צריכה קצת עזרה
שלום, אממ... יש לי בעיה..(אם אפשר לקרוא לזה כך)
אז ככה..
אני סטודנטית,יש לי חבר כבר 5 שנים (מגיל צעיר ממש) אנחנו מאוד קשורים אחד לשני וממש מנהלים יחסים רציניים
גרים ביחד כבר הרבה זמן, וממש קשר רציני לכל דבר.
יש לציין שאני מאוד אוהבת אותו, והוא מאוד חשוב לי.
לפני כמה חודשים התחלתי איזשהו קורס באוניברסיטה והכרתי שם מישהו, שבמקרה ישב לידי, מפה לשם התחלנו לדבר סתם מה נשמע, מה העניינים, מה חדש, מאיפה את , מאיפה אתה, באמת סתם בקטע ידידותי. מה שהתפתח בסופו של דבר לכך שהבחור נדלק עליי.
חשוב לי להגיד גם שהוא ידע מלכתחילה שיש לי חבר המון זמן, לא הסתרתי זאת ממנו. בקיצור... הוא נדלק עליי ניסה לחזר אחריי, ניסה בכל דרך אפשרית למשוך את תשומת הלב שלי והוא דיי הצליח.
הוא היה זורק כל מיני יציאות, ומפלרטט, וצוחק והכל.. עכשיו מה הבעיה שאני לא חתכתי את זה חד משמעית!
זאת אומרת...שאני והחבר היינו בתקופה דיי קשה באותו זמן ויכול להיות שהייתי צריכה קצת תשומת לב והקשבה, וחוץ מזה תמיד נעים שמחמיאים לך וכ'ו..
בקיצור.. המשכתי לדבר איתו, ולצחוק ולפלרטט בקטנה.. למרות שכל פעם הזכרתי לו שיש לי חבר ושלא יהיה ביננו מעבר...
הגיע יום שהוא אמר לי שהוא מרגיש אליי משהו ושאל האם אני מרגישה אליו גם?
ואני כמו מטומטמת פשוט מטומטמת פלטתי "שכן" עכשיו שתבינו זאת הייתה פליטת פה אין לזה שום כוונה מבחינתי, אני לא מרגישה כלום לאותו בנאדם לא רוצה אותו לא כלום.
אני אוהבת את חבר שלי, אני רוצה להתחתן איתו בע"ה... ואין לי שום כוונות אחרות.
ברגע שאמרתי לו "שכן" שיש לי קצת רגשות אליו ישר אמרתי לו "אבל אין מצב שיהיה ביננו משהו בחיים" "יש לי חבר" וכ'ו..
מאותו יום הוא ניסה עוד כמה פעמים להתחיל איתי, ואפילו קנה לי מתנה (כי היה לי יום הולדת) שתבינו בן אדם שאני בכלל לא מכירה הכרתי אותו אולי חודש בשיעור לא יותר מזה.... הוא מזה נסחף
כמובן שלא הסכמתי לקחת את המתנה אפילו לא פתחתי אותה לא נגעתי בה הסברתי לו שוב שאין מצב ביננו.
ולאחר מכן הוא הבין ועבר מקום ונותק הקשר ביננו... ובקושי היינו מחליפים מילה ואחרי זה גם ככה הוא עבר פקולטה ואין קשר בכלל עכשיו אנחנו לא מתראים בכלל!!!
רק להבנה, לא היו ביננו אסמאסים או טלפונים או פגישות סודיות או פגישות אחרי הלימודים או משהו כזה, הוא אפילו הציע להקפיץ אותי הביתה כמה , פעמים ולא הסכמתי, ממש לא היה כלום מעבר למה שהיה בשיעור. זהו!
עכשיו חבר שלי מאוד מאוד קנאי, כמובן שלא סיפרתי לו את זה כי הוא היה הופך את הסיפור למימדים אחרים והיה מוציא הכל מפרופורציות ואני לא יודעת אם הוא היה סולח לי על דבר כזה שאמרתי למישהו אחר "כן" או שבכלל דיברתי ופלירטטי ולא עצרתי את זה לחלוטין.
עכשיו הבעיה שלי שיש לי ייסורי מצפון, ויכול להיות שאני פרימיטיבית, או ילדותית או לא יודעת מה, אבל זה ממש מציק לי והשאלה שלי היא האם איך שהתנהגתי זאת בגידה בחבר שלי? אפילו שהבן אדם לא נגע בי לא התקשר לא הודעות לא כלום?
האם זאת בגידה?
תבינו שממש קשה לי עם זה אני לא יודעת למה, אבל אני בן אדם כזה שאני לא יכולה לעשות מעשה רע כלשהו ולחיות עם זה בשקט, או שאני ילך ויתנצל תמיד וינסה לתקן במיידי כי אני לא יכולה לחיות עם ייסורי מצפון ואי שקט ומחשבות ממש מטריד אותי.
ומצד שני אני לא יכולה לספר לחבר שלי הוא פשוט לא יבין אותי.
אני ממש בחרדה אפשר להגיד (יכול להיות שאני מגזימה או שלא) אבל אני מרגישה ממש רע כאלו בגדתי לא פחות ולא יותר, אני אפילו מרב הפחד לפעמים מנסה לחשוב כאלו "בטוח לא התנשקתי איתו?", "בטוח לא אמרתי משהו מעבר"? מרב הפחד מרב הפרנויה הזאת שרודפת אחריי כי יש לי את הפחד גם שהוא יגלה חלילה על המקרה הזה. למרות שאני יודעת בתוך תוכי שלא התנשקנו חלילה ושלא היה ביננו כל מגע או דיבור "סודי" מעבר לשיעור.
אני ממש לא מצליחה להשתחרר מזה כי רע לי, כי אם הייתי מחזירה את הגלגל אחורה הייתי קמה על הרמז הראשון שהוא שלח לי והייתי עוברת מקום רחוק רחוק. ומן הסתם שלמדתי מהטעות הזאת ואני לא יחזור עליה יותר בחיים.
מה יש לכם להגיד?
ובבקשה אל תתחילו להגיד לי כמה שחבר שלי לא בסדר שהוא כזה קנאי ושהגעתי למצב שאני לא יכולה לספר לו דברים.. זאת בעיה בפני עצמה...
אני רוצה לשמוע דעה על המעשה שלי כאן בסיפור.
תודה מראש.
שלום, אממ... יש לי בעיה..(אם אפשר לקרוא לזה כך)
אז ככה..
אני סטודנטית,יש לי חבר כבר 5 שנים (מגיל צעיר ממש) אנחנו מאוד קשורים אחד לשני וממש מנהלים יחסים רציניים
גרים ביחד כבר הרבה זמן, וממש קשר רציני לכל דבר.
יש לציין שאני מאוד אוהבת אותו, והוא מאוד חשוב לי.
לפני כמה חודשים התחלתי איזשהו קורס באוניברסיטה והכרתי שם מישהו, שבמקרה ישב לידי, מפה לשם התחלנו לדבר סתם מה נשמע, מה העניינים, מה חדש, מאיפה את , מאיפה אתה, באמת סתם בקטע ידידותי. מה שהתפתח בסופו של דבר לכך שהבחור נדלק עליי.
חשוב לי להגיד גם שהוא ידע מלכתחילה שיש לי חבר המון זמן, לא הסתרתי זאת ממנו. בקיצור... הוא נדלק עליי ניסה לחזר אחריי, ניסה בכל דרך אפשרית למשוך את תשומת הלב שלי והוא דיי הצליח.
הוא היה זורק כל מיני יציאות, ומפלרטט, וצוחק והכל.. עכשיו מה הבעיה שאני לא חתכתי את זה חד משמעית!
זאת אומרת...שאני והחבר היינו בתקופה דיי קשה באותו זמן ויכול להיות שהייתי צריכה קצת תשומת לב והקשבה, וחוץ מזה תמיד נעים שמחמיאים לך וכ'ו..
בקיצור.. המשכתי לדבר איתו, ולצחוק ולפלרטט בקטנה.. למרות שכל פעם הזכרתי לו שיש לי חבר ושלא יהיה ביננו מעבר...
הגיע יום שהוא אמר לי שהוא מרגיש אליי משהו ושאל האם אני מרגישה אליו גם?
ואני כמו מטומטמת פשוט מטומטמת פלטתי "שכן" עכשיו שתבינו זאת הייתה פליטת פה אין לזה שום כוונה מבחינתי, אני לא מרגישה כלום לאותו בנאדם לא רוצה אותו לא כלום.
אני אוהבת את חבר שלי, אני רוצה להתחתן איתו בע"ה... ואין לי שום כוונות אחרות.
ברגע שאמרתי לו "שכן" שיש לי קצת רגשות אליו ישר אמרתי לו "אבל אין מצב שיהיה ביננו משהו בחיים" "יש לי חבר" וכ'ו..
מאותו יום הוא ניסה עוד כמה פעמים להתחיל איתי, ואפילו קנה לי מתנה (כי היה לי יום הולדת) שתבינו בן אדם שאני בכלל לא מכירה הכרתי אותו אולי חודש בשיעור לא יותר מזה.... הוא מזה נסחף
כמובן שלא הסכמתי לקחת את המתנה אפילו לא פתחתי אותה לא נגעתי בה הסברתי לו שוב שאין מצב ביננו.
ולאחר מכן הוא הבין ועבר מקום ונותק הקשר ביננו... ובקושי היינו מחליפים מילה ואחרי זה גם ככה הוא עבר פקולטה ואין קשר בכלל עכשיו אנחנו לא מתראים בכלל!!!
רק להבנה, לא היו ביננו אסמאסים או טלפונים או פגישות סודיות או פגישות אחרי הלימודים או משהו כזה, הוא אפילו הציע להקפיץ אותי הביתה כמה , פעמים ולא הסכמתי, ממש לא היה כלום מעבר למה שהיה בשיעור. זהו!
עכשיו חבר שלי מאוד מאוד קנאי, כמובן שלא סיפרתי לו את זה כי הוא היה הופך את הסיפור למימדים אחרים והיה מוציא הכל מפרופורציות ואני לא יודעת אם הוא היה סולח לי על דבר כזה שאמרתי למישהו אחר "כן" או שבכלל דיברתי ופלירטטי ולא עצרתי את זה לחלוטין.
עכשיו הבעיה שלי שיש לי ייסורי מצפון, ויכול להיות שאני פרימיטיבית, או ילדותית או לא יודעת מה, אבל זה ממש מציק לי והשאלה שלי היא האם איך שהתנהגתי זאת בגידה בחבר שלי? אפילו שהבן אדם לא נגע בי לא התקשר לא הודעות לא כלום?
האם זאת בגידה?
תבינו שממש קשה לי עם זה אני לא יודעת למה, אבל אני בן אדם כזה שאני לא יכולה לעשות מעשה רע כלשהו ולחיות עם זה בשקט, או שאני ילך ויתנצל תמיד וינסה לתקן במיידי כי אני לא יכולה לחיות עם ייסורי מצפון ואי שקט ומחשבות ממש מטריד אותי.
ומצד שני אני לא יכולה לספר לחבר שלי הוא פשוט לא יבין אותי.
אני ממש בחרדה אפשר להגיד (יכול להיות שאני מגזימה או שלא) אבל אני מרגישה ממש רע כאלו בגדתי לא פחות ולא יותר, אני אפילו מרב הפחד לפעמים מנסה לחשוב כאלו "בטוח לא התנשקתי איתו?", "בטוח לא אמרתי משהו מעבר"? מרב הפחד מרב הפרנויה הזאת שרודפת אחריי כי יש לי את הפחד גם שהוא יגלה חלילה על המקרה הזה. למרות שאני יודעת בתוך תוכי שלא התנשקנו חלילה ושלא היה ביננו כל מגע או דיבור "סודי" מעבר לשיעור.
אני ממש לא מצליחה להשתחרר מזה כי רע לי, כי אם הייתי מחזירה את הגלגל אחורה הייתי קמה על הרמז הראשון שהוא שלח לי והייתי עוברת מקום רחוק רחוק. ומן הסתם שלמדתי מהטעות הזאת ואני לא יחזור עליה יותר בחיים.
מה יש לכם להגיד?
ובבקשה אל תתחילו להגיד לי כמה שחבר שלי לא בסדר שהוא כזה קנאי ושהגעתי למצב שאני לא יכולה לספר לו דברים.. זאת בעיה בפני עצמה...
אני רוצה לשמוע דעה על המעשה שלי כאן בסיפור.
תודה מראש.
