שלום חן
קודם כל קבלי את תנחומי על מות חברתך.
אבדן אף פעם לא קל לקבל, בדרך כלל זה מותיר חלל בחיינו, לפעמים זו הפעם הראשונה (למרות שאבדן אדם אהוב אף פעם אינו קל), לפעמים זה פתאומי.
וכן, מותר לך להתאבל ואפילו לא לתפקד לזמן מה. אחרי הכל זה היה השבוע, שזה יכול להיות לפני יום או יומיים או אפילו שבעה ימים.
אפילו היהדות מאפשרת לאבל לעבד את אבלו.
וכל הכבוד שאת כבר מחפשת פסיכולוג ולמרות זאת:
תני לעצמך להתאבל, תני לעצמך לעבד את האבדן, הרי היא היתה חברה טובה מאד שלך.
ואני רוצה לשאול אותך: אם היית יכולה לשאול את חברתך, מה היא היתה אומרת לך, איך היא היתה מצפה שיתאבלו על מותה?
לפעמים אנשים חושבים שהם ממש צריכים להראות שהם אבלים, שחסר להם כי אחרת זה סוג של בגידה בזכרון הנפטר.
בטח היו לה כמה וכמה דברים לומר לך, וליעץ לך ולחזק אותך, כי היתה חברה שלך.
ואני מקוה שיש לך משפחה תומכת ו/או חברים טובים נוספים שיוכלו לעזור לך לעבור את הזמן הזה.
ותשתדלי לחשוב לא רק על החוסר אלא לחשוב על כל הדברים הנהדרים שעברתם יחד, על כל הצחוקים שהחלפתם, כל הדברים המעניינים שעשיתם יחד והסודות הקטנים שהחלפתם.
ותשתדלי לחושב על הטוב שהיה ותנצרי את הזכרון. ואחרי זה תמשיכי הלאה.
והעיקר, תאפשרי לעצמך להתאבל! מותר לך...
אם אחרי זמן מה תראי שאת בכל זאת לא חוזרת לעצמך, אז כדאי לפנות למי שמתמחים בשיטות של עיבוד האבל ויש כאלה למכביר.
NLP, EFT, CBT, EMDR דמיון מודרך, קו הזמן
כל השיטות קצרות המועד שיעזרו לך לחזור לעצמך.