צריכה ו

[נגרית]

צריכה ../images/Emo53.gif ו../images/Emo91.gif

אני ובעלי נשואים כ- 10 שנים ולנו 3 ילדים שהקטן בן שנה. אני ובעלי ממש לא מסתדרים, כל היום רבים וכמעט ואין בנינו תקשורת חברית אלא אך ורק העברת מסרים לגבי הילדים. עיקרי המחלוקת נובעים מכך שבעלי חולה נקיון ואני ממש בלגניסטית. כל פעם שבעלי חוזר הביתה מיום עבודה והבית לא מסודר לטעמו מיד מתחילות צעקות והעלבות אישיות (אני מובטלת ולכן אני בבית). עכשיו הילדים הגדולים לא בקיטנות כדי לחסוך כסף ובעלי מצפה ממני שכל פעם שהוא יגיע הבית יהיה מבריק.(נכון שהוא עוזר המון בנקיון הבית וגידול הילדים וממש שותף מלא למטלות, אך לא יכול להבין שהנקיון לא באופי של) אתמול ישבנו גיסתי ואני אחה"צ עם שני התינוקות (יש לה בן בגיל של הבן שלי)בעלי חזר הביתה והבית לא היה מסודר, הוא ישר עשה פרצוף חמוץ כעס מאוד ולא סלח לי עד הערב. כאשר גיסתי הלכה (אשתו של אח של בעלי) התחילו צעקות בבית בנוכחות הילדים מה שמאוד הפריע לי ולא להם מאחר והם רגילים. הבוקר בעלי התקשר והילד ענה לו הוא ביקש לדבר איתי ואמרתי שאני לא מוכנה הוא התקשר שוב וביקש והפעם עניתי ושוב שיחה של שעה של צעקות ושטיפה שלי איך אני אומרת לילד כזה דבר ומה פתאום אני מערבת אותם. בקיצור אני ממש כועסת קשה לי לטפל כמו שצריך בילדים היום ולא יודעת מה לעשות. אל תציעו לי להתגרש מפני שזה מאוד קשה כרגע!

 

[מעיןבר]

בעיה קשה...

גדלתי בבית כזה רק שזה היה קצת להיפך - אמא היתה חולת ניקיון ואבא בלגאניסט, היו פיצוצים איומים על הרקע הזה ואני יכולה לומר לך שזו לא היתה מחוויות הילדות היפות שלי (ודווקא היתה לי ילות נהדרת, למרות הקשיים השונים). השאלה היא - האם פרט לחיכוכים הללו שיש בינכם יש תקשורת גם בנושאים אחרים? כי ממה שנשמע פה אתם עסוקים כל הזמן בלריב על ענייני סדר וניקיון ולמיטב ידיעתי יש עוד מגוון רחב של נושאים שבני זוג יכולים לדבר עליהם. האם יש מקומות שבהם אתם יכולים להמשיך להיות חברים? אתם עוד אוהבים האחד את השניה? לי נראה שיש לכם בעיית תקשורת קשה שמגיעה למצב של "לעשות דווקא" אחד לשני במקום לנסות להתפשר וללכת האחד לקראת שני. האם אתם יכולים אולי לשים איזה יום את הילדים אצל ההורים/חברים/להשאיר עם בייביסיטר ולפנות לעצמכם זמן לשיחה מעמיקה? נראה לי שאתם חייבים לפנות קצת זמן לתקשורת חיובית שאיננה מריבה ושאינה בנוכחות הילדים. משהו נוסף שיכול להועיל במקרה שלכם - יעוץ מקצועי. את לא נשמעת כמי שמתארת מצב שלא ניתן "להציל" ומחייב גירושין. לדעתי אתם צריכים לחפש עזרה לפני שחושבים בכלל על "פירוק החבילה" במיוחד כשיש 3 ילדים בתמונה.

 

[אמא של תומר וענבר]

מסכימה איתך ומוסיפה הצעה קטנה:

כדי להסתדר אתם חייבים להתפשר. תנסי לעשות קצת יותר, ושהוא יעשה את המקסימום לא להגיב בקיצוניות למצב של הבית. האם אתם יכולים לממן עוזרת פעם בשבועיים? לי אישית זה שינה את החיים. ומעבר לזה - נראה לי שהריבים על סדר ונקיון הם רק סימפטום לבעיה עמוקה יותר בינכם.

 

[ענתש]

נשמע בדיוק בדיוק כמונו רק בלי הריב

ובלי השלושה ילדים... וזה לא שלא היו ריבים. היו, המון. לקח לנו הרבה זמן להתרגל ועדיין לפעמים אנחנו "מתפוצצים" על דברים קטנים (למה אני לא מקפלת כביסה כבר שבוע ?). הפתרונות שלנו (אל תצחקו עלינו):

קודם כל את חייבת להבין שזה לא אישי נגדך. אנשים שמסדרים (ומנקים) כל הזמן לא יכולים פשוט לחיות בבלאגן. זה ממש ממש מאמלל אותם ! את חייבת לבוא לקראתו כי לו נורא קשה לבוא לקרתך (אבל הוא יאלץ לעשות את זה קצת).

אצלינו בבית יש מקומות שהוגדרו "שטח ציבורי" והם חייבים להיות מסודרים כשהוא בא הביתה כי אחרת הוא ממש אומלל - הסלון והמטבח הם שטח ציבורי כזה. בשאר היום, כשהוא לא בבית, אני עושה כמה בלאגן שבא לי. לפני שהוא מגיע יש לי סיבוב שנקרא "מסדר המפקד" שבו אני בודקת שהכל מסודר ובמקום לפני שהוא מגיע.

זה בחיים לא יהיה מספיק מסודר בשבילו (אצלינו לפחות) אבל פה הוא מתפשר כי הוא יודע איך זה נראה שזה באמת מבולגן. אז את הדברים הקטנים שאני פשוט לא רואה, גם כשאני משתדלת, הוא פיתח לעצמו הרגל לשים במקום כשהוא נכנס...

יש אזורים שהוגדרו "אזור סכנה" - זה המקום שלו ! אסור לי לגעת ואם אני נוגעת אז אני חייבת שכל דבר יהיה בדיוק כמו שמצאתי אותו על המילימטר. תחת ההגדרה הזו נכללים בעיקר חדר העבודה שלו וארון הבגדים שלו.

יש אזורים שהוגדרו כ"אזורים מפורזים" - אני מבלגנת והוא מסדר וברור לנו שככה זה וזהו. למשל המקלחת (כל ערב הוא אוסף את הבגדים שלי ושל נגה לכביסה ומסדר את כל הצעצועים שהיא משאירה זרוקה באמבטיה וכו').

אחרונים חביבים האזורים שלי... שם מותר לי לבלגן כמה שבא לי והוא לא נוגע. למשל המגירות של השידה שלי, ארון הבגדים שלי, הבפנים של ארונות המטבח... מידי פעם הוא ניתקף יצר סידור מוגבר ומבקש רשות לסדר אותם. הוא מסדר אותם בפיקוח הדוק שלי כדי שלא יזרוק לפח דברים שאני לא מרשה... כן, זה נשמע קשוח. אבל החיים שלנו לא ממש קשוחים כאלו. אז "זזים" קצת לכל מיני כיוונים ולפעמים מתעצבנים וכועסים. אבל גם לרוב הוא פשוט למד שאם משהו מפריע לו - הוא מסדר. ואם משהו מציק לו (כביסה) הוא עושה את זה ומבקש ממני להמשיך. היא למד שאני לא עושה את זה (בלאגן) בכוונה אלא כי אני פשוט כזו... אני גם לא רואה את הבלאגן מסביבי. אני למדתי כמה זה קשה לו, עד בלתי אפשרי, לחיות בבלאגן ואני מתחשבת בו בהתאם. מאד משתדלת להסתכל מסביב באקסטרה זהירות ולשים לב אם באמת מבולגן. חוץ מזה יש לנו עוזרת פעם בשבוע מה שמאד מקל.. ואני גם מקדיה לו זמן כל סופ"ש כדי "לסדר" - הוא אומר מה מסדרים ושנינו מסדרים. שיהיה לכם בהצלחה. באמת לא שווה להתגרש בגלל בלאגן.

 

[אמא של תומר וענבר]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifהרסת אותי!

 

[ravivsc]

רק לא להתגרש!!!

לא מתגרשים כל כך מהר ובטח שלא אחרי מעט אינפורמציה שקיבלנו כאן. תשכיבי הערב את הילדים, שבי עם בעלך בסלון, עם כוס יין / קפה / לימונדה או כל מה שיעשה לכם טוב ותפתחי את הכל. אתם חייבים להגיע לעמק השווה אחרת חייכם לא יהיו חיים. אגב, מה היה עד היום? האם מתסכל את בעלך עובדת היותך מובטלת ולכן הוא מצפה יותר שתנקי ותסדרי? תבהירי לו עד כמה חורה לך שהוא עושה לך פרצופים ליד אחרים (מה שהבנתי) ושאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית.......... תשתדלו להפחית מתח וצעקות ליד הילדים. דברו דברו דברו............ בלי לדבר ולהוציא הכל החוצה לא יפתר שום דבר. (מניסיון) והמון הצלחה.................................................