צריכה עידוד

[ענת אמא של מוריאל]

צריכה עידוד

הי בנות, אתמל העלתי את סוגיית הפעוטון ופתאם לאחר שקראתי את התשובות ובערב ישבתי עם בעלי ירד לי האסימון וגם הרבה הרבה דמעות אני בכלל לא מוכנה עדיין לעזוב את הבת הקטנה שלי אצל זרים ובכלל למרות שהיא בת 7 חודשים היא עדיין מאד קטנה ומה יהיה אם לא יצלחו להבין אותה? הרי מטפלת עם כל הכבוד והנסיון זה לא אמא ולא תמיד מצליחה "לקרוא" את הילדים ולעיתים היא עסוקה עם ילד אחר ופתאם מוריאל לא תהיה במרכז העניניים... וזה לא רק זה, התחלתי לחשוב על סדר היום שלי ופתאם נראה כי הכל משתנה ואין זמן אם אני חוזרת לעבודה אז היום מתחיל ב-7 בפעוטון ריצה לעבודה חזרה בצהריים או אולי יותר מאוחר(אני רוצה כבר ב-14:00לאסוף אותה) אחה"צ ביחד ופתאם זה נראה לי לא מספיק היות ומוריאל כבר הולכת לישון בסביבות 19:00 ואז צריך להתחיל עם סידורי הבית ויחס לבעל שגם לו מגיע ואיפה אני??? כעת אני לומדת מסלול ישיר לדוקטורט ועם סדר יום כזה אני לא רואה את עצמי ממשיכה ללמוד ועל אחת כמה וכמה אם אעבוד משרה מלאה (ואז כמה זמן ישאר לי עם מוריאל?) איך משלבים הכל ביחד? הרי אני לא האמא הראשונה כולן מצליחות אז למה לי זה נראה פתאם בלתי אפשרי? נראה לי פתאם שאני צריכה להתפשר על עבודה (הרי מה אוכל למצוא בחצי משרה?)ולהפסיק ללמוד (כי מן הסתם ישנם דברים בעדיפות גבוהה יותר) איך הכל משתנה לפני כן הצלחתי לעבוד במשרה מלאה ועוד קצת, ללמוד מערכת עמוסה ביותר ואפילו למצוא זמן לבעל,לחברים ומנוחה... ועכשיו.... יצא ארוך ואני בטוחה שעדיין לא התיחסתי להכל... משהי הרגישה כמוני?

 

[mikihc]

קבלי ../images/Emo24.gif

היי ענת, גם אני מרגישה כמוך - במירוץ מטורף ועם הרבה רגשי אשמה. אני עובדת במשרה מלאה , לומדת לתואר שני, ואמא לילד בן 4 חודשים - שנשאר כל יום עד 16:30 עם מטפלת. זה מאוד מאוד לא קל - אבל כשנמצאים בתוך זה - איכשהו מצליחים לעבור את זה ולגרום לזה לעבוד. כשאני אומרת שלום לאילון בבוקר - הלב כמעט נשבר לי - אבל אני יודעת שאני שמאירה אותו בידיים טובות - ואחה"צ הוא מקבל אמא נטו - עם הרבה אנרגיות ומרץ בשבילו. לימודים - זה רק אחרי שאילון הולך לישון, והבעל מבין שזו תקופה לחוצה ומבין שהזמן שלנו יחד הוא בעיקר בלילות ובסופי שבוע. היה לי חשוב מאוד לא לוותר על הלימודים - גם כי הם תורמים לי באופן אישי וגם משום שהם חשובים מבחינה מקצועית. יחד עם זאת - לגבי שעות העבודה - יכול להיות שגם אני ארד לחצי משרה, ויש כיום מקומות שמאפשרים זאת לאמהות עובדות, וגם אם צריך להתפשר על סוג המשרה - לפי דעתי זה עדיין שווה את זה. ביי, מיקי

 

[וונדי1]

אני מרגישה ממש כמוך

ורומי שלי אפילו קטנה יותר (בת 4 חודשים). אני מסיעה אותה כל בוקר ב-7:00 לאחותי ולוקחת אותה ב- 16:00 בחזרה. עד 19:00 אנחנו ביחד ואני לא עושה שום דבר חוץ מלהיות אתה וכשהיא הולכת לישון אני מתפנה לשאר החיים. אני לא אשקר ואומר שזה קל אבל מתרגלים לזה גם את וגם היא. שיהיה לך בהצלחה ואני שולחת לך הרבה עידוד ממני… ותמיד תחשבי שעם שני ילדים זה עוד יותר קשה

 

[כמיסה]

עידוד מכל ה../images/Emo23.gif

אני הפסקתי לעבוד והקפאתי את ההרשמה לתואר שני כך שלמעשה אין לי עצה חכמה בשבילך אלא רק אמפטיה. הדבר היחיד שאני יכולה להוסיף הוא שאין כמו האינטואיציה הנשית ובמיוחד האימהית

שיהיה המון בהצלחה

 

[מיכל אג]

אל תאמיני הן לא כולן מצליחות../images/Emo65.gif

זה שקר היסטורי שנועד להכניס אותנו לפניקה

אין שום אשה על פני כדור הארץ שיכולה לעבוד משרה מלאה לגדל תינוקת בת שבעה חודשים ולסיים דוקטורט, אלא אם יש לה מטפלת צמודה, מנקה, מבשלת, ונהג אז אולי... תקחי הרבה אוויר, ותעשי רשימה של מה ניתן לעשות מול מה שאת רוצה לעשות. את לא חייבת לעזוב את הקטנה עדיין. וחוץ מזה המחלקה לסופר וומן, היא מחלקה סגורה , קחי את זה בחשבון

 

[טוטי30]

שולחת לך ../images/Emo24.gif נשמע בלתי אפשרי

 

[uliss]

כמעט גירשו אותי אתמול ../images/Emo4.gif

אבל אני בכל אופן נדחפת... כמו שכבר אמרו לך האשה שמספיקה הכל בחייה (הבית מסודר, ארוכות חמות מוגשות, היא גם מזמינה אורחים, היא אמא מקסימה, היא גם נראית כמו כוכב קולנוע, גם למדנית וגם נמרצת בעבודה) זה מיתוס. עוד לא נולדה. אבל בגלל שאנחנו יותר ביקורתיים עם עצמינו, זה נראה שרק אני לא מספיקה כלום , ורק אני מזניחה את כל העניינים. אז אל תדאגי את לא לבד. מה עושים? אני כמוך , גם עבדתי , גם למדתי , והנה האוצר הזה על ידיי מסדר לי עכשיו את כל העניינים בחיים...

. אני בהחלט בעד להתחיל לחזור לעניינים אבל לאט לאט ובצורה שאני ובעלי והתינוקת נרגיש בנוח . כשיגיע זמן אני אחזור רק לחצי משרה כך שבכל אופן זמן רב אקדיש לבית. לימודים יכולים לחכות. והעיקר שתרגישי בטוחה בעצמך , אל תהי בלחץ, תעשי מה שנוח לך ולמשפחתך.ואם יש אפשרות ולו מינימלית, אני בעד לקחת כמה שיותר עזרה בבית, כך אוכל להקדיש יותר זמן לי , לבעלי ולתינוקת.

 

[מתרגשת]

אף אחד לא גרש אותך אתמול אבל

בדברייך העלבת כמה אנשים. לומר פה לבנות שהן צריכות להישאר בבית לפחות עד גיל שנה שנתיים כי אחרת את דופקת לילד שלך את החיים, כשיש בנות שלא יכולות להרשות לעצמן (ואני כוללת את עצמי בתוכן) זה ממש לא לעניין. אנחנו מקבלים פה כל אחד ואחת, אבל בלי לשפוט אלא רק להביע דעה. את יכולה לומר על עצמך שאת נשארת בבית עם ילדך עד גיל שנתיים כי זה מה שאת מוצאת לנכון לעשות אבל לא לרמוז שכל אמא שלא עושה זאת היא אמא פחות טובה. פשוט בחברה צריך לשקול מילים. את יותר ממוזמנת להיות כאן איתנו, להנות איתנו ושאנחנו נהנה ממך אבל בלי לשפוט, רק להביע דעה

 

[uliss]

אני לא רוצה להאריך בנושא , אבל

בכל אופן אגיב: לא אמרתי שאמהות "צריכות להשאר בבית", לא "רמזתי" שיש כאן "אמהות פחות טובות" ובכלל לא התכוונתי להעליב כאן אף אחת כי כולנו מבינות שכל אחת עושה כאן מקסימום בשביל האוצר שלה במיטב יכולתה ובמיטב הבנתה. ולא באתי לשפוט. גם לא יכולה לומר על עצמי שאני נשארת בבית עד גיל שנתיים (יש לי חופשה של שלושה חדשים). אני כתבתי מה שאני חושבת בצורה ברורה -דווקא בלי שום רמזים- לתינוק עד גיל מסויים (שנתיים שלוש)יותר טוב בבית ואם מישהו ישאל אותי (והרי כששואלים פה בפורום שואלים כל אחת) אם לשלוח למסגרת כאשר יש אפשרות לא לשלוח אני אומרת "לא". וודאי שלא כל אחת יכולה להרשות לעצמה, לכן הדגשתי כמה פעמים "אם יש אפשרות", כי יש רצוי ויש מצוי. (למשל במקרה שלי אני יכולה להרשות לעצמי חצי משרה ובייבי סיטר). מבחינתי את יכולה להוסיף לכל משפט שלי "לדעתי", כי באמת זה רק דעה שלי ואני לא מתכוונת להתווכח עם אף אחד. ואם מדברים על להעליב, אז אני דווקא קיבלתי כאן כינויים ו"על הראש" בצורה שלא מתפרשת לשתיים. (סליחו לי על שגיות כתיב - אני לא ישראלית)

 

[1בקרוב אמא]

קישור מתאים ל"ויכוח" כדאי לכולן

לקרוא, ראיתי את הדיון שלכן והנה מאמר שיעזור לכן לראות שכולן צודקות...

 

[אור100]

ענת, זה אפשרי. אל תפסיקי ללמוד

זה נורא קשה בעיקר כשאת איתה הרבה זמן אבל לעבודה יש המון יתרונות. לקום בבוקר להתלבש יפה, לפגוש אנשים מבוגרים, לדבר על דברים נוספים מלבד התינוקות. בקיצור, זה קשה בהתחלה מכל הבחינות אבל אחרי כמה שבועות מגלים שיש בזה המון כיף. לגבי הלימודים, לדעתי נורא חשוב שתמשיכי כי לחזור ללימודים אחרי שנים זה כבר קשה ומייאש וכשהילדים יהיו גדולים יותר ותרצי עבודה יותר מספקת מעניינת חשוב שיהיה לך את הלימודים הנכונים. אז אפילו אם קשה כדאי להתאמץ עכשיו, זה ישתלם בהמשך. בהצלחה

 

[1בקרוב אמא]

תקראו גם את המאמר הזה, אני חושבת

שזה בהחלט מכניס לפרופורציה בעניין. אני אישית אוהבת לתמוך במחקרים את הדיעות שאני מגבשת.

 

[talsh]

ענת

אני מאד מאד מזדהה איתך. קודם כל שתדעי שלדעתי לא כולן מצליחות לעשות את מה שאת מתארת כאן. אני עובדת במשרה מלאה, יש לי עוזרת שעושה את כל מה שצריך בבית ואני בוכה כל יום על הזמן שאני לא עם תום ועל איך אני מפסידה את השעות הכי מדהימות של הערות שלו כי אני בעבודה. יש לזה גם צד שני, אני כן אוהבת את העובדה שאני קמה בבוקר, מתלבשת והולכת לחשוב, ליצור, להתמודד, לדבר עם אנשים ולהתגעגע לתום (כן, גם זה טוב בעיני). תנסי לחשוב מה מתוך הדברים את יכולה לשלב, לא כדי לנסות ולהיות סופר-וומן אלא מה שאת רוצה לנסות ולשלב כי בעיניך זה חשוב ותורם לך. אם את חושבת שלימודים תורמים לך יותר כרגע אז אפשר להתפשר על העבודה ואם לא אז הפוך. אם עדיין יש לך הרגשה כזו, אז תחכי עוד קצת. תסמכי על ההרגשה שלך ואולי זה פשוט עוד לא הזמן (זה כל כך אישי). אולי תנסי שוב לחשוב על הכל בעוד כמה חודשים ופתאום יהיה לך קל יותר לשים אותה בגן/משפחתון/מטפלת.

 

[ענת אמא של מוריאל]

../images/Emo51.gifבנות

אין כמוכן,עדיין אין לי מושג מה אני מתכננת לעשות ועדיין הדברים נראים לא כ"כ פשוטים. אך יחד עם זאת הדברים שכתבתן היו מאד מעודדים,דברים שהיו לי מאד ברורים לפני הלידה כבר לא כ"כ ברורים כעת (הייתי בטוחה שאחזור לעבודה בדיוק אחרי 3 חודשים) מוריאל כנראה הרגישה שהיום זה יום לא כ"כ מוצלח לאמא שלה וכאשר שתינו שכבנו על המזרון בסלון(אחרי התעמלות הבוקר שלנו) קיבלתי את החיבוק הראשון מהילדה שלי, היא נשכבה צמוד אלי ואת ידה הקטנטנה הניחה לי על הגב עם חיוך ענק אין גבול לאהבה !!!

 

[T noki]

גם אנחנו באותה הסירה...

אנחנו צריכים לשלוח את האפרוח, כנראהלמשפחתון/פעוטון, בעוד חודשיים כאשר הוא יהיה קצת פחות מ-9 חודשים. אני לעומתך אפילו לא אוכל לאסוף אותו ב-14:00. אני מתחילה לעבוד כרופאה בסטאז' בבי"ח, ושעות העבודה שלי ארוכות ולא קבועות, כולל לפחות 4 תורנויות לילה בחודש שבהן לא אראה את האפרוח בכלל יום וחצי (אף, רק לחשוב על זה גורם לי לבכות...) אבל אין לנו ברירה, נכון? אין ספק שזה מעלה תהיות ומחשבות בנושא אמהות וקריירה... אבל אני אופטימית ובטוחה שאם כולם מסתדרים אז גם אני. מאחלת לך הרבה הצלחה!