צריכה עצה..
היי אני חדשה פה.. קוראת פה כבר כמה זמן אבל משום מה עד עכשיו לא יצא לי לכתוב. אני נמצאת במצב די מבלבל ואני אשמח לקבל עצה! לפני כמעט 4 שנים הכרתי מישהו באחד הצ'טים והתחלנו לדבר. בהתחלה בעיקר באינטרנט במשך שעות. אחרי איזה כמה ימים עברנו לטלפון ובמשך כמה שבועות דיברנו כמעט כל הזמן. לא יכלנו להתנתק אחד מהשניה.. הקשר התפתח מהר אבל משום מה לא יצא לנו להיפגש. רק דיברנו המון.. על הכל בלי שום מעצורים והרגשנו שיש בינינו קשר מיוחד, הוא קרא לזה נשמות תאומות. התאהבתי בו בצורה מוחלטת וזה היה הדדי. הבעיה היחידה היתה שפחדנו להיפגש. הכל היה כל כך מושלם ככה (חוץ מהקשר הפיזי מן הסתם..) ופחדנו שזה יהרס. אחרי בערך חודש של השיחות האלה הוא פתאום נעלם. הפסיק להתקשר.. לא ענה לשיחות שלי.. כלום. הייתי שבורה במשך איזה שבוע-שבועיים עד שיום אחד הוא התקשר ואמר שהוא מפחד מהקרבה והוא מצטער אבל הוא היה צריך לעצמו קצת זמן לחשוב ולראות מה הוא רוצה.. אחר כך גיליתי (דרך מכרים משותפים) שבזמן הזה הוא התחיל להשתמש קצת בסמים. חזרנו לקשר אבל זה כבר לא היה כמו קודם. נפגעתי ממנו ופחדתי שהוא יעשה את זה שוב. עדיין לא נפגשנו. אחר כך התגייסנו שנינו והקשר פחות או יותר התנתק. במשך השירות הצבאי כל הזמן חזרנו לקשר וניתקנו אותו.. זה היה ככה במשך כמעט שנתיים. כל פעם הוא היה חוזר לחיים שלי או אני לשלו אחרי ניתוק ארוך. ניסינו להחיות את מה שהיה לנו בהתחלה אבל זה אף פעם לא עבד. לא נפגשנו אפילו לא פעם אחת וגם לא ראינו אפילו תמונות אחד של השניה. היתה אפילו תקופה ששירתנו באותו הבסיס ולא ידענו כי בדיוק באותה תקופה לא דיברנו. לפני בערך שנתיים הכרתי מישהו והתחלתי לצאת איתו (היום אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים). הבחור השני תמיד היה ברקע אבל בתור "ידיד" ואף פעם לא כיותר מזה. תמיד עברו לי מחשבות בראש של "מה היה קורה אם.." אבל לצערי אף פעם לא מימשתי אותן או לא שיתפתי אותו בהן.. עד לפני חצי שנה. לפני חצי שנה הוא פתאום התקשר ואמר שהוא מאוהב בי והוא לא יכול להיות בלעדי ורצה להיפגש איתי. באיזשהו מקום תמיד אהבתי אותו ואף פעם לא הצלחתי להרגיש אל אף אחד (אפילו לא אל חבר שלי..) את מה שהרגשתי אליו בתחילת הקשר שלנו, וזה אפילו בלי לראות אותו. הוא בילבל אותי לגמרי. כבר לא ידעתי מה אני רוצה ושוב עלו לי בראש המחשבות עלינו בתור זוג ועל זה שאולי אני צריכה לתת לזה הזדמנות. משכנו את זה במשך כמה חודשים בשיחות טלפון עד שבסוף הרגשתי שאני לא יכולה יותר ושזה גם לא הוגן כלפי החבר שלי ושאני צריכה לברר לעצמי סופית מה קורה עם הבחור הזה ולאן כל זה הולך. באחד הלילות שדיברנו בטלפון זרקתי לו סתם בצחוק שהוא צריך לבוא אליי ולהפסיק עם כל המשחקים האלה. עכשיו - הוא גר בראשון ואני בצפון. זה היה ממש בצחוק. רק שהוא לקח אותי ברצינות ופשוט בא אליי באמצע הלילה.. זה היה אחד הלילות הכי סוריאליסטיים בחיים שלי. אחרי 4 שנים של שיחות ושל הקשר הכי מטורף שהיה לי בחיים הוא היה אצלי בחדר.. לא האמנתי שזה באמת קורה. בהתחלה ישבנו ודיברנו עד שבסוף באופן די בלתי נמנע זה הוביל לנשיקה.. וכמעט ליותר מזה אבל עצרתי את עצמי. בניגוד למה שחשבתי הפגישה הזאת רק בלבלה אותי עוד יותר. ולצערי הגדול, במקום לחזק את הקשר שלנו היא הרסה אותה.. מאז אנחנו לא מסוגלים כמעט לדבר. הכל נהיה נורא מביך. יש איזה כעס כזה לא מוסבר באויר.. חשבתי שזה מוביל לאנשהו.. ממש הרגשתי שאנחנו צריכים לתת לזה הזמדנות והייתי בטוחה שהוא מרגיש את אותו הדבר. אבל הוא פשוט מתנהג נורא מוזר מאז. הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושהכל כרגיל אבל אני מרגישה שזה לא. ואני לא מצליחה לגרום לו לדבר על זה.. הוא אומר שאני השתניתי ושזה מוזר. לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני מרגישה כאילו איבדתי את הבנאדם שהכי חשוב לי בחיים.. אנחנו מדברים הרבה פחות ממה שהיינו מדברים לפני הפגישה ומה שהכי גרוע הוא שצדקנו.. ידענו שאם ניפגש זה יהרוס את כל הקשר אבל עדיין עשינו את זה. ואני לא יודעת איך לתקן את זה.. למה בוירטואל זה יותר קל? מה אני צריכה לעשות בשביל לגרום לו לדבר איתי על מה שהוא מרגיש? אוף זה כל כך קשה..
היי אני חדשה פה.. קוראת פה כבר כמה זמן אבל משום מה עד עכשיו לא יצא לי לכתוב. אני נמצאת במצב די מבלבל ואני אשמח לקבל עצה! לפני כמעט 4 שנים הכרתי מישהו באחד הצ'טים והתחלנו לדבר. בהתחלה בעיקר באינטרנט במשך שעות. אחרי איזה כמה ימים עברנו לטלפון ובמשך כמה שבועות דיברנו כמעט כל הזמן. לא יכלנו להתנתק אחד מהשניה.. הקשר התפתח מהר אבל משום מה לא יצא לנו להיפגש. רק דיברנו המון.. על הכל בלי שום מעצורים והרגשנו שיש בינינו קשר מיוחד, הוא קרא לזה נשמות תאומות. התאהבתי בו בצורה מוחלטת וזה היה הדדי. הבעיה היחידה היתה שפחדנו להיפגש. הכל היה כל כך מושלם ככה (חוץ מהקשר הפיזי מן הסתם..) ופחדנו שזה יהרס. אחרי בערך חודש של השיחות האלה הוא פתאום נעלם. הפסיק להתקשר.. לא ענה לשיחות שלי.. כלום. הייתי שבורה במשך איזה שבוע-שבועיים עד שיום אחד הוא התקשר ואמר שהוא מפחד מהקרבה והוא מצטער אבל הוא היה צריך לעצמו קצת זמן לחשוב ולראות מה הוא רוצה.. אחר כך גיליתי (דרך מכרים משותפים) שבזמן הזה הוא התחיל להשתמש קצת בסמים. חזרנו לקשר אבל זה כבר לא היה כמו קודם. נפגעתי ממנו ופחדתי שהוא יעשה את זה שוב. עדיין לא נפגשנו. אחר כך התגייסנו שנינו והקשר פחות או יותר התנתק. במשך השירות הצבאי כל הזמן חזרנו לקשר וניתקנו אותו.. זה היה ככה במשך כמעט שנתיים. כל פעם הוא היה חוזר לחיים שלי או אני לשלו אחרי ניתוק ארוך. ניסינו להחיות את מה שהיה לנו בהתחלה אבל זה אף פעם לא עבד. לא נפגשנו אפילו לא פעם אחת וגם לא ראינו אפילו תמונות אחד של השניה. היתה אפילו תקופה ששירתנו באותו הבסיס ולא ידענו כי בדיוק באותה תקופה לא דיברנו. לפני בערך שנתיים הכרתי מישהו והתחלתי לצאת איתו (היום אנחנו ביחד כבר כמעט שנתיים). הבחור השני תמיד היה ברקע אבל בתור "ידיד" ואף פעם לא כיותר מזה. תמיד עברו לי מחשבות בראש של "מה היה קורה אם.." אבל לצערי אף פעם לא מימשתי אותן או לא שיתפתי אותו בהן.. עד לפני חצי שנה. לפני חצי שנה הוא פתאום התקשר ואמר שהוא מאוהב בי והוא לא יכול להיות בלעדי ורצה להיפגש איתי. באיזשהו מקום תמיד אהבתי אותו ואף פעם לא הצלחתי להרגיש אל אף אחד (אפילו לא אל חבר שלי..) את מה שהרגשתי אליו בתחילת הקשר שלנו, וזה אפילו בלי לראות אותו. הוא בילבל אותי לגמרי. כבר לא ידעתי מה אני רוצה ושוב עלו לי בראש המחשבות עלינו בתור זוג ועל זה שאולי אני צריכה לתת לזה הזדמנות. משכנו את זה במשך כמה חודשים בשיחות טלפון עד שבסוף הרגשתי שאני לא יכולה יותר ושזה גם לא הוגן כלפי החבר שלי ושאני צריכה לברר לעצמי סופית מה קורה עם הבחור הזה ולאן כל זה הולך. באחד הלילות שדיברנו בטלפון זרקתי לו סתם בצחוק שהוא צריך לבוא אליי ולהפסיק עם כל המשחקים האלה. עכשיו - הוא גר בראשון ואני בצפון. זה היה ממש בצחוק. רק שהוא לקח אותי ברצינות ופשוט בא אליי באמצע הלילה.. זה היה אחד הלילות הכי סוריאליסטיים בחיים שלי. אחרי 4 שנים של שיחות ושל הקשר הכי מטורף שהיה לי בחיים הוא היה אצלי בחדר.. לא האמנתי שזה באמת קורה. בהתחלה ישבנו ודיברנו עד שבסוף באופן די בלתי נמנע זה הוביל לנשיקה.. וכמעט ליותר מזה אבל עצרתי את עצמי. בניגוד למה שחשבתי הפגישה הזאת רק בלבלה אותי עוד יותר. ולצערי הגדול, במקום לחזק את הקשר שלנו היא הרסה אותה.. מאז אנחנו לא מסוגלים כמעט לדבר. הכל נהיה נורא מביך. יש איזה כעס כזה לא מוסבר באויר.. חשבתי שזה מוביל לאנשהו.. ממש הרגשתי שאנחנו צריכים לתת לזה הזמדנות והייתי בטוחה שהוא מרגיש את אותו הדבר. אבל הוא פשוט מתנהג נורא מוזר מאז. הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושהכל כרגיל אבל אני מרגישה שזה לא. ואני לא מצליחה לגרום לו לדבר על זה.. הוא אומר שאני השתניתי ושזה מוזר. לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני מרגישה כאילו איבדתי את הבנאדם שהכי חשוב לי בחיים.. אנחנו מדברים הרבה פחות ממה שהיינו מדברים לפני הפגישה ומה שהכי גרוע הוא שצדקנו.. ידענו שאם ניפגש זה יהרוס את כל הקשר אבל עדיין עשינו את זה. ואני לא יודעת איך לתקן את זה.. למה בוירטואל זה יותר קל? מה אני צריכה לעשות בשביל לגרום לו לדבר איתי על מה שהוא מרגיש? אוף זה כל כך קשה..
