צריכה עידוד...........................

dikiyossi

New member
צריכה עידוד...........................

נויה בת שנה ועשר יהלי בת שבעה חודשים ואני איתן לבד בבית אבא שלהן הולך להתפלל בערב (הוא באבל שנה על אביו אז הוא מתפלל כל יום ) ואני לבד בכל מטלות סוף היום שזה אומר לארגן את הבית לארגן את התיקים למחר לעשות מקלחות והכי קשה להשכיב לישון. וכששתיהן מתחילות לבכות אז הקרניים שלי יוצאות והיום הקרניים יצאו... תחושה של חום וחוסר אונים וממש בא לי למות... היום הגדלתי לעשות ופשוט זרקתי הצידה את הכיסאות הקטנים של נויה ואלה נשברו )שניהם...) והקטנה כל כך התעצבה היא מאוד אוהבת את הכיסאות האלה ואני פשוט נשברתי וכל כך כעסתי ועדיין כועסת על עצמי על החוסר יכולת לאסוף את עצמי בזמן ולמנוע תאונות כגון זו.... מה עושים? איך נמנעים ? ואני כל כך הסטרית שזה משהו שיכול להשפיע על הקטנה שרואה את אימא מזיזה/דוחפת כיסא בחוסר סבלנות איך לעזזל מגיעים לרמה של איפוק למשך זמן כל כך ארוך... אם יש כדורי סבלנות למכירה אני ראשונה בתור... יש פתרונות? גם לכם זה קורה או שאני לבד.................................
 

פלגיה

New member
נשמע נורא קשה ../images/Emo201.gif

אבל תפילת הערב לא אורכת הרבה זמן. אולי כדאי לדחות את ההרדמה שלהן עד שהוא יחזור?
 

chipadripa

New member
את לא לבד.גם אני מרגישה לגמרי

חסרת אונים כשאני לבד עם קורל בת שנתיים וארבעה חודשים ונועם בן 4 חודשים. ממש ממש קשה לי. כשהבנתי שזה פשוט מביא אותי למצב שאני לא רוצה להיות בו,החלטנו פשוט להעסיק מטפלת שתעזור לי. היא מגיעה כל יום כשקורל חוזרת מהגן ועד שבעלי חוזר מהעבודה. אז העצה שלי - לקחת לפחות למס' פעמים בשבוע עזרה בתשלום. (או עזרה מהמשפחה אם אפשרי). אני יודעת כמה זה קשה להיות עם שני ילדים ועוד בשעות ששתיהן זקוקות לך.
 

leelach

New member
אוי איך אני זוכרת את זה שנגה שלי היתה בייבי

בת חודש בסה"כ ואור שלי בן שנה ו-7 ואמא שלי בדיוק חזרה לארץ אחרי שהייתה כאן לעזור לנו, הרגשתי שאני הולכת להשתגע, לא היה מי שיעזור לי, בעלי שיחיה עבד המון שעות, הוא רק היה מגיע הביתה הייתי יורדת למטה, נושמת אויר לא משנה שהיה מינוס 15 מעלות בחוץ העיקר לצאתתתתתתת מה עם משפחה?? שכנות טובות?? הייתי מציעה לך לעשות לשתיהן אמבטיות ארוכות ומפנקות זה מאוד מעייף אותם, או אפילו לעשות פעילות כלשהיא שתעייף אותן ואז לאכול מקלחת ולישון, ועוד דבר זה בטח יישמע קלישאה אבלללללל הילדים שלנו מרגישים בדיוק מה עובר עלינו יש להם חיישנים מיוחדים שמרגישים מתי אמא עצובה, כועסת או סתם בלי מצב רוח- מקווה שיסתדר לך, ויהיה רק יותר קל
 
כל כך מבינה אותך../images/Emo24.gif

אצלי ההפרש בניהם שנה וארבע.בהתחלה כל יום הייתי מסיימת בעצבים אבל לאט לאט למדתי לשלב והיום נדיר שאני מתעצבנת עליהם ועליי. נתחיל מזה שאת האמבטיה לרוב אני עושה להם ביחד.אחר כך מלבישה,מאכילה וקצת משחקת עם שניהם.אחר כך מרדימה את הקטן ,כשהגדול עסוק במשחק אהוב כלשהו. משחק קצת עם הגדול ,מסדרים את המשחקים ביחד (בגיל הזה הם מאוד אוהבים מטלות) ואחר כל גם הוא הולך לישון. כל זה ניגמר סביב 9-9:30 בלילה. וטיפ קטן.יש לנו המוווון צעצועים,מובן שלא עם הכל משחקים.תמיד חלק מהמשחקים אני שמה בצד וכל פעם מוציאה משהו חדש.ככה לגדול יש משחק "חדש" כל ערב ולי 20-30 דק' להרדים את הקטן אם יש לך שאלות ספציפיות איך אני עושה את הדברים עם 2,אז בכיף
 

dikiyossi

New member
שאלה ספציפית

אז זהו שנוסף לכל העניינים האלה נויה גם למדה לרדת מהמיטה שלה אחרי שאני מניחה אותה לישון ואומרת לילה טוב תוך שתי דקות היא עם חיוך ממזרי בסלון....אז השיטה החדשה שמצאתי בלית ברירה היא פשוט לשכב לידה ולא להגיב לה עד שהיא תתעייף ותירדם... לפעמים זה לוקח חצי שעה ולפעמים גם שעה ויותר השאלה אם זו שיטה טובה...אני חוששת שהיא פשוט תתרגל.... יש שיטה אחרת? מה את מציעה?
 
כאן,אני משתמשת בשיטות של סופר נני../images/Emo13.gif

פשוט מחזירים למיטה.בפעם הראשונה מסבירים שהגיע זמן לישון ושהיא צריכה להיות במיטה.ובפעמים הבאות מחזירים בלי לדבר.בהתחלה זה יהיה ארוך ומתיש,אבל אחרי כמה פעמים היא תלמד.
 

פלגיה

New member
בעיני זאת שיטת הרדמה טובה

אם זה חצי שעה - זה בכלל לא נורא. אחרי שהיא תתרגל שככה ישנים, אפשר להתחיל לקטוע את הרצף. "נויה, עכשיו אני הולכת רגע לשירותים". ללכת רגע - ולחזור. ככה ללכת כמה פעמים בכל פעם לדקה או שתיים ולחזור. בהדרגה אפשר להגדיל את זמן ההיעדרות, ובכל פעם להבטיח לחזור -ולקיים (אפשר גם לחזור אחרי שהיא נרדמת). וכמובן - לחזור מיד אם היא קוראת לך. זה דורש גם קצת טרטור מבחינתך, כי אם היא מבקשת מים למשל - את צריכה ללכת ולהביא לה, ולא להרשות לצאת מהמיטה גם למטרה הלגיטימית הזאת. אבל בסוף היא תתרגל להישאר במיטה שלה, וזה חשוב.
 

dipsy1

New member
בדיוק באותו מצב...

סבתא שלי נפטרה ביום שישי ולמשפחה הקטנטונת שלי אין מספיק גברים למניין כך שבעלי צריך ללכת להתפלל בערב ואני נשארת היום לבד עם שתי הזוועתותיות שלי אלה - 10 חודשים ונוהר -שנתיים וארבע - נקווה שיעבור בשלום...
 
../images/Emo24.gif נשמע לא קל

כששני הגדולים שלי (הפרש שנה ורבע) היו בגיל של בנותייך, הייתי מתחילה עם כל ההתארגנות יחסית מוקדם. ארוחת ערב בשש- שש וחצי ואח"כ ישר לאמבטיה. בחודשים הראשונים הייתי מארגנת את הגדול לשינה, מכניסה אותו למיטה עם ספר ומשחק ואח"כ מארגנת את השני. בהמשך, הייתי עושה לשניהם אמבטיה בו זמנית (בהתחלה לקטן באמבטית התינוק בעוד הגדול יושב באמבטיה הגדולה, מוציאה את הקטן ומארגנת אותו (בתוך חדר האמטיה תוך השגחה על הגדול) ולאחר מכן מושיבה אותו בעגלה (שהוכנה מראש ליד האמבטיה). כשהקטן היה נקי ומאורגן בעגלה, קילחתי את הגדול ואירגנתי אותו לשינה. את ההשכבה לישון לא עשיתי בו זמנית. בהתחלה השכבתי קודם את הגדול ואח"כ האכלתי את הקטן והשכבתי אותו. עם הזמן כשהגדול "משך" יותר את שעת ההרדמות שלו, השכבתי קודם את הקטן ואז את הגדול. מה שכן הם היו שניהם במיטות תינוק, כך שעד אחרי גיל שנתיים וחצי, לא היתה לי בעיה של יציאה עצמאית מהמיטה. את סידור הבית ואירגון ליום שלמחרת, עשיתי (ועדיין עושה) כשהילדים במיטות. בינתיים כבר הרבה פעמים בעלי הגיע הביתה ועשה גם הוא חלק מה"מטלות". בכל מקרה, מסכימה עם פלגיה, תפילת הערב היא לא כ"כ ארוכה, אז אולי פשוט כדאי שתחכי לבעלך עם ההשכבה לישון (או אם זה מאוחר לך) אז עם סידור הבית.
 

אמאלה ל1

New member
בעלי בשליחות בחו"ל , כבר חודשיים ../images/Emo67.gif

אני מבינה אותך לגמרי לגמרי.. וזה באמת לא פשוט. הגדול שלי בן שנתיים והקטן בן 10 חודשים. אני איתם לבד כ-ל היום , ביום חול מ16:00 אחרי הגן וביום שבת כל היום. לקחתי על עצמי החלטה שבזמן שאני איתם ,אני אמא הכי סבלנית וקשובה. ו מקדישה את עצמי רק להם. אני עובדת 4 פעמים בשבוע ,בימים שבהם אני לא עובדת אני מתפנה לעבודות הבית , לסידורים כשהם בגן. אני לא עושה שום דבר שקשור לבית כשהם בבית, מלבד שטיפת כלים פה ושם ולהכין ארוחת ערב. אני יכולה להגיד לך שהרגעים האלו אצלנו בבית הם קסומים, הבנים שלי רגילים לסדר יום כך שהם יודעים תמיד מה מצפה להם. בדרך כלל מארבע זה שעה של משחק וארטיק. מחמש אני שמה להם DVD או שירים ואנחנו רוקדים יחד. בשש לפעמים סיפור נחמד, או שהם משחקים יחד, הגדול מצייר ,הקטן נח קצת. בשבע כבר שעה של ארוחת ערב , מקלחות ובעשרה לשמונה שניהם כבר במיטות . בעלי חוזר מהשליחות לקראת אוקטובר ,כך שיש לי עוד המון זמן להעביר איתם לבד. ואני משתדלת להנות מזה כמה שניתן. לא אשקר, גם לי יש רגעים של עייפות , ואני מוצאת את עצמי אומרת "לא" "די" ולפעמים כועסת כשצריך. אבל אני רוצה שהם יזכרו את התקופה הזאת ככיפית. וזה מה שמחזיק אותי. אני מארגנת אותם גם לגן לבד בבוקר, ומתארגנת לעבודה , מוציאה אותם לבד מהגן. נכון זה לא פשוט- אבל בכל דבר צריך לל מוד איך להפוך אותו למהנה.
 

dikiyossi

New member
אני פשוט מעריצה אותך

באמת זה לא קל ואם אני יוצאת מהכלים אז אני באמת מעריצה אותך על הסבלנות וההקדשה ואת צודקת באמת צריך לעשות סוויצ' ולהפנים שבשעות האלה אני רק איתן וזהו...(למרות שכל כך קשה לי לראות את ערימת הכביסה ואת הכיור מלא ואת הלכלוך הקטן על השטיח .....) אבל אני חדשה במקצוע ההורות ואני מאמינה שלאט לאט הדברים יסתדרו אבל טוב לדעת שאני לא לבד תודה באמת לכולכן על התמיכה :)
 

אמאלה ל1

New member
את בדרך הנכונה..וקצת טיפים..

אני פשוט קלטתי ערב אחד! אמרתי יש כלים? יש ערימות של כביסה? אז מה???!!!!! מה יותר חשוב? הכביסה עכשיו שתקופל או הכלים שיעמדו על השיש רחוצים או בתוך הכיור מלוכלכים או הילדים שלי שחיכו לראות אותי כל היום אחרי הגן ואני במקום להיות איתם עסוקה במטלות הבית??? שילכו לעזאזל מטלות הבית, מחר כשהם יהיו בגן אני אדאג להכל ואם לא מחר, אז כשילכו לישון אני אדאג להכל, ואם אני אהיה עייפה אז גם מותר לי!!! זה הבית שלי ואף אחד לא עומד לי הראש, הבנתי יום אחד שזה יעלה לי בבריאות ופשוט הפסקתי להיות כ"כ אובסיסיבית לגבי זה. היום,כשהם יחד משחקים ועסוקים אני מנצלת כמה דק' כן לעשות כלים או להפעיל מכונה ,אבל אני לא בהיסטריה על זה. הם צריכים אותי לא פחות מהכלים . ואני שלהם לכל ה4 שעות שיש להם ממני עד שהם הולכים לישון. את לא לבד, באמת שלא - נראה לי אפילו שכשבעלי יחזור יהיה לי מאד קשה לתת לו לעזור לי בטיפול שלהם אחר הצהריים כי למען האמת שכבר התרגלתי וזה רק שלי ואני מתה על זה!!!
 
למעלה