צריכה עידוד...

[roonni1]

צריכה עידוד...

אני בת 27, ולפני חודש וחצי חבר שלי ב-4 וחצי שנים האחרונות עזב אותי. תחושת הכאב היא בלתי נסבלת. לא משנה כמה ניסיתי, אין עם מי לדבר. הוא עזב את הדירה, ואני יוצאת ממנה בקרוב גם. אני יודעת בוודאות שהוא אוהב אותי, ולא מבינה איך הוא היה יכול לעשות את זה. הוא טוען שהוא איבד בטחון.. אני מתקשה להשלים עם זה, לא יכולה עם היחס הקריר ממנו, הנתק המוחלט, ולא רואה את עצמי עם אף אחד אחר בחיים. באמת חשבתי שזה הבן זוג לחיים. לא משנה מה אומרים לי, כמה אני מנסה, כמה אני אומרת לעצמי שהוא המפסיד, שום דבר לא עוזר. התחושה היא נוראית ולווה אותי כל דקה. אני מרגישה כאילו אני לבד, צריכה להתחיל הכל מהתחלה, בכל המובנים, לבד, שבורה ומתוסכלת..

 

[czar]

הוא המפסיד

זאת קלישאה של מי שמנסה להאחז במשהו וגם כך שאת ככ משוכנעת שהוא אוהב אותך, אז ככה, הוא לא. אומרים את זה בשביל לא לפגוע ובשביל הכבוד והביטחון העצמי שלך, ככל שתוותרי מהר יותר...ייטב. מבין אבל חייב לפנות להגיון שלך כי לרגש כרגע אין מקום או צריך לדחוק אותו הצידה.

 

[chenby]

go roonni go roonni

יקירתי זה חלק מהעניין.. כשהאקס שלי נפרד ממני, גם השתמשתי במונחים של הוא זרק אותי, הוא עזב אותי.. למעשה שנה או 4 שנים,אדם בא להיות חלק מהמסע שלך וכשהחלק שלו נגמר, הוא המשיך במסע שלו.. את ליווית אותו, הוא ליווה אותך, היה מה שהיה, ותם המסע המשותף.. המסע האישי שלך ממשיך. כן את מרגישה לבד, כן את מתחילה הכל מהתחלה.. אבל במקום להיות שבורה ומתוסכלת, את יכולה להיות שלמה ומרוגשת. גם אני כאילו לבד (לא באמת כי יש לי אותי ואני מעולה לעצמי, ויש לי משפחה מופלאה וחברות וחברים יקרים ואת הפורום הזה ועוד מלא דברים שממלאים את חיי בטוב ושמחה) ואני עצמי בפרשת דרכים. הייתי עד לפני חודשיים בידיעה לאן אני הולכת, מה הכיוון שלי, דברים התחילו לגדול, הפלוס הקטן שלי הכפיל את עצמו.. ואז הכל נשמט לי כביכול מתחת לרגליים. נאלצתי לעזוב את תל אביב, את העבודה שהיתה לי, לחזור להורים, להתחיל מהתחלה בגיל 30 עם הרגשה מזופתת של לאן הגעתי אחרי כל הפעולות שעשיתי.. 3 שבועות חזרתי לקורבנות.. להאשמות, לתירוצים, לבריחה, לכעס ותסכול וגם מתוך מודעות שהרגשות פה, לא להלחם בהם, לתת להם.. להניח למצב כי זה מה שהוא כרגע, עם ידיעה שאין מצב שנשאר סטטי לאורך זמן. אז כרגע אני אצל ההורים, כנראה מתפנה לי יחידת דיור שלהם שזה מצויין, חזרתי לעבוד והפלוס מיד חוזר ואף יגדל.. ועדיין, כל המטרות שהיו לי כאילו הלכו לאיבוד.. ופתאום כאילו מהשמיים, קיבלתי מתנה ומצאתי את אפשרות להגשים חלום ישן.. והחלטתי ללכת על זה בענק. אז גם אני במקום שלך.. (אגב גם מחלימה מלב כואב אבל חי ושלם) אבל יש כיוון ויש דרך ויש התרגשות.. לכן אני אומרת לך - הכל עניין של הסתכלות. עכשיו הזמן שלך להתבונן בך. מה מרגש אותך, מה מסעיר אותך, מה את אוהבת לעשות- תחביב שהיית מתה לעסוק בו, ותתחילי לברר. תתחילי לעשות, ותתחילי באופן טבעי לשמוח למען עצמך, וכשאת שמחה, את שמחה לא משנה הסיבה. והכי טוב להיות שמח. מקווה שעודדתי קצת

 

[קינמווון]

ברור שכלום לא יעזור

זה תהליך טיבעי, את עכשיו ב"אבל". וטוב שאת מרגישה את כל הרגשות האלו. 4 וחצי שנים לא הולך ברגל.. ואת חייבת לחוות זאת כשלי זה קרה (ואצלי אני נפרדתי וזה לא שינה את התחושות )בכיתי ללא הפסקה,גירדתי את הקירות..שבוע לא קמתי מהספה חברותיי היו באות לטפל בי. היום אני מודה לאלוהים שאני לא איתו. אבל..

זהו. עכשיו תתחילי להרים את עצמך. נתת לעצמך את הזמן (לי לקח חודש) התחלות חדשות זה כייף תתחילי להיזכר מה עושה לך טוב צאי עם חברות או ידידים תעשי לעצמך רק טוב ויגיע הרגע שתגידי לעצמך טוב שהיה וטוב שניגמר. את לא יודעת איזה הפתעות מחכות לך....

 

[joanne8]

זה אכן מאוד קשה

עוברת אותו הדבר. הקולות בראש לא מפסיקים: האם יכולתי למנוע את זה? מה היה החלק שלי? הוא לא היה ככה בהתחלה, אם רק הייתי עושה ככה אחרת, או ככה אחרת... תאחזי בעובדה שהדרך היחידה שאהבה יכולה לשרוד היא כששניים רוצים בכך. הוא וויתר, אז לא משנה מה הן הסיבות, זאת העובדה ה'פשוטה', ולכן את חייבת להמשיך הלאה. ואם יש איזשהו סיכוי ביניכם, זה חייב עכשיו לבוא ממנו. זה נורא להיות בעמדת ה'משכנעת', לא מגיע לאף אחד להיות בקשר שבו הוא החלש. מגיע לכולנו להיות במקום טוב יותר. שלם יותר. גרדי את עצמך, תפנקי את עצמך, תעשי שינויים כדי להרגיש 'חדשה' ותני לזה זמן. וכמו שאמרו לפניי, יש לחיים נטיה להפתיע, תהיי אופטימית ומחייכת, וכשבא לך להיות לבד ולהתנקות, אז עשי זאת, כי זה חלק מהתהליך. יש בעיות יותר גדולות בחיים (שלא נדע), ואהבה (כתחום כולו) היא לפעמים כחמצן ולפעמים כחנק, אבל עדיין לא נוותר עליה, יש גלים, פעם למעלה פעם למטה, אבל הלב הוא שריר גמיש, הוא יקפוץ חזרה לתפקד. בהצלחה

 

[המנוצלת]

תודה

אני מה שהבאנתי אתה גבר אז לפי השם יכול ליהות שאני טועה רציתי להגיד מה שכתבתה עזר לי מאוד ואני אנסה לא להיתנקם בכול כוחי אבל אני בצורה נוכנה רוצה לידע מקומות שעדיין לא יודעים על המזימות שלו ללכת לספר ולהזהיר!אתה בן אדם מקסים פשות מקסים! הפורם הזה טוב עוזר לא רק לי גם לאנשים אחרים לא חשבתי שכמה שעות בישיבה מול המחשב אני אמצא תשובות איך להקל ולצאת ממצב בו אני מינצאת אם הכאב שלי שניסיתי לנסתיר ביפנים ורק אותי אכל כי לא היה לי למי לספר! גם כך קשה תקופת חגים שוב שאני לא אוהבת!

 

[יעל717]

הוא לא אוהב ולא רוצה אותך יותר,מצטערת.

ורק זמן יעזור לך להתגבר עליו.לא יהיה קל,וזה יקח הרבה זמן,אבל לאט-לאט תחשבי עליו פחות עד שהוא לגמרי ירד מסדר היום שלך וישאר בתור זיכרון עמום.תנסי להיות עסוקה מאוד כדי שישאר לך פחות זמן לבד עם המחשבות עליו.תלמדי,תעשי קריירה,כי את שווה גם בלעדיו,הקשר איתו זה לא מה שמגדיר אותך.ועם הזמן גם תמצאי בן זוג חדש ואני מקווה גם יותר מסור מהקודם.

 

[seeyou]

צריכה להתחיל הכל מהתחלה, בכל המובנים../images/Emo45.gif

בכול הסיפור יש אולי גם צד "חיובי" אם הוא עזב מסיבה זו או אחרת סימן שהקשר לא היה מספיק טוב חשבת על מצבים כאלו כאשר מתחתנים -עושים ילדים ואז נפרדים? לפחות את במצב שאת צריכה לדאוג רק לעצמך ולא גם לילדים ה"אושר" שלנו לא תלוי באדם זה או אחר אלא בא מבפנים מתוכינו זה היה ה"גורל" שלך-אי אפשר להתנגד לגורל נכון שכול ההתחלות קשות מה עדיף? לךבכות-לחשוב-לסבול או להמשיך לחיות את החיים- זמן אבוד לעולם לא יימצא שנית. יוסי נ.ב "את לא יכול לחסוך זמן. את יכול רק לבזבז אותו. את יכול לבזבז אותו בחוכמה או בטיפשות"

 

[המנוצלת]

להתחיל מחדש

שלום! שאלה! נכון מה שאתה אומר בקשר לביזבוז זמן ולסבל המיותר אבל קל להגיד כאשר אני למשל נימצאת כרגע במצב כזה של הזבל של הפרידה של הפגיעה ממנו והקרירות וכולי! קשה מאוד לייסם את דבריל אפילו שאני יודעת שזה נכון ובעצמי היתי אומרת כך ! אבל כואב לי בלב מאוד ואני בעצמי מנסה להשתחרר מנסה להעסיק את אצמי מנסה להיתעלם מהרגשות שלי בכך שאני אוצרת את הבכי שאני לבד וליפני אנשים אני לא יבכה! לא תמיד אני מצליחה לפעימים יוצא לי לבכות לבד ולבד זה מסוכן גם מעצמן המחשבות העולות לי להיתנקם על הנזק שניגרם לי כלכלית נפשית חברתים הכול והאו חוגג וכולי לא שם זיין! וזה רב הצביעות הזאות מחלי אותי ניגעלת! וכאוב לי גם לחשוב על זה שאולי יבוא יום ואני כן יצליח לא לחשוב אליו יותר כן יגמר האהבה או כבר ניגמר ורק אני אוחזת בחרא הזה אני בוחרת לסבול ואני מרחיקה מאצמי את כולם! מתנהגת כמו מתומתמת?לא חברות לו ידידים כלום לא יצאיות בבית עבודה שהיתחלתי לא מזמן עובדת בשקת לא מוציא מילה הביתה אני כבר סמרטות ואני יושבת רואה סרט ויושבת בבית ! אוהבת להיות בבית סגגור לבד כל השבת אני לא יוצאת לסיבוב ליפני שלא עבדתי היתי סגורה רוב הזמן בבית 4 חודשים רק דברים ממש נחוצים יצאתי ציק צאק וזהו! זה גם לא נורמלי אבל אני רציתי שקט! חשבתי שזה יעבור אבל לא אולי באצם מה שלא נכון שאני מרגישה אליו רגשות להם הוא לא ראוי. איך מתפטרים מרגשות כאלו לא רוצה לשנוא לא כלום רק לחזור למה שיה קודם איך! שאני אוהבת אני אוהבת מאוד וקשה לי לצאת תמיד אני אוכלת חרא אלוהים רק שיעזור לי לצאת מזה אני לעולם לא יתקרב לגבר! אם אני יהיה חרמנית מקסימום ערב נחמד במלון וזהו! אני גם לא מכניסה אף אחת לבית גם אחותי לא אני לבד תמיד לבד!!!!!!!!!!!כל כך כואב לי חשבתי שאני מחוסנת מהניצול האכזבות ומאהבות אז לא

 

[roonni1]

מבינה כל כך, אבל

לא טוב להיות בבית לבד! כשאני לבד אני רק בוכה, צועקת, מתחרפנת! תנסי להעסיק את עצמך, את חייבת!

 

[המנוצלת]

חמודה מואד

אהבתי שכתבת צועקת גם אני אומרת את שמו ...ובן ...וגם הרבה פעמים אומרת למשל היו ימים כאלו שלא היה לי מה לאכול ואמרתי אני לא מאמינה איך דתי יכול להיות כזה נאצי הוא ידע פתאום לא דואג לך לדירה וכולי חדר איזה דירה! שחשבתי זבל אוכל ואני רבע בשבתות הולך מתפלל ובמרך במה אני פחות זה שכתבתי בשבת נו באמת אני כבר לא מאמינה בזה שאני חראה כי אני כותבת או ראיתי סרט הלך הכול מתגעגעת לשבל אבל שרעבים מעסיקים את הבטן אם סרט! ושיש מה לאכול כאוב כי כבר מזמן לא אכלת אוי כמה באסה עברתי אבל לא יותר אני נישארת בבית עוד חודש עוברת דירה טובה מה שמספיק אני אשמור על עבודה קשה קצת אבל לא תמיד יהיה כך העקר מרוצים ממני מאוד עוד מאט משכורת עושה חשבון על כל דבר עשיתי קניות קטנות למקרר שמזמן לא עשיתי אבל הוא חירבן לי על הראוש! ואני לא דואגת יבוא יום הוא עוד יבכה!!!אהי חשוב שהבאנתי שנקמה לא יביא אותי לדב רטוב ואני דרך החיזוקים שאני קיבלתי פה ותודה לכולם שלימה אם זה שלא אחפס אותו רק מה שיגעה לי השופט יתן וזהו! אני עכשיו ידעג לעצמי! והמון תודה למה אני כב רמיום חמישי גמורה!

 

[זוהרת באור]

היי

אני מאוד מבינה, והלוואי שהיה משהו שיכולתי לעשות בשבילך. שולחת לך חיבוק וירטואלי אם זה עוזר....

בכל מקרה, התחושות הן מאוד קשות ואפשר למנות כאן את כל התחושות העצובות שבוודאי כבר חשת או שאולי תחושי בעתיד לגבי כל הקשר והפרידה.... אכזבה, תסכול, כעס, מרמור, בלבול, עצבות, חרטה וכמובן המון המון כאב. 4 וחצי שנים זה זמן ארוך שבו נקשרים לבנאדם באמת ובתמים, אך עלייך להבין שהציפיות שלכם פשוט לא היו מתואמות. את ראית בו משהו שהוא לא ראה בך, והוא לא רצה ללכת עם זה עד הסוף. זוהי זכותו וזה אכן שובר, והכאב מלווה בתחושה קשה של חוסר אונים על כל הזמן שאבד והאנרגייה שבוזבזה כביכול לחינם. אבל כמו שchenby אמרה לך- אולי לא לחינם. היו לך חוויות טובות. אני לא מתכוונת לבלבל אותך ולהגיד לך עכשיו להתרכז בכל החוויות הטובות שעברתם ביחד, כי זה מן הסתם רק יזיק. הדבר הכי נכון בשבילך הוא פשוט לדאוג לעצמך כרגע- למלא את הזמן בעיסוקים, תחביבים, חברים יקרים, עבודה, ספרים, לימודים וכל דבר שלא יהיה.....תמלאי את הזמן כדי לא להתעסק במה שהיה, גם ככה מה שהיה יטפטף למחשבותייך בכל רגע פנוי ובעיקר בלילות , ואת צריכה משהו שימשוך אותך קדימה ליום הבא. החיים הרי ימשיכו איתך או בלעדייך, המלצה שלי- תמשיכי איתם, לכי למקומות חדשים, תכירי אנשים חדשים, תמציאי את עצמך מחדש, והכי חשוב- אל תאשימי את עצמך בפרידה, אין ביחסים מנצחים או מפסידים, בסופו של דבר כולנו רק רוצים לאהוב ולהיות נאהבים, לרגע הוא גרם לך לחשוב שלא תוכלי יותר לאהוב או להיות נאהבת אבל זו טעות. את יכולה. הוא לא היחיד שיגע בך ככה, שיסתכל עלייך בצורה כזאת. הוא כבר לא מסתכל ומגיע לך מישהו שמסתכל, מגיע לך מישהו שרוצה אותך בכל מאודו, אל תוותרי על מה שמגיע לך. תמשיכי קדימה.

 

[BlackUnicorn]

היית מעדיפה שתישארו יחד,

תתחתנו, תביאו ילדים, ו*אז* הוא היה אומר לך - "טוב, תקשיבי, אני כבר לא אוהב אותך. זה התחיל עוד כשיצאנו, אחרי איזה 4 שנים, אבל לא היה לי לב לעזוב אותך"? הרבה עושים את זה. נשארים כי נוח, למרות שזה כבר לא מתאים. אז תסתכלי על חצי הכוס המלאה - מגיע לך מישהו שירצה אותך כמו שאת רוצה אותו. קיבלת דף חלק, את יכולה לעשות איתו מה שאת רוצה. לכי, תהני קצת מחיי הרווקות שלך כל עוד הם קיימים

תתקשרי לחברות מהעבר, אם ניתקת איתן קשר, תצאי, תהני, יהיה בסדר. הזמן עוזר.

 

[roonni1]

תודה לכולם על התגובות החמות...

לא חשבתי שמילים יכולות לחזק כל כך, ובלי להעליב, אלא להיפך, מאנשים שאני לא מכירה.. הצלחתם לחדור לליבי יותר מאנשים שקרובים אליי... כנראה יש משהו בפורום הזה.. אני באמת מנסה להתמודד יום יום, למלא את הזמן שלי ולא להיות לבד.. זה קשה, מאוד... מה שלא סיפרתי, זה שגם לפני 3 שנים הוא נפרד ממני.. וחזרנו. לא האמנתי שזה יקרה שוב. כל מה שהפריע לו בעבר, והיום, את האמת, מפריע גם לי בעצמי. חוסר בטחון, חוזר יוזמה, אי "התמצאות" בעולם האמיתי, אבל כן שיניתי הרבה דברים, גם למענו וגם למעני. התפתחתי ולמדתי להיות בזוגיות, שחשבתי שהיא טובה. אהבנו אהבה גדולה. אני עדיין. כנראה שעדיין לא הספיק לו. לאחרונה נפקחו לי העיניים. הבנתי מה אני רוצה בחיים. מבחינה אישית ומקצועית. יש לי עוד הרבה עבודה כמובן, ואני מנסה להגיד לעצמי שלכל בן אדם הזמן שלו. אני התבגרתי בגיל 27. והתחלתי לחשוב על זה ברצינות עוד לפני הפרידה. מה יעשה לי טוב, מה אני רוצה, למה אני נמנעת משינויים, למה אני מפחדת להתנהל כמו כולם, ונשארת תקועה במקום, מפחדת לנוע. הוא לא מבין את זה כנראה. שזה תהליך שלי עם עצמי שלא קשור אליו. נכון שהיינו ביחד המון זמן, אבל רק לאחרונה התחלתי לשבור מחסומים. הוא אומר שהכל התנהל לפיו בקשר. שתמיד הלכתי אחריו. אולי זה נכון, אבל עשיתי הרבה גם מעבר. נתתי לו את הנשמה. הוא לא מכיר אותי אחרת. כמו שאני רוצה ויודעת שאהיה. הכאב הוא מתחושת הכאב כמובן, אבל בעיקר על הפספוס של אהבה גדולה, שרק אם היה נותן עוד זמן, או מבין דברים קצת אחרת, הייתה יכולה רק לגדול. אני מאמינה שהכל אפשרי, שאם יש תקשורת, אמונה, אהבה, וגם פשרות, הכל אפשרי. הוא פשוט לא. היו לו תחושות לא טובות כי הוא הרגיש לבד בקשר. הכל הלך לפי הטון שלו. קשה לי לקבל את זה, אבל אולי זה נכון. וגם אם כן, כן הייתי שם, טיפלתי בו ודאגתי לו וכן עשיתי המון, למרות הקשיים האישיים שלי. חשבתי שזה חזק מהכל. שהוא יעריך את כל מה שעשיתי למענו, ויבין שכל אחד מתפתח בקצב שלו. הוא מסוג האנשים שנולד עם שאיפות ומטרות, בטחון עצמי מפה עד השמיים, עצמאות ומנהיגות. אני ההיפך. לקח לי זמן בעצמי להבין את זה. רק עכשיו אני מבינה מה לא היה לי טוב עם עצמי. האם זו סיבה לפספס אהבה גדולה? כל שעשיתי זה לאהוב אותו אהבת אמת, תוך כדי התמודדות עם עצמי, ועכשיו, מאוחר מדי... הוא כבר וויתר עליי כנראה. לא מכיר אותי אחרת. פעם הייתי אחרת. משהו על הדרך תקע אותי. אני עדיין לא מאמינה איך הוא היה יכול... חשבתי שזה הדדי. שהוא לעולם לא יוותר עליי למרות הקושי שלי עם עצמי. שהוא יבין שבשלות עצמית זה תהליך של שנים.... אני מנסה להתגבר, אני מתחילה לבנות את חיי, אני עוברת דירה, מתחילה מחדש, אבל לבד... במקום איתו... וזה כואב. מאוד. אני מודה מראש לכולם על התגובות החמות....

 

[chenby]

אז מצויין

שאלת את עצמך מה את רוצה בחיים מבחינה אישית ומקצועית, מה יעשה לך טוב, מה את רוצה, הבנת שאת נמנעת משינויים והופ- הגיע שינוי שאין לך דרך להמנע ממנו. מדהים איך היקום תמיד מוליך אותנו בדרך הנכונה לנו. קיבלת איתות מהיקום (מהחבר לצורך העניין) שפה עכשיו מתחיל שינוי - שאומר - אנחנו לא יחד יותר. יכול להיות שזה הגיע מכיוון שהתחלת לשאול את עצמך שאלות עבור עצמך - והעולם הראה לך שהחבר הוא לא בשבילך? יש דברים אחרים, טובים יותר עבורך.. עזבי מה למדת וכמה השתנת - עשית את זה בשבילך, גם אם לכאורה בשבילו כי זה משהו שלו הפריע- עשית את זה למען עצמך, כדי שתהיי נאהבת יותר, כדי שתהיי רצוייה יותר.. אולי זו לא הדרך, להשתנות בשביל לרצות.. אולי להשתנות זה קודם כל לשנות הסתכלות - מה לי יעשה טוב ולא - מה מפריע בי לאחר.. הוא לא וויתר עלייך - הוא פשוט לא ויתר על עצמו וכרגע יחסים איתך זה ויתור מבחינתו ויש לי חדשות בשבילך - כנראה שהיחסים האלו היו ויתור גם בשבילך. טוב שאת מתחילה לבנות את חייך, עזבי לבד את לא לבד, בסכך הכל אדם שלחק חלק מסויים בחיים כבר לא יהיה שם.. יהיו הרבה אחרים אם תתני להם. עכשיו זה בידיים שלך. אני מאמינה שכמו שידעת לשאול את עצמך את השאלת ההם, את יודעת לשאול את עצמך עכשיו את השאלות הרלוונטיות לך - לא למה אני לא איתו, למה הוא ויתר עליי, אלא, מה עכשיו יעשה לי טוב, איך אני יוצאת בחוסן מהסיפור הזה, מה המתנה בשבילי מהפרידה הזו, ומה המתנה שאני מביאה לעצמי מעכשיו - מה הצעד הבא.. ותסתערי נשמה. החיים מטריפים, רק צריך לטרוף. (אגב בזמנו אחרי שפרידה שלי, התחלתי לכתוב פה באופן קבוע - תגובות לאחרים, זה מילא אותי בצורה מדהימה ונתן לי עד היום המון חומר למחשבה.. ההתפתחות עם האנשים פה היא מדהימה, מזמינה אותך להשאר ולתת מעצמך - זו גם דרך נפלאה לצאת מהצער העצמי ולגלות שעם כל הריקנות , יש לך המון מה לתת). קיצור, חיבוק.

 

[roonni1]

את כל כך צודקת..

אני יודעת, את צודקת, זה פשוט קשה לשמוע... את יודעת, השאלה הזאת של :"למה זה לא הגיע לפני?, אולי זה היה מציל את זה? אם הייתי מתאפסת על עצמי מוקדם יותר..."... את יודעת, אני יודעת שאלו מחשבות לא טובות, אבל בלתי נמנעות.. כי אני כל הזמן חושבת שבגלל הקשיים שלי עם עצמי פיספסתי באמת את הבן זוג שרציתי לחיים... שהוא היה צריך להבין את זה וכך לא היינו מפספסים זה את זה.. שעכשיו כשאני רואה איך אני באמת, זה מתסכל שזה לא יכול להיות איתו ושהוא לא מכיר אותי ככה... אבל שוב, זה הזמן שלי עכשיו, ואם הוא באמת היה רוצה, הוא היה מבין שלכל אחד הזמן שלו, ואולי לא מוותר בסופו של דבר..זה מה שאני מנסה להגיד לעצמי.. בין אם זה נכון ובין אם לא.. אני יודעת שאין לי יותר מדי ברירות עכשיו, אך הקונפליקט הזה מהדהד לי בראש... אני כאילו רוצה עכשיו רק לממש את עצמי , איתו, כמו שתמיד רציתי ומשום מה היו לי מחסומים, מחסומים שלא תלויים בו, אלא היו שם תמיד... רק רוצה לחיות מחדש איתו.. זה הכאב האמיתי, שאני יודעת שיכול להיות אחרת...התחושה הזו של התסכול.. היא נוראית.. שהוא חושב שיש מישהי יותר טובה עבורו, זה נוראי ! אני מגרדת את הקירות.. אני עוברת דירה עוד כמה ימים עם שותף, וזה קשה.. פעם ראשונה שמעבר דירה הוא לא בנסיבות הכי שמחות.. אני מקווה לטוב, ועושה קצת שינויים, דברים שלא הייתי עושה, ומנסה להיות חזקה... מחזיקה את עצמי לא להיות איתו בקשר.. תודה על כל התמיכה.. אני בהחלט מרגישה שיש כאן עם מי לדבר.. תודה!

 

[chenby]

פספסת לחלוטין את כוונתי

במקום להיות מתוסכלת שיכולת להיות איתו תהיי מרוגשת שאת מוכנה למישהו טוב יותר. מאיפה לך שאם היית שלמה ואחלה זה לא היה נגמר? ה"מה היה אם" לעולם לא רלוונטי ולעולם לא מקדם אותך לשום מקום. התחלה עם מה עכשיו מפה והלאה- תתמקדי בזה. העבר מת ואין לך דרך לשנות. לבזבז זמן בחרטה זו בחירה מיותרת בעיני.

 

[chenby]

בעיקר

שהכל בא לטובתך. ואולי בדיעבד את תגלי את המתנות שקיבלת בעקבות הפרידה הזאת.. אבל את יכולה אם תרצי למצוא כבר כמה עכשיו.

 

[roonni1]

נכון..

תודה רבה על העידוד.. אני מבינה למה את מתכוונת, זה סתם קשה.. אני באמת מנסה לראות את הדברים אחרת ולהביט קדימה, את בטח מבינה כמה זה קשה כשכבר חשבתי שיש לי משפחה משלי... אני מתמודדת ומנסה לחשוב חיובי ולהבין שאין מה לעשות.. ובאמת לא בטוח שאם הייתי אחרת זה היה משנה.. פשוט ההרגשה הזאת שמקיפה אותי, ממש קשה.. את מכירה אותה? מעין עננה אפורה שיושבת לך על הראש ועושה לך כואב בלב...אני אנסה להיות יותר אופטימית.. תודה על הכל..

 

[זוהרת באור]

לפי דעתי

יקירה, כל הניסוחים המנומסים שלך של אם היית משתנה/מתעוררת קודם, עושה דברים אחרת, הוא היה רואה את זה ומבין מה יש לו בידיים- זה סתם צורה של האשמה עצמית שלך את עצמך בכשלון הקשר. כאמור תחושת ההחמצה שלך היא ענקית... את בטוחה שאיבדת את הדבר הכי טוב שהיה יכול להיות להיות, אבל מפה ועד להאשים את עצמך- אסור לך!!! אסור לך להאשים את עצמך, או לחשוב שאם היית שונה/עושה דברים אחרת היית "מצילה" את הקשר. זה אומנם קצת קיטש מה שאני הולכת לומר (ושלפי דעתי נאמר פה בפורום כבר בעבר)- אבל כשהזוגיות נכונה, את יכולה לעשות את כל הטעויות האפשריות וזה עדיין לא ישבור אותה. או כמו שחבר יקר אמר לי פעם- לא צריכה להיות לך חרדת נטישה, בקשר טוב צריכה להיות לך חרדת אי-נטישה. שמה שלא קורה הבנאדם לא עוזב אותך ולא יוצא לך מהחיים. בקיצור, השורה התחתונה היא שתנסי לעשות הפרדה בין הרגשת האובדן על הקשר שמת ואיתו כל החלומות (למשפחה וכו') , לבין הרגשת האשמה הפרטית שלך. הראשונה תחושה לגיטימית, השנייה לא.