אלת השמיים
New member
צריכה עצה ../images/Emo4.gif
כפי שאמרתי פה כבר שהגעתי לפה בעקבות ידיד שלי שהוא גם מבני עקיבא.ודיברתי איתו היום כהרגלי. כהרגלינו יש לנו, יום שלם שאנחנו לומדים ביחד.ואנחנו נמצאים תמיד ביום הזה ביחד. והיתה לנו מחלוקת קטנה. והוא התפרץ לדבריי וביקש שאשתוק אז עניתי לו:"גם לאישתך תעשה ככה, אם ככה אני לא מקנאה בה". אז הוא ענה לי "את חייבת לקנא בה". אמרתי לו "למה? הרי אני אשמח מאוד אם תיהיה לך מישהי" ואז הוא ענה לי כשנהיה בפרטיות שנינו הוא יגיד לי את התשובה. חיכיתי. ואז הוא אמר לי "נכון את רוצה בעל כמוני?" והביט בי לתוך עיני. לא יכלתי לשקר לו. ואני מטבעי לא משקרת. לא אשקר, שמזמן הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי, רק אם לא היה דתי הייתי יוצאת איתו. האמת שכבר אלו שאני לומדת איתם, אמרו כבר לנו שאנחנו מתאימים. וניסו אף לשדך ביננו, אבל אנחנו אמרנו שאנחנו צוות טוב אבל רק כידידים טובים. ואמרתי לו "כן". ואז הוא הסתכל עליי ואמר "אילולי את.....את לא הולכת בדרך הישר....הייתי יוצא איתך", אני הייתי בהלם, משתי סיבות: א. כל הוא יורד על הדרך שבה אני חיה. ב. הייתי בהלם לדעת שבעצם אני מוצאת חן בעיניו. לגבי סעיף א' התווכחנו קצת בקשר ל"דרך הישר" והגענו למסקנה שכל אחד ינהג כטוב בעיניו, העיקר שיהיה שלם עם הדרך שלו. ועלינו לשיעור והמשכנו לדבר על כל מיני דברים. הוא סיפר לי על זה שמנסים לשדך לו בחורות דתיות ועם כמה הוא כבר יצא. ואז סיפר לי קצת על משפחה שלו ועל אחותו. (זאת פעם ראשונה שדיברנו יותר על החיים האישיים) וסיפרתי לו על הבחורים שאני מכירה ושזה ממש לא זה. וסיפרתי לו את הבעיה שלי בקשר להכרויות באשר לבנים. ואז הוא התקיל אותי בשאלה "חשבת לחזור בתשובה?" ועיניו זרחו מאור . אמרתי לא "שלא הייתי רוצה לחזור בתשובה אבל חשבתי על זה". והוא אמר לי "ברגע שתחשבי על לחזור בתשובה, תתקשרי אליי". אני כדרך מליצה החזרתי לו "ברגע שתחזור בשאלה תתקשר אליי" והוא ביטל את זה בתנועת יד. הבעיה שחשבתי על זה הרבה . ואינני יודעת מה לעשות. מצד אחד אני מרגישה כקרועה בין 2 עולמות. בין העולם החילוני אותו אני מכירה ולעולם הדת שהוא מסקרן אותי. לא היה לי איכפת לשמור על כשרות ולשצור את השבת. זה ממש לא מפריע לי. אבל לא הייתי מוכנה לחזור לדת רק בגלל בחור. אלא הייתי רוצה שזה ייצא ממני. מתוך הרצון האישי שלי. וגם ככה, הוריי מתנגדים לזה בכל תוקף. אמא לא כל כך כמו אבא שלי. אני יודעת שזו הבחירה שלי. אבל האמת, אולי היה לי טוב יותר אם הוא לא היה מספר לי את זה. ואז זה לא היה מעורר בי ספקות...
כפי שאמרתי פה כבר שהגעתי לפה בעקבות ידיד שלי שהוא גם מבני עקיבא.ודיברתי איתו היום כהרגלי. כהרגלינו יש לנו, יום שלם שאנחנו לומדים ביחד.ואנחנו נמצאים תמיד ביום הזה ביחד. והיתה לנו מחלוקת קטנה. והוא התפרץ לדבריי וביקש שאשתוק אז עניתי לו:"גם לאישתך תעשה ככה, אם ככה אני לא מקנאה בה". אז הוא ענה לי "את חייבת לקנא בה". אמרתי לו "למה? הרי אני אשמח מאוד אם תיהיה לך מישהי" ואז הוא ענה לי כשנהיה בפרטיות שנינו הוא יגיד לי את התשובה. חיכיתי. ואז הוא אמר לי "נכון את רוצה בעל כמוני?" והביט בי לתוך עיני. לא יכלתי לשקר לו. ואני מטבעי לא משקרת. לא אשקר, שמזמן הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי, רק אם לא היה דתי הייתי יוצאת איתו. האמת שכבר אלו שאני לומדת איתם, אמרו כבר לנו שאנחנו מתאימים. וניסו אף לשדך ביננו, אבל אנחנו אמרנו שאנחנו צוות טוב אבל רק כידידים טובים. ואמרתי לו "כן". ואז הוא הסתכל עליי ואמר "אילולי את.....את לא הולכת בדרך הישר....הייתי יוצא איתך", אני הייתי בהלם, משתי סיבות: א. כל הוא יורד על הדרך שבה אני חיה. ב. הייתי בהלם לדעת שבעצם אני מוצאת חן בעיניו. לגבי סעיף א' התווכחנו קצת בקשר ל"דרך הישר" והגענו למסקנה שכל אחד ינהג כטוב בעיניו, העיקר שיהיה שלם עם הדרך שלו. ועלינו לשיעור והמשכנו לדבר על כל מיני דברים. הוא סיפר לי על זה שמנסים לשדך לו בחורות דתיות ועם כמה הוא כבר יצא. ואז סיפר לי קצת על משפחה שלו ועל אחותו. (זאת פעם ראשונה שדיברנו יותר על החיים האישיים) וסיפרתי לו על הבחורים שאני מכירה ושזה ממש לא זה. וסיפרתי לו את הבעיה שלי בקשר להכרויות באשר לבנים. ואז הוא התקיל אותי בשאלה "חשבת לחזור בתשובה?" ועיניו זרחו מאור . אמרתי לא "שלא הייתי רוצה לחזור בתשובה אבל חשבתי על זה". והוא אמר לי "ברגע שתחשבי על לחזור בתשובה, תתקשרי אליי". אני כדרך מליצה החזרתי לו "ברגע שתחזור בשאלה תתקשר אליי" והוא ביטל את זה בתנועת יד. הבעיה שחשבתי על זה הרבה . ואינני יודעת מה לעשות. מצד אחד אני מרגישה כקרועה בין 2 עולמות. בין העולם החילוני אותו אני מכירה ולעולם הדת שהוא מסקרן אותי. לא היה לי איכפת לשמור על כשרות ולשצור את השבת. זה ממש לא מפריע לי. אבל לא הייתי מוכנה לחזור לדת רק בגלל בחור. אלא הייתי רוצה שזה ייצא ממני. מתוך הרצון האישי שלי. וגם ככה, הוריי מתנגדים לזה בכל תוקף. אמא לא כל כך כמו אבא שלי. אני יודעת שזו הבחירה שלי. אבל האמת, אולי היה לי טוב יותר אם הוא לא היה מספר לי את זה. ואז זה לא היה מעורר בי ספקות...
