תלוי איך משדרים את זה, את עצמנו. אבל בוא נודה בעובדות שזו כן הפרעה וזה כן חריג, לא משהו שצריך להיות במוסד בגללו אבל זו בהחלט סטייה מהנורמה, אז למה לנסות להוכיח אחרת? הרי זה לא כל מה שאתה.

 

[שומפי]

אתה אומר שאנשים זרים לא יצחקו עלינו

?? על מה אתה מדבר ? אני לא רציתי לבוא למפגש שהיה אמור להיות כי פחדתי שאתם (!!!) תצחקו עלי או תסתכלו עלי בצורה מוזרה ...

תראה יש כמה אנשים סביבי שיודעים על הבעיה , אבל סיפרתי רק אחרי שהם סיפרו לי דברים הרבה יותר נוראיים ( מאניה דיפרסיה , נסיון התאבדות , אנורקסיה וכו´ .וואיי ! איזה חברים יש לי ???!!! מפחיד . אין יותר אנשים נורמאלים ? ) מפה ועד לצאת ולצעוק את זה בקולי קולות ... למה ? אז נחייה לנו במערה שלנו , הרי לכל אחד יש "שלדים בארון".

 

[KOMA2]

אני מסכימה חלקית..

נכון שאנחנו לא צריכים להתבייש במה שיש לנו ומזמן כבר הגעתי למסקנה שאני זאת שיוצרת את המצב של ההסתרה והשקר. אבל אני גם לא מסכימה שצריך להוציא את זה לרבים בצורה של עמותה או אירגון כלשהו... צריך לבוא ולהגיד אחרי שמכירים נניח את האדם,תקשיב אתה יודע יש לי מין מחלה כזאת שאני סובל/ת ממנה קוראים לה OCD . היא מתבטאת בככה וככה וככה. ולהתנהג נורמלי,לא ללכת לעשות פולחן ליד אדם כי זה ירתיע אותו,ולקבל את זה באיזי.יש לי מחלה ,אז מה? זה לא אומר שאני פחות שווה או משוגע או כל דבר אחר.כשאנשים יתחילו לראות בOCD דבר לא כל כך חריג שמצביע ישר על אי שפיות הם גם יגיבו אחרת. ולמרות כל מה שאמרתי אני אישית לא הייתי נחשפת. אני לא יכולה לגרום לעצמי להתנהג כאילו OCD זה בסדר כי זאת בכל זאת סטייה ואני לא יכולה לשדר נינוחות כשאני חושבת ככה בעצמי. אבל פדופילים זה לא סטייה? ולזה מתנהגים ביותר הבנה מלOCD! חוץ מזה שאני מסכימה עם שומפי:גם אני פחדתי לבוא לפגישה כדי שתגידו איזו מוזרה! איזו טיפשה! או כל דבר אחר. אז אני יוצאת למסקנה שהדברים משולבים אחד בשני. הדימוי העצמי הירוד שלנו לגבי המחלה מושפע מהסביבה שלא מקבלת את זה אבל גם הסביבה מושפעת מההסתרה שלנו שרק מחזקת את העמדה שלהם שיש מה להסתיר,שזה חריג,לא בסדר. אז איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה???????

 

[רועי-10]

קומה, הגדרת את הדברים מאוד יפה!

אכן, זה מעגל קסמים, איך יוצאים ממנו, זו השאלה! אז כמו כל דבר כמעט: הכל, כפי שאמרתי בהודעתי שקדמה לזו, זה עניין של משהו שבראש!! אמרתי שהפחד מ-"מה יחשבו עלינו" זה רק בראש שלנו, אבל גם האופן בו אנשים רואים את זה, או שאנו חושבים שהם רואים את זה, זה ג"כ בראש שלהם! וכמו כל דבר כמעט, שהוא בראש, אפשר לשנות אותו ולהשפיע עליו ע"י הסברה מתאימה, זה כל הסוד!! את לבדך, אני לבדי, שומפי לבדה, אילנה לבדה, כ"א מאיתנו בפני עצמו איננו יכולים ואין לנו את היכולת המעשית ולא את המשאבים לעשות את ההסברה המתאימה כדי לשנות את "מה שבראש" של האנשים, החברה, לעומת זאת אנו יחד כקבוצה מאורגנת ומגובשת, בכל צורה של ארגון, כן יש לנו את היכולת לעשות את ההסברה המתאימה כדי לשנות את מה שבראש של החברה והאנשים! בואי נקח לדוגמא קבוצה מסויימת שעבדה מאוד על היחס אליהם ועל התדמית שלהם: "ההומוסקסואלים". את רק בת 17, אינך יודעת מה היה מצבם החברתי של ההומואים לפני יותר מ-20 שנה כאן בארץ. לא היו להם כמעט ארגונים, לא היו להם זכויות, כמעט ולא היו נחשפים, מצעדי גאווה? מי שמע על דבר כזה בכלל! ותראי מה מצבם התדמיתי היום? מה השתנה כאן? מה שהשתנה זה רק מה שבראש של האנשים! ואני רוצה להגיד לך, ולכולם: שגם אצלנו הכל זה רק בראש! כשמשתנית התדמית, אז גם היחס משתנה מקצה! זו כל התורה כולה (כמעט)!! רק לשם מתן מושג על התדמית וחשיבותה הרבה מבחינה אישית וחברתית אני מביא כאן קישור לאתר בנושא התדמית, כדאי לקרוא ולהשכיל. אז אלה הדברים להפעם, והמשך אולי בפעם אחרת. רועי

 

[KOMA2]

ועכשיו הומו זה לא קללה?

עכשיו לא צוחקים על ההומאים? זאת לא נחשבת סטייה? רק שזה לא "פוליטקלי קורקט" להגיד את זה.

 

[רועי10]

נכון, זה לא כמו מישהו "נורמלי"

ובעל משיכה לבן המין השני, אבל בכ"ז יש הבדל עצום ביחס. שינוי דרסטי! והאמיני לי, אני חושב שמבחינה אובייקטיבית, מצבנו עם האוסידי טוב בהרבה ממצבם של ההומואים. ולמה? משום שבכ"ז משיכה לבן אותו המין, נראה בעליל כמשהו לא טבעי, ובתחושה פנימה זה נראה כמשהו ש-"לא כל כך מסתדר" בראש. אבל אצלנו זו מחלה, וכמו בכל מחלה אחרת, כמו שאם מישהו עם סוכרת שאסור לו לאכול הרבה דברים, מישהו עם בעיות גב אסור לו להרים כבד, או להתאמץ יותר מדי, אע"פ שהם נראים כלפי חוץ "בסדר גמור", למה כלפיהם לא אומרים: "צא מזה"!! "תעזוב אותך משטויות"!! "תאכל רכמו שאוכלים כולם"!! אצלם מכיוון שבני אדם מבינים שזו מחלה, שהם לא אשמים בה, אז מקבלים אותם במלוא האמפטיה. כך צריך להיות גם אצלנו!! ומדוע זה לא כך? בגלל שרוב האנשים לא יודעים בכלל מה עובר עלינו, לא יודעים את מהלך מחלה זו, לא יודעים את החרדות המציפות אותנו וכו´. אבל אם תהיה הסברה ויחסי ציבור טובים אנחנו יכולים להגיע למצב בו לא נצטרך בכלל להסתיר, כי לא יתייחסו אלינו בצורה סטיגמתית או כ-"לא נורמלים". אגב, עיינת באתר על חשיבות התדמית? ביי בינתיים רועי

 

[רועי-10]

חבר´ה אני חוזר ואומר: הכל זה בראש

שלכם! תכניסו לכם את זה טוב טוב לראש: הכל זה רק בראש שלכם!!!!!!!!!!! ואתם יודעים איך אני יודע? אני יודע את זה מנסיוני האישי!! כן כן מנסיוני האישי מאוד! לא מהיום אני "מטפל" בנושא זה של האוסידי ברמה הציבורית/חברתית. אני "בעסק הזה משהו כמו שש שנים. מה זה אומר? זה אומר לדבר עם אנשים, עם בעלי תפקידים, עם אנשים בעמדות מפתח, להיחשף בפניהם, לומר להם שאני סבל מהדבר המשוגע הזה! ואיך אתם חושבים שהם התייחסו אלי? בעין עקומה? בהתנשאות? דיברו אתי מלמעלה? התשובה היא שלילית לחלוטין!! אני לא זוכר אפילו מקרה אחד בו התייחסו אלי באיזה צורה לא יפה או מתנשאת או כאל "חולה נפש" או שום דבר מהכיוון הזה!! וזו ההפתעה הכי נעימה שהיתה לי בקטע הזה של ההתעסקות בנושא האוסידי. פשוט לא להאמין! רק איפוא נתקלתי בבעיה? הבעיה הכי גדולה היתה בזה שלא מצאתי "מתנדבים" שמוכנים להירתם למשימה זו של התעסקות ברמה הארגונית ציבורית יחד אתי. וכמה אני יכול לפעול לבד? זה קשה להרים דברים לגמרי לבד! בכלל לא קל. תאמינו לי שזה תלוי איך אני שידרתי והקרנתי את עצמי. ומה שהיה זה, שאני הקרנתי את עצמי כמי שאינו נחות אף בכהוא זה מאחרים שאין להם אוסידי! ואין לי כל סיבה שלא לראות את הדברים כך! פשוט אין סיבה אחת כזאת!! אתם חושבים שמי שרשמית כביכול אין לו כל בעיה ברובד המנטלי, אז הוא באמת אין לו כל בעיה? אתם רק יכולים לחלום על כך!! לכל אדם כמעט, אולי הגזמתי, אז כמעט לכל אדם שני יש בעיות רק שהם מכסים ומחפים עליהם. אז כשאני סיפרתי ודיברתי על כך בראש מורם וללא כל שמץ של התנצלות או רגשי נחיתות, אז מה שהם קלטו זה את הצד האישיותי הבריא ולא את הקטע החולה שאני מאוד מודע אליו ומתייחס אליו כאל כל מחלה אחרת, שמודעים אליה ולמרות כל מחלה אחרת, הבנאדם בכ"ז נורמלי ושפוי לחלוטין! כך גם כאן. אנו מודעים לכך, כמו כל מחלה אחרת ואנו שפויים ונורמלים לחלוטין!! זה תלוי רק בכם ולא בדעות הקדומות ובדמיונות שנדמה לכם שיחשבו שאתם לא שפויים! אני מבין, שצריך להיות זהיר שקול ומחושב, כך גם אני נוהג. ואינני מתכוון שמחר פתאום תגשו לבעל המכולת ותגידו לו: שמע מכותניק יקר, יש לי אוסידי! הוא באמת יחשוב שאתם לא נורמליים! אני מתכוון שלא צריך להימנע מלעשות למען עצמנו מה שצריך בגלל החשש מחשיפה. לזה אני מתכוון. אני עייף, המשך בפעם אחרת. לילה טוב רועי

 

[שעון חול]

אני חסידה גדולה של שיטת המעגלים,

שינוי כזה לא בא ב"בום", זה לוקח זמן. בהתחלה משתפים את הסביבה שקרובה אליך, את מעגל המכרים הפרטי שלך, ומשם, זה כמו אבן שזורקים למים: המעגלים וה"הדים" הולכים וגדלים. תאמינו לי, מניסיון, זה אכן מהדהד.. (בלי קשר בכלל ל-OCD) במקביל, אני מאמינה שצריך לנסות להזיז דברים ב"חלונות הגבוהים", ולא לוותר, לא להם שם בדרגים הגבוהים ולא לעצמנו. וכמו שרועי אמר, אין לנו במה להתבייש! אנחנו מודעים לבעיה שלנו, מנסים, והרבה פעמים מצליחים לפתור אותה! (עיין ערך קרווין, מאיה, לאב ועוד..) הרימו ראש אחיי לצרה! בידינו הכוח לשנות! (אופטימית מתמיד, רק אל תתרגלו..) שעוניתה

נ.ב. שלומי יותר טוף, תודה רבה שומפי וברניס, קבלו

ממני. אז ביי, וזה סופי

 

[רועי-10]

שעונית וכולם

מה שכתבתי למעלה בקובץ זה, לא התכוונתי שמחר בבוקר נתחיל לספר לחברים ולקרובים שיש לנו אוסידי. כל עוד הם בדעות הקדומות שלהם, מצד אחד, ואנו, לכ"א מאיתנו יש ג"כ דעות קדומות כלפי עצמו (כן יש דבר כזה!) אז כדאי להמשיך ולהסתיר. דברי כוונו לכך שיש לחשוב יחד מה מפריע לכל אחד מאיתנו בלשתף פעולה ובלרצות לקדם את עניין ההתארגנות. אחד הדברים העיקריים שנראים לי כמפריעים בעניין, הוא הפחד מהיחשפות, הצורך בהיחשפות תוך כדי הפעילות. את זה הייתי רוצה שנלבן יחד, נדון ונדוש ובטוח שיימצאו פתרונות מניחים את הדעת. זה כמובן אם ברמה העניינית והעקרונית יש הסכמה בצורך בהתארגנות, אבל...... אבל.......... "אני חושש/ת מחשיפה, ממה יגידו עלי, ממה יחשבו עלי וכו´ וכו´, דברים אלה כדאי ללבן. הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בעניין, לדעתי זה חשוב למען כולנו ולמען שינוי מצבנו, וכדי לא לדרוך במקום שזה המצב שאני מרגיש שאנו נמצאים בו. אנו מסתובבים סחור סחור סביב אותם דברים בלא שמרגישים התקדמות ו/או שינוי בעל משמעות. אז דברי מכוונים לצאת מהסחור סחור הזה, ולהתקדם קדימה!

 

[אילנה.]

העניין באוסידי

הוא שזה לא משהו בולט במובן ההתנהגותי. אפשר להסתיר את זה אם רוצים והאמת שגם אם לא מסתירים את זה, עדיין קשה לגלות. אני למשל שוטפת ידיים איזה אלף פעמים ביום ואנשים קרובים אליי פשוט רואים את זה כצורך ענק לאסתטיקה ולא כהפרעה... מה שאני אומרת שקשה לצאת עם משהו שמרבית האנשים לא מכירים וגם לא מבינים ולומר להם שזה בסדר והכל. אבל דבר אחד שאני כן בטוחה בו הוא שיש המון המון אנשים עם אוסידי שבכלל לא יודעים שקיים בהם... אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לקחת חלק ב"מאבק", גם כי אני לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד וגם כי אני לא רואה את האוסידי כאפיון אלא חלק מ...

 

[רועי10]

אילנה, ציטוט מדברייך: "אני לא רואה

את האוסידי כאפיון אלא חלק מ..." חלק ממה? למה את מתכוונת? עוד הבהרה: מה התכוונת שאת "לא רוצה להוכיח כלום לאף אחד"? המאבק הוא להראות לחברה שבדיוק כמו: 1. שבכל מחלה גופנית, לא מאשימים את החולה בה, ולא אומרים לו "תפסיק לעשות שטויות" כך גם צריך להיות במצב של האוסידי. 2. שבכל מחלה גופנית, החולה שפוי לחלוטין (בד"כ וברוב המחלות הגופניות המצויות...), כך גם כן חולי האוסידי. 3. שבכל מחלה גופנית ניתנת אמפטיה ותמיכה לחולה, ולא "הטפות מוסר", ולא "ירידות" ולא אנטיפטיה, כך צריך להיות ללא כל הבדל גם באוסידי. בסופו של דבר, מי שיפיק תועלת מסוג כזה של "מאבק" ציבורי, זה חולי האוסידי עצמם, שהיחס אלינו ישתנה, שלא נצטרך להסתיר כי לא תהיה סיבה למה להסתיר, כי לא יתייחסו אלינו בצורה סטיגמתית. ההצטרפות ל-"מאבק" הוא בעצם לא ממש הצטרפות אישית למאבק, ה-"מאבק" ועוד פעילויות ציבוריות שייעשו, ייעשו ע"י ארגון או עמותה, לא על ידי אדם פרטי זה או אחר. אף אחד לא יבקש ממך שתדברי או תאמרי משהו בשם עצמך, כל מה שנצטרך, זה להושיט יד, זה לקחת חלק בתוכנית עבודה שתותווה ע"י הארגון לכשיהיה ארגון, ואני חושב שברוב ההשתתפות בפעילויות השונות לא יהיה כל צורך בלהזדהות באיזה שהיא צורה! להזדהות תחת שם בדוי, אני חושב שזה יהיה לגיטימי לחלוטין לאור הרגישות האישית הרבה בעניין זה. בקטעים שיהיה צורך בייצוגיות ובלהזדהות, אני בטוח כמו שכבר אמרתי שיהיו אנשים שאין להם בעיה בלהזדהות. לי למשל, נראה לי שלא תהיה בעיה להזדהות בפעלויות הציבוריות ובטח יהיו עוד כאלה. אז בינתיים כל טוב רועי

 

[אילנה.]

רועי

בזה שאמרתי שאני לא רואה את האוסידי כאפיון התכוונתי שזה לא הכל, זו לא דרך שהייתי בוחרת להציג את עצמי בה, אלא זה חלק מהרבה דברים שקיימים. וכשאמרתי שאני לא רוצה להוכיח כלום לאף אחד התכוונתי שאין לי מה לבקש מאנשים שיקבלו אותי או את ה"מחלה" כי הם ממש לא מעניינים אותי. אבל מעבר לזה, להושיט יד בטח שאני מוכנה. אם זה לא כרוך בהזדהות כלשהי אין לי בעיה. אני בצד שלך...

 

[רועי10]

יפה, את המגוייסת הראשונה! ../images/Emo9.gif

אילנה, אני מסכים איתך שהאוסידי זה לא הכל, ויש צדדים רבים באישיותנו המייצגים אותנו, אבל מכיוון שאצל חלק מאיתנו, מחלה זו תופסת מקום מרכזי הן מבחינת הזמן, הן מבחינת האנרגיה המושקעת, והן מהבחינה שהיא מפריעה לנו לעשות וליהנות מהרבה דברים שהיינו רוצים ליהנות מהם, אז בעל כורחו של אותו חלק הנמצא במצב זה, שזה תופס לו מקום מאוד מרכזי בחייו. לגבי הדבר השני, אם את מצליחה "לצפצף" על הסביבה ולא לעשות חשבון לאף אחד, אז זה מצב מעולה!! אבל הבעיה היא שלא כולם מרגישים ככה. רבים רבים מהחולים כן עושים חשבון לכל צעד שלהם, לכל תזוזה שלהם וכו´ וכו´. הלוואי שהיינו כולנו יכולים לצפצף ולא לעשות חשבון לאף אחד! כל העניין של ההתערגנות, נמצא בחיתוליו, וצריך שהחבר´ה ירצו בכך, את בטח תתעדכני בהתפתחויות אם בפורום ואם במפגשים. ביי, רועי

 

[אילנה.]

איך ידעת שאני מתגייסת?

אגב זה מחר.. איך לעזאזל אני אסתדר בצבא עם אוסידי???

 

[שעון חול]

קודם כל שיהיה לך ../images/Emo50.gif !

הוא לא ידע, הוא התכוון שאת מתגייסת למאבק למען האוסידי.. אגב, את יודעת איפה ישבצו אותך? (בצבא) שיהיה בהצלחה, שעון.

 

[רועי10]

אילנה שיהיה לך בהצלחה בצבא

ואל תשכחי אותנו! תבואי לבקר מדי פעם, וכשיהיה לנו ארגון, את תהיי נציגת הארגון בצבא........ מה יש? בצבא לא צריכים לדעת מה זה אוסידי..........? אז שיהיה לך גיוס מוצלח וקל! רועי

 

[אילנה.]

תודה תודה

כן אני יודעת לאן, מורה חיילת לחרשים. חוץ מזה שאני לא אצטרך לבוא לבקר כאורחת, אחרי הטירונות אני בטח אשרת קרוב לבית ובטח כל יום בצהריים אני אהיה... אז זו לא פרידה חייבת ללכת לישון, עוד שעה אני קמה אלוהים.