סמויה ועצובה
New member
צריכה עצה דחופה
אני משתתפת פעילה מאוד בפורום אך מטעמי צנעת הפרט את ההתייעצות הנוכחית אעשה בשם אחר. לפני 3 שנים נשאנו מתוך אהבה גדולה , הנישואים שלנו היו מאושרים והיינו מאוהבים עד מעל לגג. כמובן שבאופן טבעי רצינו ילד/ה , פרי האהבה. וכך היה ההריון הלך בכיף, כל תזוזה ותנועה העלתה חיוכים נרחבים על פנינו והיינו מאושרים מתמיד. היום הגדול הגיע- הלידה! טונות של אהבה הציפו אותנו הרי אנחנו משפחה כמו שחלמנו. אחרי הלידה הלכתי לנוח אצל אמא שלי לשבועיים וכאן קרה המהפך. אישי היה בא לבקר אותנו עם "פרצוף תשעה באב" , כל דיון או החלטה הכי פשוטה היו מסתיימים בריב ובכעסים. הייתי בטוחה שיש לנו "נפילת מתח" אחרי הלידה אך אחרי תקופת זמן (גם כשחזרתי הביתה היה כך) אישי ואני ישבנו לשוחח . הוא אמר לי כמה הוא מצטער על כל הכעסים שיש לו כלפיי, שהוא אוהב אותי מאוד אבל יש לו משהו חשוב לספר לי. הוא אמר שהוא התאהב בעוד מישהי , הוא חזר והדגיש שהאהבה שלו כלפיי לא פחתה או משהו בסגנון אלא שיש לו עוד אחת בלב (הוא טען שכמו שנול עוד ילד אוהבים גם אותו אז ככה זה גם כאן). אני ארזתי את חפציי כדי לקחת קצת "ספייס" ממנו כי לא רציתי לקבל החלטות נמהרות. הלכתי שוב לאמא שלי והוא היה בא אלינו כל יום, מרעיף עליי מילות אהבה,מתנות ועוד שאר ירקות ואני שיחקתי אותה HARD 2 GET . לבסוף באה עוד שיחה שציפיתי לה בה הוא אמר שהוא מצטער על כל מה שקרה, שאני היחידה, שהוא עשה טעות נוראית ובלה בלה בלה. אני מאוד התגעגעתי אליו בתקופה שהיינו בנפרד ומעולם לא הפסקתי לאהוב אותו ואני נוטה לשכוח ולסלוח גם מפני ששנינו אוהבים זה את זו, גם למען דור העתיד שיש לנו בבית ובהתחשב בעובדה שהרגשות שהיו לו מעולם לא מומשו (על זה לא הייתי סולחת... מה אתן אומרות, מה הייתן עושות במקומי??
אני משתתפת פעילה מאוד בפורום אך מטעמי צנעת הפרט את ההתייעצות הנוכחית אעשה בשם אחר. לפני 3 שנים נשאנו מתוך אהבה גדולה , הנישואים שלנו היו מאושרים והיינו מאוהבים עד מעל לגג. כמובן שבאופן טבעי רצינו ילד/ה , פרי האהבה. וכך היה ההריון הלך בכיף, כל תזוזה ותנועה העלתה חיוכים נרחבים על פנינו והיינו מאושרים מתמיד. היום הגדול הגיע- הלידה! טונות של אהבה הציפו אותנו הרי אנחנו משפחה כמו שחלמנו. אחרי הלידה הלכתי לנוח אצל אמא שלי לשבועיים וכאן קרה המהפך. אישי היה בא לבקר אותנו עם "פרצוף תשעה באב" , כל דיון או החלטה הכי פשוטה היו מסתיימים בריב ובכעסים. הייתי בטוחה שיש לנו "נפילת מתח" אחרי הלידה אך אחרי תקופת זמן (גם כשחזרתי הביתה היה כך) אישי ואני ישבנו לשוחח . הוא אמר לי כמה הוא מצטער על כל הכעסים שיש לו כלפיי, שהוא אוהב אותי מאוד אבל יש לו משהו חשוב לספר לי. הוא אמר שהוא התאהב בעוד מישהי , הוא חזר והדגיש שהאהבה שלו כלפיי לא פחתה או משהו בסגנון אלא שיש לו עוד אחת בלב (הוא טען שכמו שנול עוד ילד אוהבים גם אותו אז ככה זה גם כאן). אני ארזתי את חפציי כדי לקחת קצת "ספייס" ממנו כי לא רציתי לקבל החלטות נמהרות. הלכתי שוב לאמא שלי והוא היה בא אלינו כל יום, מרעיף עליי מילות אהבה,מתנות ועוד שאר ירקות ואני שיחקתי אותה HARD 2 GET . לבסוף באה עוד שיחה שציפיתי לה בה הוא אמר שהוא מצטער על כל מה שקרה, שאני היחידה, שהוא עשה טעות נוראית ובלה בלה בלה. אני מאוד התגעגעתי אליו בתקופה שהיינו בנפרד ומעולם לא הפסקתי לאהוב אותו ואני נוטה לשכוח ולסלוח גם מפני ששנינו אוהבים זה את זו, גם למען דור העתיד שיש לנו בבית ובהתחשב בעובדה שהרגשות שהיו לו מעולם לא מומשו (על זה לא הייתי סולחת... מה אתן אומרות, מה הייתן עושות במקומי??
