צריכה עצה דחופה

[אורן של איה]

אני לא יודע אם המימוש משנה משהו

אני יודע שאם זה קיים בפנים- זה קיים. אותי אתה לומד להפנים את זה, להדחיק, אבל אתה לא לומד לשנות את עצמך- כי זה אתה פשוט לא יכול. אז אולי הוא יגיד את מה שצריך, אבל את צריכה להכיר בעובדה שאולי לא הכרת את בעלך לעומק עד היום. אולי נתגלה לך פן חדש שתצטרכי מהיום והלאה להתחשב בו ולשים אליו לב. סליחה על הישירות- אבל אם אחרי שלוש שנים הוא "התאהב" בעוד מישהי ואחרי כמה שבועות כבר "לא קיימת כי את היחידה", מה יהיה עוד 10 שנים? אולי לא תדעי פשוט... אני לא רוצה להלחיץ אותך, אני רוצה שתהיה מפוקחת עם עיניים בראש, ולא בארגז חול.... אבל אני אופטימי. הוא חזר, אפילו על שלוש (אם לא על 4), אז את תהיה עם ידך על העליונה. אבל מפוקחת....

 

[חגית99]

הי סמויה!

אני מסכימה עם דבריו של אורן. שולחת לך המון חיזוקים ההתלבטות היא מאוד קשה. מקווה שיהיה לך מעתה ואילך רק טוב.

 

[מרב של ערן]

מחשבה אחרת

כמו שאני רואה את זה, הבעיה היתה קיימת כבר קודם לכן, רק שמסיבה כלשהי לא ראית אותה או שבחרת (אולי לא במודע) שלא לראות אותה. משהו לא עבד כמו שצריך כבר קודם. אמנם בואו של ילד למשפחה מציב בפני התא המשפחתי אתגרים לא קלים, אבל אני לא חושבת שתא משפחתי שיש בו חוזק ויציבות אמיתיים נשבר כל-כך בקלות. משהו היה רעוע כבר קודם, והלידה פשוט הציפה את הבעיות למעלה. ולכן אני חושבת שאם אתם רוצים לחזור ולחיות יחד, אתם חייבים טיפול מקצועי. לדעתי, לשכוח ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה זה פשוט לדחות את הקץ. מתישהו תצוץ הסיטואציה שתעלה בחזרה לפני השטח את הבעיה ואת תוצאתה.

 

[סמויה ועצובה]

ממש לא מסכימה

לפחות עם החלק שבו את אומרת שהיה משהו רעוע עוד לפני כן כי זה ממש לא כך. אחד הדברים הטובים במערכת הזוגית שלנו היא הפתיחות והיושר בנינו , אנחנו מדברים על הכל (וראיה לכך הסיפור הנ"ל שכן המון בעלים היו פשוט מסתירים). כך שההשערה הזו יורדת מהפרק לחלוטין כי הכל היה נהדר (אני לא טוענת שלא היו ריבים או בעיות אבל תמיד ידענו לדבר בפתיחות ולפתור את הבעיות בנינו)

 

[ירוקה לגמרי]

נקודה חדשה למחשבה:

אמרת שהיחסים עלו על שרטון רק לאחר הלידה ולכן זה מביא אותי למחשבה שההתאהבות הזו היא בכלל סימפטום של משהו אחר, אולי פתאום עם הלידה זה עורר אצל בעלך איזשהוא כעס סמוי כלפייך או כלפי התינוק שגורם לו בתת מודע לחפש משהו אחר. הייתי שולחת אותו לטיפול (לא מתוך כעס כמובן) כי לדעתי יש לו בעיות לא פתורות עם הלידה ועם התינוק.

 

[חגית של אורן]

אז אם ככה - רק את יודעת מה טוב

לכם. הכי קל לעמוד מהצד, לשמוע רק את הצד שלך ולהביע דעה - מה נכון או לא נכון לעשות. אבל את מכירה הכי טוב את עצמך ואת בעלך ואת יודעת אם תהיי מסוגלת להבליג ולהמשיך הלאה. אני מאוד מעריכה את היושר של בעלך, את המצב שהוא לא מימש את אהבתו החדשה, אבל צריך לדעת שייקח הרבה זמן לשקם את האמון בזוגיות. אני ממליצה על טיפול זוגי שיעזור לכם לשקם את הזוגיות שלכם. בהצלחה

 

[dafgol]

הי סמוייה

עכשיו קראתי את הודעתך ואת כל השרשור , האמת שאמרו את הכל , קשה מאוד לייעץ , אני רק יכולה להגיד מה אני הייתי עושה במקרה כזה.... קודם כל לדבר והרבה ( אני מבינה שאתם עושים את זה ומאוד פתוחים ). בהחלט לחשוב על יעוץ מבחוץ , יעוץ זוגיות ). וכמובן לחשוב על דור ההמשך. אני מבינה שאתם אוהבים ומאוד מחוברים ומדברים והכל...אז כמובן שלשקם ולבנות את הזוגיות מחדש. אולי זה ישמע קצת פלצני אבל לדעתי.....לסלוח אבל לא לשכוח....( לא לשכוח הכוונה לא במובן השלילי , אלא לזכור שלא הכל מובן מאליו ועל זוגיות צריך לעבוד ). מאחלת לכם המון שנים של אושר יושר ואהבה ביחד ועם הדור החדש. מכל ה

 

[champ]

מה יחסו של אישך לאימך?

אולי זה מה שהפריע לו? ככה פתאום עזבת אותו לשבועיים והלכת למקום שהרגשת בו בטוחה. אולי הוא נפגע מכל המצב ולכן... יתכן ש"פרצוף התשעה באב" נבע מנוכחותה של אימך שהייתה בסביבה.. לדעתי אתם פשוט צריכים לשבת ולדבר על זה, אולי יועץ נישואין? ולהבא, אל תמהרי לקחת את חפצייך כדי לתת קצת "ספייס" לעצמך או לא, מבחינה משפטית יש לכך השלכות חמורות ביותר לגבייך "אישה מורדת" וכו'... מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר

 

[פיתה פתפיתה]

לדעתי, לסלוח,אהבה

מורכבת מרמות שונות ונתבחים רבים. לדעתי הוא לא מימש את רגשותיו, אם מישהו פה יומאר שהוא מעולם לא נמשך למישהו אחר, מלבד בן זוגו, זה יראה לי מוזר. יכול להיות שהוא נמשך לאותה בחורה (במסגרת עבודה צמודה) אך מכאן ועד לאהבה שיש לכם לדעתי הדרך ארוכה. לדעתי כשהצהיר על כך בפנייך היה מבולבל, ועובדה שחזר אליך ואמר שהוא אוהב אותך וב-כו, לדעתי דווקא בגלל שאת אוהבת אותו צריך לנסות ולשקם למענך ולמען ילדיכם. אני בכל אופן הייתי נותנת עוד צ'אנס למרות שזה קשה מקווה שעזרתי

 

[גונן של אביב]

לסמויה - מצטרף לאורן...

גם אני חושב שלעובדת המימוש אין כמעט משמעות... אני מאמין שהרצון הוא שקובע ואם הוא קיים זו רק שאלה של זמן עד שתבוא ההזדמנות שאכן תתממש. דווקא למען דור העתיד, כדאי להחליט כאן ועכשיו כי ככל שהזמן עובר עזיבה של אחד ההורים נעשית יותר ויותר קשה. זה גם יכול לגרום לאישך לעשות ולומר דברים בשביל הילדים ולא בשבילכם כזוג. בטווח הקצר ועל פני השטח זה יראה בסדר, אבל כמו שנוצרו אצלו כעסים עלייך גם יווצרו כעסים כלפי ילדייך (המונעים ממנו לממש את רגשותיו) ומתישהו זה יתפוצץ!!! אני מכיר את זה ממקור (כמעט) ראשון אצל הורי ולדעתי חבל לשגות באשליות. אלא אם את רואה שינוי של ממש (מגה-שינוי) - לדעתי כדאי לחתוך מוקדם ככל האפשר. אני יודע כמה את רוצה לראות את השינוי ואת העתיד הורוד אבל לטובת דור העתיד צריך להסתכל על כך בעיניים פקוחות... ילדים מרגישים ועליהם אי אפשר לעשות רושם עם מילים ופרחים. אני עם אשתי מגיל 17 וחצי ואני יודע שכדי שיהיה לי מקום למישהי אחרת, אני אצטרך קודם כל "לפנות" אותה משם כך שהרבה לפני שארצה מישהי אחרת כבר אדע שאיני רוצה אותה. כבר ברגע כזה צריך לחתוך ולא כשכבר מתאהבים המישהו אחר וודאי לא כשממשים זאת... לדעתי זה ממש לא כמו עם ילדים כי בין מבוגרים צריך להיות קשר סימטרי. ובנימה יותר אפטימית - אני יודע שלא כולם חושבים כמוני ובגידות זה כמעט נורמה כך שאני לא ממש "מוסמך" ליעץ... רק אומר את דעתי (שוב) שעל ילדים אי אפשר לעבוד והם מרגישים כל דבר. עדיף להתמודד עם האמת מאשר לתת להם לספוג את זה בדלת האחורית במשך חייהם. מאיחל לכולכם רק טוב בכל דרך שתבחרו. גונן

 

[איילה בשדות הפטל]

אני אורחת לרגע אבל חייבת להוסיף

בספרות המקצועית רשומים מקרים של "התאהבויות" ונטישות של בתים שנעשו מסיבות שלא קשורות לזוגיות אלא לקשיים אחרים שלפעמים לא קשורים בכלל לזוגיות, אלא למשל, למימוש עצמי בתחום התעסוקה. נהוג לחשוב ש"התאהבויות" הן משהו "בלתי נשלט". לא תמיד זה כך. כל מקרה הוא אחר לגמרי כמו שכל אדם הוא אחר לגמרי. בשום אופן לא הייתי מפרקת נישואים כאלה. וגם אם כן תחליטו לפרק, לכו קודם כל לייעוץ.

 

[מאורית]

אני חושבת שכנות היא דבר נפלא

ואם הוא היה כנה איתך לאורך כל הדרך ושיתף אותך - סימן שאת חשובה לו מאוד . כנראה שהיה משהו שמאוד הפריע לו ולרוע המזל בא לידי ביטוי בצורה כזו, ואני חושבת שאתם צריכים לשבת ולדבר על זה בסביבה ניטראלית (צימר בסופשבוע , למשל)וללבן את הדברים כך שבפעם הבאה שהוא יצטרך להתמודד עם משהו שקשה לו להתמודד איתו הוא לא יפנה אל אותו הפתרון. דבר נוסף - אני לא הלכתי לאמא שלי לאחר הלידה פשוט מפני שהעדפתי להתמודד עם הכל עם בן הזוג שלי (מי שרצה לעזור הגיע אלינו הביתה וגם זה במינון מצומצם)- וגם לנו היו קשיים גדולים ולידה קשה מאוד. תאמיני לי שהפיתוי היה גדול אך לדעתי ברוב המקרים הבעל רואה בחמותו מעין מתחרה ולעיתים קרובות הם לא מסתדרים. בכל אופן, כדאי לבדוק את מהות הדברים לבד ולעומק.

 

[אור100]

הייתי חוזרת + הבטחה לייעוץ זוגי

אני חושבת שצריך יהיה לשקם את האמון ביניכם. כן הייתי נותנת עוד צ'אנס בכדי לא להצטער אף פעם. בהצלחה בכל מה שתחליטו

 

[osnatyD]

אני הייתי נשארת

אני מאוד מעריכה כנות ולכן הייתי נשארת, אבל דואגת לטפל בנושא: יעוץ, טיפול זוגי, מה שצריך. חברה שלי אחרי הלידה הראשונה ארזה את עצמה ובסוף יעוץ זוגי פתר להם את הבעיות ויש להם ילדה שניה כבר בת 3. אני מאחלת לכם המון שנים טובות ביחד. אסנת

 

[רות1974]

סמויה יקרה. אני עכשיו שואבת בעבודה

אבל עזבתי לרגע את השאיבה בשביל להתייחס למצוקתך. מסיפורך נשמע שבעלך מאד ילדותי. פתאום להחליט שהתאהבת במישהי אחרת, ככה OUT OF THE BLUE ממש מעיד על ילדותיות ועל זה שהוא נלחץ מכל מעמד הלידה ומזה שפתאום יש לו תינוק שהוא צריך לטפל בו ולהיות אבא שלו. השאלה - אם את אוהבת אותו כמו שהוא על מגבלותיו, חסרונותיו והפאקים שלו, אז קבלי את הקטע הזה כ"קטע משברי" שלו, ותחזרי אליו. אבל אם זה מאד מציק לך, וזה באמת מין סוג של שיא שהוא עשה לך, ולא מתאים לך להשלים את התכונה הזאת שממש לא מתאימה החל מהרגע בו הפכתם להורים, אז את תחזרי אליו. זכותך לא להסכים לכך וזכותך לא לחזור אליו. עוד אפשרות, ללכת לטיפול זוגי וללבן את כל הבעיות ביניכם, כי המעשה שלו נובע ממצוקה גדולה בשילוב של ילדותיות, וחייבים לטפל בזה בעוד הברזל חם.

 

[niritcat]

לחזור, ולקבוע מייד תור לייעוץ זוגי.

חבל לפרק לפני שבאמת ברור שזה נגמר. יכול להיות שיש לכם סיכויים מצויינים להתגבר על זה ולהמשיך הלאה כמשפחה. אבל לדעתי, חשוב מאוד להגיע לייעוץ כדי לנסות לברר למה זה קרה ומה עושים הלאה כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב. אני יכולה אפילו להמליץ על יועצת ביהוד, אם את מעוניינת. בהצלחה,

 

[מתרגשת]

היי סמויה ועצובה, לא עצה סתם עידוד

קודם כל אני מרשה לעצמי לשלוח לך המון

ים ותמיכה. אני לא יודעת מה הייתי עושה במצבך אני בדרך כלל טיפוס מאד לא מבין ומוותר ואני יודעת שבגלל זה אני מפסידה המון דברים בדרך... אם עדיין יש

ויש מחילה ב

תמיד אפשר לנסות ולסדר דברים. אני לא יודעת אם לבד או עם עזרה מקצועית (אני אף פעם לא יודעת מה זה אומר) אבל אפשר לסדר. השאלה היא כמה אתם יכולים "להעביר" את זה אח"כ בלי להזכיר את זה כל פעם שקורה משהו ביניכם (כמו בזמן מריבות ו/או כל ויכוח) כל אחד בדרכו שלו. אני לא יכולה לתת עצה מצטערת

אני רק יכולה להוסיף שאם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות מעבר לדיון הזה תכתבי לי מסר. אני לא צריכה לדעת מי את כמובן. אני מאחלת לך המון שמחה ב

 

[טאש]

../images/Emo24.gif

העצה היחידה שיש לי לתת לך זה שאחרי שתבחרי אם להשאר איתו או לעזוב - תהיי שלמה עם עצמך ב-100% ואל תכנסי בעצמך למצב של "אם הייתי עושה אחרת...". ועוד נקודה למחשבה: אם תשארו ביחד ודברים לא יסתדרו כפי שרצית, תמיד תוכלו להפרד. אם תפרדו עכשיו - אני בספק אם תחזרו להיות ביחד. האמת - זה נראה לי מאוד מעליב שהוא התאהב במישהי אחרת, אבל מאוד אכפתי ומלא כבוד שהוא אמר לך. בהצלחה עם מה שתחליטי ו

מעודד וחזק בשבילך

 

[אפרת של הלל]

אמון

הבעיה העיקרית זה לא לסלוח אלא לתת אמון בו שוב. קחי בחשבון שכנראה הקשר שלכם לעולם לא יחזור להיות כשהיה כי האמון הבסיסי נפגם. לעניות דעתי חזרי אליו, נסי לראות אם את מסוגלת להתגבר ואם את מרגישה שלעולם העניין הזה ירחף כעננה מעליכם שקלי ייעוץ ואם קלו הקיצים עדיף להיפרד. גם דור העתיד יסבול ממערכת יחסים נטולת אמון בבית. קשה לי להבין איך קורה שבן זוג אוהב ותומך פתאום מתאהב במישהי אחרת. לי אישית היה קשה לחיות עם בעל כ"כ לא צפוי, אלו חיים בחרדה!! מצד שני אהבה זה המון וילד משותף זה המון ולכן כנראה שווה להתאמץ מאחלת לך אהבה ושלווה

 

[קרן^]

../images/Emo10.gifמצטערת בשבילך שזה קרה

ואני לא יודעת מה לומר, אמרו כאן הרבה השאלה אם את יכולה לתת אמון שוב אני לא יודעת מה אני הייתי עושה בעצם אני כן יודעת, אבל זה לא חשוב, את צריכה לדעת מה את רוצה מעצמך ומהזוגיות שלך וממנו זה יהיה קשה , גם אם הכל יהיה פתאום טוב בחזרה דברים תמיד יצופו ויעלו בלב ואולי לא אולי ייעוץ יעזור, כמו שחלק אמרו כאן אין לי מושג רק מאחלת לך המון אהבה בחיים ושלא יפגעו בך יותר לעולם

וחיבוק