צריכה עיצות...
אני אשמח אם תוכלו להגיד לי את דעתכם. אני וחברי 4 שנים ביחד (אני בת 24 והוא בן 29). עברנו הרבה קשיים כדי להיות ביחד אבל האהבה בסופו של דבר נצחה. כשהכרתי את חברי בגיל 19 היה לי חשוב רק שהבנאדם יאהב אותי ואני אותו ושאני אוכל לדבר איתו על הכל והוא יבין את הראש שלי וגם שיאהב לצאת פחות או יותר למקומות שאני אוהבת וכו. לא חשבתי אז על דברים "רציניים" יותר מן הסתם כי הייתי די צעירה.. השנים חלפו להן ואני התחלתי ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה וכבר מסיימת את התואר וחושבת קדימה להמשך לימודים, חברי לעומת זאת למרות היותו בחור מאד אינטליגנט עם תחומי עניין רבים לא למד ואף פעם לא מצא את עצמו בקטע הזה למרות שדברנו על זה המון וניסיתי לעזור ככל יכולתי. השנה חברי התחיל ללמוד להנדסאי בתקשורת חזותית אבל הוא עדיין מתלבט ולא כ"כ ברור מה יעשה עם זה בהמשך. בנוסף במשך כל 4 השנים האלו חברי החליף המון עבודות, בהתחלה מאד תמכתי והבנתי שהוא עבר עבודה אבל בסופו של דבר התחלתי להבין שזה אופי של בנאדם כי כל דבר שלא יהיה הוא היה מתלונן: כשהיה הרבה עבודה זו הייתה הסיבה לזה שעזב, כשיש מעט עבודה הוא מתלונן שמשעמם לו והוא לא יכול וכו. גם פה ניסיתי לעזור כמו להציע לו לעבוד בעבודות בסגנון אחר אבל גם זה לא הצליח. אנשים מסביבי אמרו לי שזה יקשה עלי בעתיד להיות עם בנאדם לא יציב ושזה גם יכול להביא להמון ריבים בעתיד (זה כבר הביא די הרבה ריבים). בכל מקרה אני וחברי התחלנו לגור ביחד וגרנו חצי שנה אבל כל הזמן היו ויכוחים, שהרבה מהם היו גם כספיים (מינוס בבנק, חבר שלי לא רוצה לחסוך כסף בטענה כבר 4 שנים שהוא יחסוך כשאני אתחיל לעבוד מסודר , אבל לפני זה היו לו גם "תירוצים" אחרים). הויכוחים גרמו לי להיות מאד קרה אליו וכבר חשבתי המון על פרידה. אני רוצה לציין שהיו עוד דברים שגרמו לי להיות קרירה אליו לדוג' שהוא רצה להפגש עם ידידה אחת שלו שהוא הכיר אותה פעם בעבודה לפני שהכיר אותי והם לא היו ממש ידידים אלא פשוט היה להם הרבה על מה לדבר , הידידה הזאת נסעה לחול ובאה לביקור והתקשרה אליו והוא רצה לפגוש אותה בבית מלון בו היא נמצאת!!! רבנו מאד ולא הסכמתי והוא כעס עלי. אחרי כמה חודשים נכנסתי למייל שלו וראיתי הודעה לידידה אחרת מהעבודה שבה הוא כתב: אני מתגעגע אלייך שאלתי אותו מה לגבי זה וממש כעסתי והוא אמר שהוא לא מסתדר עם חברים בנים והיא ידידה שהוא יכול לדבר איתה על הרבה דברים כי יש להם גם תחומי עניין משותפים ושהוא יכול להתגעגע אליה בדיוק כמו שאני מתגעגעת לחברה. בתוך הלב שלי לא הצלחתי לקבל את העובדה שהוא כתב למישהו הודעה כזאת וזה תמיד הציק לי והוא ידע את זה כי בהרבה מריבות גם הייתי מעלה את זה כעילה לכך שאני קרה אליו וזה לא שלא יכולתי לשכוח לו אבל עצבן אותי שהוא לא היה מוכן להגיד שהוא טעה ושהוא לא יעשה את זה שוב והוא כל הזמן צעק עלי שאני זאת שלא מבינה ושהוא בסדר גמור ואין לי זכות להפגע, אני רוצה רק לציין שכשאני רציתי להפגש עוד הרבה לפני המקרים האלו עם ידיד שלי שהוא בכלל הומו והוא היה ידיד ממש טוב שלי במשך 3 שנים חבר שלי לא הסכים עד שהקשר ביני לבין הידיד הזה התנתק ומעולם לא כעסתי על חבר שלי או האשמתי אותו שזה בגללו כי ראיתי את זה כויתור בשביל להיות ביחד. בקיצור כדי לא להאריך יותר מדי (כי יש הרבה מה להאריך...) אני וחברי אחרי מגורים של חצי שנה ביחד היה פיצוץ גדול והחלטנו להפרד או יותר נכון "פסק זמן" כדי לחשוב.כל פרידה חבר שלי תמיד מזכיר לי כמה הוא השתנה בשבילי וכמה אני לא מעריכה את זה, כאילו שאני לא השתנתי בשבילו, אני פשוט רואה את זה כחלק מ"ההקרבה" בלהיות עם מישהו ונשמע שבשבילו זה מעמסה. שאלתי אותו אם הוא פשוט לא רוצה להיות איתי יותר כי קשה לו עם התנהגויות מסוימות שלי או שפשוט אני כבר לא מעניינת אותו והוא רוצה למצוא מישהי עם תחומי עניין כמו שלו וגם שאלתי אותו אם הוא מאוהב בידידה הזאת והוא אמר לא כמה פעמים ואז אמר: אני לא חושב וגם אם כן את יודעת שאני מופנם וקשה לי לעשות צעד כזה. ממש פגע בי שהוא אמר את זה. לפני הפרידה הוא היה אומר לי הרבה שהוא מרגיש בודד כי חבר הכי טוב שלו נסע לחול וכל ה"חבורה" שלהם התפרקה ובגלל שהייתי פגעה מהרבה דברים כל פעם שהוא ניסה לדבר איתי על משהו בתחום עניין שלו לא הראיתי התלהבות אבל גם כשאני לפני זה הייתי מדברת איתו על דברים שאני אוהבת הוא היה אומר לי "זה לא מעניין.." וקבלתי את זה! הבנתי שאנחנו שונים ולא כל מה שמעניין אותי צריך לעניין אותו. בכל מקרה לפני הפרידה הוא אמר שקשה לו עם זה ואולי במקום להפרד נשאר ביחד אבל לו תהיה ידידה שהוא יוכל לדבר איתה על מה שהוא אוהב ולי יהיה ידיד שאני אוכל לדבר איתו על דברים שאני אוהבת. ממש לא אהבתי את הרעיון ולבסוף לקחנו פסק זמן. אני הרגשתי שאני הייתי אשמה בהרבה דברים ואמרתי לו אחרי יומיים שהבנתי את הטעויות שלי ואולי לקחתי אותו כמובן מאליו ואני מוכנה לשפר. כמובן שהוא לא אמר מילה על דברים שאולי הוא לא היה בסדר, כי לכל קשר יש שתי צדדים. אחרי כמה ימים הוא התקשר ואמר שהוא מוכן לחזור ולתת לזה הזדמנות וכשהתראנו הוא אמר שהוא ממש התגעגע אלי והרגיש בודד וקשה לו בלעדי. החלטנו לחזור אבל יותר באיזי ולא חזרנו לגור ביחד. עכשיו לסיפור: אתמול נכנסתי למייל שלו וראיתי את ההתכתבות שלו עם חברו הטוב. ראיתי מה חברי כתב והייתי בשוק. הוא כתב שאני מנסה קשות לשכנע אותו לחזור ושהוא לא יודע אז שבינתיים אנחנו רק מדברים בטלפון. אחרי זה הוא כתב שהוא רוצה לשכור בית לבד בתל אביב והדגיש שזה לבד כאילו הוא לא רוצה שאני אהיה בבית למרות שבתכלס הוא דווקא הציע לי שנחזור לגור ביחד ואני לא רציתי. ולבסוף הוא כתב שיש מישהי בעבודה שלו שהיא ממש מגניבה והיא מנהלת שיווק והוא מדבר איתה הרבה וככה אולי הוא יוכל להתקבל למחלקת שיווק ואולי לקבל קצת "סוכר". הייתי בהלם כשראיתי את זה. מה זה לעזאזל לקבל קצת "סוכר"? מה הייתם ממליצים לי לעשות? לפי ההודעה שהוא כתב אני מרגישה כאילו אני יוצאת עם שחקן שמחליף פנים ואני לא יכולה לסמוך עליו וזה אחרי כל ההרצאות שהוא נתן לי כל הזמן ש"כואב לי שאת לא סומכת עלי אף פעם". אשמח לעזרה.
אני אשמח אם תוכלו להגיד לי את דעתכם. אני וחברי 4 שנים ביחד (אני בת 24 והוא בן 29). עברנו הרבה קשיים כדי להיות ביחד אבל האהבה בסופו של דבר נצחה. כשהכרתי את חברי בגיל 19 היה לי חשוב רק שהבנאדם יאהב אותי ואני אותו ושאני אוכל לדבר איתו על הכל והוא יבין את הראש שלי וגם שיאהב לצאת פחות או יותר למקומות שאני אוהבת וכו. לא חשבתי אז על דברים "רציניים" יותר מן הסתם כי הייתי די צעירה.. השנים חלפו להן ואני התחלתי ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה וכבר מסיימת את התואר וחושבת קדימה להמשך לימודים, חברי לעומת זאת למרות היותו בחור מאד אינטליגנט עם תחומי עניין רבים לא למד ואף פעם לא מצא את עצמו בקטע הזה למרות שדברנו על זה המון וניסיתי לעזור ככל יכולתי. השנה חברי התחיל ללמוד להנדסאי בתקשורת חזותית אבל הוא עדיין מתלבט ולא כ"כ ברור מה יעשה עם זה בהמשך. בנוסף במשך כל 4 השנים האלו חברי החליף המון עבודות, בהתחלה מאד תמכתי והבנתי שהוא עבר עבודה אבל בסופו של דבר התחלתי להבין שזה אופי של בנאדם כי כל דבר שלא יהיה הוא היה מתלונן: כשהיה הרבה עבודה זו הייתה הסיבה לזה שעזב, כשיש מעט עבודה הוא מתלונן שמשעמם לו והוא לא יכול וכו. גם פה ניסיתי לעזור כמו להציע לו לעבוד בעבודות בסגנון אחר אבל גם זה לא הצליח. אנשים מסביבי אמרו לי שזה יקשה עלי בעתיד להיות עם בנאדם לא יציב ושזה גם יכול להביא להמון ריבים בעתיד (זה כבר הביא די הרבה ריבים). בכל מקרה אני וחברי התחלנו לגור ביחד וגרנו חצי שנה אבל כל הזמן היו ויכוחים, שהרבה מהם היו גם כספיים (מינוס בבנק, חבר שלי לא רוצה לחסוך כסף בטענה כבר 4 שנים שהוא יחסוך כשאני אתחיל לעבוד מסודר , אבל לפני זה היו לו גם "תירוצים" אחרים). הויכוחים גרמו לי להיות מאד קרה אליו וכבר חשבתי המון על פרידה. אני רוצה לציין שהיו עוד דברים שגרמו לי להיות קרירה אליו לדוג' שהוא רצה להפגש עם ידידה אחת שלו שהוא הכיר אותה פעם בעבודה לפני שהכיר אותי והם לא היו ממש ידידים אלא פשוט היה להם הרבה על מה לדבר , הידידה הזאת נסעה לחול ובאה לביקור והתקשרה אליו והוא רצה לפגוש אותה בבית מלון בו היא נמצאת!!! רבנו מאד ולא הסכמתי והוא כעס עלי. אחרי כמה חודשים נכנסתי למייל שלו וראיתי הודעה לידידה אחרת מהעבודה שבה הוא כתב: אני מתגעגע אלייך שאלתי אותו מה לגבי זה וממש כעסתי והוא אמר שהוא לא מסתדר עם חברים בנים והיא ידידה שהוא יכול לדבר איתה על הרבה דברים כי יש להם גם תחומי עניין משותפים ושהוא יכול להתגעגע אליה בדיוק כמו שאני מתגעגעת לחברה. בתוך הלב שלי לא הצלחתי לקבל את העובדה שהוא כתב למישהו הודעה כזאת וזה תמיד הציק לי והוא ידע את זה כי בהרבה מריבות גם הייתי מעלה את זה כעילה לכך שאני קרה אליו וזה לא שלא יכולתי לשכוח לו אבל עצבן אותי שהוא לא היה מוכן להגיד שהוא טעה ושהוא לא יעשה את זה שוב והוא כל הזמן צעק עלי שאני זאת שלא מבינה ושהוא בסדר גמור ואין לי זכות להפגע, אני רוצה רק לציין שכשאני רציתי להפגש עוד הרבה לפני המקרים האלו עם ידיד שלי שהוא בכלל הומו והוא היה ידיד ממש טוב שלי במשך 3 שנים חבר שלי לא הסכים עד שהקשר ביני לבין הידיד הזה התנתק ומעולם לא כעסתי על חבר שלי או האשמתי אותו שזה בגללו כי ראיתי את זה כויתור בשביל להיות ביחד. בקיצור כדי לא להאריך יותר מדי (כי יש הרבה מה להאריך...) אני וחברי אחרי מגורים של חצי שנה ביחד היה פיצוץ גדול והחלטנו להפרד או יותר נכון "פסק זמן" כדי לחשוב.כל פרידה חבר שלי תמיד מזכיר לי כמה הוא השתנה בשבילי וכמה אני לא מעריכה את זה, כאילו שאני לא השתנתי בשבילו, אני פשוט רואה את זה כחלק מ"ההקרבה" בלהיות עם מישהו ונשמע שבשבילו זה מעמסה. שאלתי אותו אם הוא פשוט לא רוצה להיות איתי יותר כי קשה לו עם התנהגויות מסוימות שלי או שפשוט אני כבר לא מעניינת אותו והוא רוצה למצוא מישהי עם תחומי עניין כמו שלו וגם שאלתי אותו אם הוא מאוהב בידידה הזאת והוא אמר לא כמה פעמים ואז אמר: אני לא חושב וגם אם כן את יודעת שאני מופנם וקשה לי לעשות צעד כזה. ממש פגע בי שהוא אמר את זה. לפני הפרידה הוא היה אומר לי הרבה שהוא מרגיש בודד כי חבר הכי טוב שלו נסע לחול וכל ה"חבורה" שלהם התפרקה ובגלל שהייתי פגעה מהרבה דברים כל פעם שהוא ניסה לדבר איתי על משהו בתחום עניין שלו לא הראיתי התלהבות אבל גם כשאני לפני זה הייתי מדברת איתו על דברים שאני אוהבת הוא היה אומר לי "זה לא מעניין.." וקבלתי את זה! הבנתי שאנחנו שונים ולא כל מה שמעניין אותי צריך לעניין אותו. בכל מקרה לפני הפרידה הוא אמר שקשה לו עם זה ואולי במקום להפרד נשאר ביחד אבל לו תהיה ידידה שהוא יוכל לדבר איתה על מה שהוא אוהב ולי יהיה ידיד שאני אוכל לדבר איתו על דברים שאני אוהבת. ממש לא אהבתי את הרעיון ולבסוף לקחנו פסק זמן. אני הרגשתי שאני הייתי אשמה בהרבה דברים ואמרתי לו אחרי יומיים שהבנתי את הטעויות שלי ואולי לקחתי אותו כמובן מאליו ואני מוכנה לשפר. כמובן שהוא לא אמר מילה על דברים שאולי הוא לא היה בסדר, כי לכל קשר יש שתי צדדים. אחרי כמה ימים הוא התקשר ואמר שהוא מוכן לחזור ולתת לזה הזדמנות וכשהתראנו הוא אמר שהוא ממש התגעגע אלי והרגיש בודד וקשה לו בלעדי. החלטנו לחזור אבל יותר באיזי ולא חזרנו לגור ביחד. עכשיו לסיפור: אתמול נכנסתי למייל שלו וראיתי את ההתכתבות שלו עם חברו הטוב. ראיתי מה חברי כתב והייתי בשוק. הוא כתב שאני מנסה קשות לשכנע אותו לחזור ושהוא לא יודע אז שבינתיים אנחנו רק מדברים בטלפון. אחרי זה הוא כתב שהוא רוצה לשכור בית לבד בתל אביב והדגיש שזה לבד כאילו הוא לא רוצה שאני אהיה בבית למרות שבתכלס הוא דווקא הציע לי שנחזור לגור ביחד ואני לא רציתי. ולבסוף הוא כתב שיש מישהי בעבודה שלו שהיא ממש מגניבה והיא מנהלת שיווק והוא מדבר איתה הרבה וככה אולי הוא יוכל להתקבל למחלקת שיווק ואולי לקבל קצת "סוכר". הייתי בהלם כשראיתי את זה. מה זה לעזאזל לקבל קצת "סוכר"? מה הייתם ממליצים לי לעשות? לפי ההודעה שהוא כתב אני מרגישה כאילו אני יוצאת עם שחקן שמחליף פנים ואני לא יכולה לסמוך עליו וזה אחרי כל ההרצאות שהוא נתן לי כל הזמן ש"כואב לי שאת לא סומכת עלי אף פעם". אשמח לעזרה.
