Rechargeable
New member
צריכה עצה
אני בטיפול אצל פסיכיאטר כבר חצי שנה בדיוק, וממש עכשיו נגמר ההסכם הטיפולי שלנו ובפגישה הבאה אנחנו נקבע הסכם חדש. אז אם עד עכשיו זו לא הייתה שאלה בכלל ואני הייתי חייבת להמשיך להיפגש איתו כרגע יש לי אפשרות להשפיע על הדברים- יש לי מחשבות על להחליף מטפל. הקטע הוא, שאני אפילו לא קרובה ללהרגיש נוח איתו. אני לא מספרת לו דברים בחופשיות ומרגישה חרדה מסויימת כשאני איתו בפגישה. אולי זה יעד רחוק מדי בשבילי, אולי זה יעד רחוק באופן כללי, אני לא יודעת, יש לי דחף עצום לעזוב אותו ולהחליף למטפלת, אישה. יש לי בראש תמונה שלי איתה ואני מרגישה איתה בנוח ומספרת לה בדיחות(הוא תמיד מעיר לי שאני לא מספרת לו בדיחות) ולא חרדה כשאני נמצאת איתה בחדר לבד. אני חושבת שעשיתי לו דבואליזציה אכזרית. הייתה תקופה שכמעט בכיתי כשרק חשבתי על לעזוב אותו, ועכשיו ההפך מזה, שאני פשוט לא מסוגלת להיזכר בפנים שלו בלי לחוש דחף עז להתרחק. אשמח לשמוע דעה מבעל/ת מקצוע בנוגע לנושאים שהועלו פה.
אני בטיפול אצל פסיכיאטר כבר חצי שנה בדיוק, וממש עכשיו נגמר ההסכם הטיפולי שלנו ובפגישה הבאה אנחנו נקבע הסכם חדש. אז אם עד עכשיו זו לא הייתה שאלה בכלל ואני הייתי חייבת להמשיך להיפגש איתו כרגע יש לי אפשרות להשפיע על הדברים- יש לי מחשבות על להחליף מטפל. הקטע הוא, שאני אפילו לא קרובה ללהרגיש נוח איתו. אני לא מספרת לו דברים בחופשיות ומרגישה חרדה מסויימת כשאני איתו בפגישה. אולי זה יעד רחוק מדי בשבילי, אולי זה יעד רחוק באופן כללי, אני לא יודעת, יש לי דחף עצום לעזוב אותו ולהחליף למטפלת, אישה. יש לי בראש תמונה שלי איתה ואני מרגישה איתה בנוח ומספרת לה בדיחות(הוא תמיד מעיר לי שאני לא מספרת לו בדיחות) ולא חרדה כשאני נמצאת איתה בחדר לבד. אני חושבת שעשיתי לו דבואליזציה אכזרית. הייתה תקופה שכמעט בכיתי כשרק חשבתי על לעזוב אותו, ועכשיו ההפך מזה, שאני פשוט לא מסוגלת להיזכר בפנים שלו בלי לחוש דחף עז להתרחק. אשמח לשמוע דעה מבעל/ת מקצוע בנוגע לנושאים שהועלו פה.
