צריכה עיצה

[צימעס]

אני לא בטוחה מהו "זה" שגרם.

 

[limorki]

צריכה עיצה

הי לכולם, לא בטוח שמישהו יוכל לעזור לי, אבל בכל זאת... אני במערכת יחסים כבר מעל לשנה עם גבר שאני אוהבת. כבר כמה חודשים שההתנהגות של עצמי מטרידה אותי. הייתי קצת בדיכאון וזה השפיע על מערכת היחסים. אני לא כיפית כמו שהיתי פעם, אני לא רוצה לעשות סקס כל כך (והסקס שלנו היה מעולה!) ובאופן כללי די נהפכתי להיות הפולניה שמעולם לא רציתי להיות! תמיד צחקתי על בחורות כאלה ועכשיו אני אחת מהן, אבל אני לא יודעת איך לשנות את זה... כמו כן, כדאי לציין שזו מערכת היחסים הארוכה הראשונה שלי. תודה על ההקשבה...

 

[D o r o t h y]

העצה היחידה שאני יכולה לתת לך

היא שכדאי מאד שתמצאי לך טיפול מתאים. ירידה בחשק המיני היא תוצאה די שכיחה של דיכאון (לא תמיד אבל לפעמים) אני חושבת שכדאי שתמצאי לך מטפלת בשיטה שאת מתאימה בה ותקבלי עזרה מקצועית. בהצלחה.

 

[shellyland]

לפני שאת שולחת אותה לטיפול

ירידה בחשק המיני אחרי שנה של מערכת יחסים היא לא כזאת נדירה ולא בהכרח מצביעה על משהו לא תקין.

 

[D o r o t h y]

נכון, אבל

היא דיברה גם על דיכאון ושהיא לא ממש "עצמה". היא לא כיפית כמו פעם, היא רוצה לשנות את זה ולא יודעת איך, לכן חשבתי שטיפול יכול לעזור. וזה לא חייב להיות פסיכואנליזה, יכול להיות משהו אלטרנטיבי.

 

[limorki]

הלכתי לטיפול קוגניטיבי

כי סבלתי מחרדות, וכנראה זה מה שהביא לדיכאון ולכל הדברים שמתלווים לו. הטיפול מאד עזר ואני מרגישה הרבה יותר טוב, אבל העניין הזה עדיין לא נפתר.

 

[מוּסקט]

אם את יודעת

שטיפול קצת טווח וממוקד עוזר לך, לכי לטיפול מיני.

 

[צימעס]

נשמע כמו - טרקת דלת, ונפתח בגז'

נרהא לי שאם הדכאון הוא תגובה לטיפול קוגנטיבי נגד חרדות, סימן שהטיפול לא התאים לך, או לא הושלם.

 

[אטיוד5]

יש לך מושג ממה נבע הדכאון?

אולי טיפול תרופתי? הייתי מנסה פסיכיאטר.

 

[limorki]

רק לא תרופות!

מהטיפול הקוגניטיבי הבנתי שמצבי קל יחסית לאנשים הסובלים מחרדות, ולכן אני מעדיפה לא לקחת תרופות מכל סוג שהוא. נראה לי שתרופות פסיכיאטריות דרושות רק במקרים קיצוניים של אנשים שהתופעות מפריעות להם בתפקוד היום-יומי. אני תמיד מעדיפה להתגבר באמצעות מאבק והתגברות ולא ע"י שינויים כימיים במוח. ומה קורה אחרי שמפסיקים לקחת תרופות? בכל מקרה, כנראה שחרדות ודיכאון הולכים ביחד יד ביד, וכנראה שמה שקרה לי זו תופעת לוואי שלהם. מכיוון שאני מרגישה שאני במצב יותר טוב, אני מקווה שאני אחזור לעצמי במהרה. תודה לכל מי שהגיב

 

[shellyland]

בחיי שאני לא מבינה

את החרדה הזאת שיש לאנשים רבים מטיפול תרופתי פסיכיאטרי. כאילו - אם היתה לך דלקת כשלהי, היית לוקחת תרופות כדי לטפל בה? ואם היתה לך סוכרת? כאב ראש? כאבי מחזור? לחץ דם נמוך? אז למה אם יש שיבוש כימי כלשהו במוח, לא תטפלי בו ותעדיפי להמשיך לסבול אבל "להתגבר באמצעות מאבק"? למה על סרטן לא תתגברי באמצעות מאבק? בחיי שאני לא מצליחה להבין את זה.

 

[צימעס]

"באמצעות מאבק" שאת אומרת

זה בעצם "לחכות שיעבור". טיפול מצוין, לשפעת. אני מציעה לך - אם את חוששת מתרופות פסיכיאטריות, כן לחפש לך עזרה מסוגים אחרים. יש בלי סוף סוגים של טיפולים הוליסטיים שעוזרים גם בתחום הנפש (וגם במחלות כרוניות) - חלקם מספקים לך הכוונה והדרכה כיצד "להאבק".

 

[limorki]

יש בזה משהו...

משום מה לתרופות פסיכיאטריות יש סטיגמה מאד חזקה. אני חושבת שמה שמפחיד זה שהתרופות האלה משפיעות על מצב התודעה. וכן, אין מה לעשות אבל כשאתה סובל מבעיה בתחום הנפשי, אחד מהפחדים הכי גדולים שלך שאתה משתגע ושיאשפזו אותך באיזה בית משוגעים... כפי שאמרתי, פניתי כבר לטיפול, והוא מאד עזר. בסה"כ רציתי לדעת אם יש כאן עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה שלי.

 

[Canta Brasil]

הפוך, גוטה.

ההפרעה הפסיכיאטרית משפיעה על מצב התודעה. התרופות מסדרות אותה בחזרה למקום.

 

[צימעס]

אבל ההפרעה "שלה"

והתרופות "מבחוץ". כלומר - אני נורא נורא מבינה את הרתיעה הזאת. וכאמור - אני כן חושבת שצריך לטפל, כל אחד באופן בו הוא נוהג לטפל במחלות שלו.

 

[Canta Brasil]

אבל גם כל מחלה אחרת היא "שלך"

והתרופות לה הן "מבחוץ" (גם אם הן טבעיות).

 

[מוּסקט]

רק לא תרופות?

באיזה מחיר? את כל כך בפאניקה מהתרופה ובכלל לא בפאניקה מהחרדות והדיכאון שלך? גם למחלות יש תופעות לוואי לא רק לתרופות. אדם חרדתי שבהדרגה מגדיל את מעגלי ההמנעות שלו, ואדם דכאוני שעושה אותו הדבר רק עם הרבה פחות אנרגיה יכולים להיות הרסניים לא פחות. כשחולים מספיק זמן צוברים פיגורים, העולם מצטמצם, שום דבר לא מעניין, אי אפשר לקבל החלטות פשוטות... זה לא מפחיד אותך? כלומר את מוכנה את תופעות הלוואי הללו בחיים שלך אבל לא תרופות? במקום להיכנס עם הראש בקיר ולהגיד משפטים מוחלטים, כדאי שתשקלי לגופו של עניין איפה את יותר מרוויחה - מהמאבק בדיכאון ובחרדות שמוביל אותך לאן שהוא מוביל אותך ובמחירים שאת משלמת, או מהתרופה שכל מה שהיא עושה זה להפחית סימפטומים, ולא חלילה לשנות מצב הכרה. האמיני לי שגם עם תרופות תרגישי חרדה אבל לא בעוצמות כאלה שמשתקות אותך. גראס ואלכוהול שאנשים לא חושבים פעמיים לפני שהם נוטלים אותם יותר משנים מצבי הרבה מאיזו תרופה נוגדת דיכאון שבסך הכל משהה את הסרוטונין הטבעי שיש לך במוח עוד כמה דקות בתוך הסינפסה ועוזר למוח לנצל יותר סרוטונין ליח' זמן. שימוש נכון בתרופה הוא לנצל את ההפוגה בסימפטומים שהיא מציעה ולעשות יותר בחיים שלך במקום להימנע על ימין ועל שמאל מהחרדות או הדיכאון. שימוש לא נכון בתרופה זה לקחת אותה, לשבת בבית ולחכות שהכל יסתדר לבד. את מדברת על החרדות ובדיכאון שלך כאילו מדובר על דיאטה. נדמה לך שכל מה שאת צריכה זה מרשם לחיים טובים, להתאמץ לדבוק בו - והופ! יהיו לך חיים טובים. למעשה דיכאון וחרדה הם ביטוי לחוסר איזון כימיקלי במוח. אם את רוצה להמשיך את חייך כך, וללמוד לחיות עם חוסר האיזון שלך - סבבה. זכותך. רק תעשי לעצמך טובה ותלמדי קצת על התרופות במקום למלא את השרשור בדיעות קדומות ועובדות חסרות שחר. שלא תביני לא נכון - יש לך את הזכות המלאה לא לטפל בעצמך בתרופות. אף אחד לא יבוא ובכוח ידחוף לך אותן לגרון. רק רצוי להחליט 'לא' על בסיס קצת יותר מוצק מאשר דיעות קדומות וסיפורי סבתא.

 

[צימעס]

עוד משהו על דכאון

עם כדורים, בלי כדורים, עם טיפול, בלי טיפול, עם כח, בלי כח - חצי שעה הליכה *בחוץ* ביום תועיל.

 

[Canta Brasil]

את כה לא מבינה!

מי שסובל מדיכאון לעולם לא יוכל לגייס את הכוחות הדרושים לחצי שעה הליכה.

 

[צימעס]

וקרוב משפחה או חבר שיצטרף

ויגרור, יעזור? לפעמים זו עזרה שכן ניתן לבקש ממישהו.