רק לא תרופות?
באיזה מחיר? את כל כך בפאניקה מהתרופה ובכלל לא בפאניקה מהחרדות והדיכאון שלך? גם למחלות יש תופעות לוואי לא רק לתרופות. אדם חרדתי שבהדרגה מגדיל את מעגלי ההמנעות שלו, ואדם דכאוני שעושה אותו הדבר רק עם הרבה פחות אנרגיה יכולים להיות הרסניים לא פחות. כשחולים מספיק זמן צוברים פיגורים, העולם מצטמצם, שום דבר לא מעניין, אי אפשר לקבל החלטות פשוטות... זה לא מפחיד אותך? כלומר את מוכנה את תופעות הלוואי הללו בחיים שלך אבל לא תרופות? במקום להיכנס עם הראש בקיר ולהגיד משפטים מוחלטים, כדאי שתשקלי לגופו של עניין איפה את יותר מרוויחה - מהמאבק בדיכאון ובחרדות שמוביל אותך לאן שהוא מוביל אותך ובמחירים שאת משלמת, או מהתרופה שכל מה שהיא עושה זה להפחית סימפטומים, ולא חלילה לשנות מצב הכרה. האמיני לי שגם עם תרופות תרגישי חרדה אבל לא בעוצמות כאלה שמשתקות אותך. גראס ואלכוהול שאנשים לא חושבים פעמיים לפני שהם נוטלים אותם יותר משנים מצבי הרבה מאיזו תרופה נוגדת דיכאון שבסך הכל משהה את הסרוטונין הטבעי שיש לך במוח עוד כמה דקות בתוך הסינפסה ועוזר למוח לנצל יותר סרוטונין ליח' זמן. שימוש נכון בתרופה הוא לנצל את ההפוגה בסימפטומים שהיא מציעה ולעשות יותר בחיים שלך במקום להימנע על ימין ועל שמאל מהחרדות או הדיכאון. שימוש לא נכון בתרופה זה לקחת אותה, לשבת בבית ולחכות שהכל יסתדר לבד. את מדברת על החרדות ובדיכאון שלך כאילו מדובר על דיאטה. נדמה לך שכל מה שאת צריכה זה מרשם לחיים טובים, להתאמץ לדבוק בו - והופ! יהיו לך חיים טובים. למעשה דיכאון וחרדה הם ביטוי לחוסר איזון כימיקלי במוח. אם את רוצה להמשיך את חייך כך, וללמוד לחיות עם חוסר האיזון שלך - סבבה. זכותך. רק תעשי לעצמך טובה ותלמדי קצת על התרופות במקום למלא את השרשור בדיעות קדומות ועובדות חסרות שחר. שלא תביני לא נכון - יש לך את הזכות המלאה לא לטפל בעצמך בתרופות. אף אחד לא יבוא ובכוח ידחוף לך אותן לגרון. רק רצוי להחליט 'לא' על בסיס קצת יותר מוצק מאשר דיעות קדומות וסיפורי סבתא.